מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אי הודעה על סיום מבצע של הוט ותביעת פיצויים

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

עוד נטען, כי המשיבה הודיעה למבקש על אי הגעת הטכנאי בשל מבצע צוק איתן, ולכן המבקש אינו זכאי לפצוי בהתאם לחוק.
מכאן המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין: "המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעיקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר" [רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח [פורסם בנבו] (20.05.2015)].
ייתכן והיה ניתן לשקול השתת פיצוי גבוה מעט יותר בשל הטיפול הרשלני בפניות המבקש, העידר ההתייחסות לפניותיו, המשך הפניות אליו למרות דבריו המפורשים כי הוא מעוניין לסיים את ההיתקשרות עם חברת הוט, ועוגמת הנפש שנגרמה לו. עם זאת, בשים לכך שרשות ערעור תנתן במשורה, לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט וזאת בייחוד כאשר מדובר בעיניין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט ואין המדובר במקרה חריג המצדיק היתערבות של בית משפט זה ומתן רשות ערעור.
...
בית המשפט מצא לנכון לפצות את המבקש בסך של 600₪ בגין אי הגעת טכנאי ואשר לפניותיו החוזרות ונשנות למשיבה, הורה על פיצוי בסך של 2,000 ₪.
כמו כן טענה שעל הבקשה להידחות על הסף הן לעניין הוצאת העמוד ודמי השימוש במקרקעין הואיל ובית המשפט לתביעות קטנות אינו בעל הסמכות העניינית לדון בנושאים.
והשנייה, כי בית המשפט קמא לא הכריע בתביעתו לעניין תשלום בגין הימצאות העמוד של המשיבה בחצר ביתו ולא נעתר לבקשתו למתן צו להוצאת העמוד, ולא פסק דמי שימוש ראויים בשל כך. אשר לטענותיו של המבקש לעניין הפיצוי בגין עוגמת הנפש, הרי אכן במקרים המתאימים יכול בית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ואף בית המשפט העליון דן לא אחת בפיצוי מסוג זה וקבע, כי אף מקום שלא ניתן לחשב במדויק את היקף הנזק והעובדה שלא נגרם נזק ממוני, אינה שוללת קבלת פיצוי, אף בגין עוגמת נפש ראה ע"א 8279/09 זאב גולן נ/' עזבון המנוח אלברט[פורסם בנבו]( מיום 14.12.2006).
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עם זאת, במכתבו של הנתבע למנהל התובעת מיום 31.8.14 כתב הנתבע: "בתאריך ה 23/8/13 נכרת לכאורה החוזה ביננו (ראה קובץ מצורף) ולשני הצדדים אפשרות לסיימו תוך מתן הודעה מוקדמת של 30 יום. לפני יותר מחודש (מגובה בסמסים, שיחות ביננו וכו'), הודעתי בדרך הכי מכובדת (ראה תמונת שי מצורפת) כי איני מעוניין להמשיך בשיווק הוט בכלל ודרכך בפרט, ושברצוני, כרגע לחזור לעיסוקי הקודמים (משפטים)". מן האמור לעיל עולה, כי בזמן האמת, עת ביקש הנתבע להודיע על סיום ההיתקשרות ביניהם, ראה בטיוטת ההסכם כמחייבת כלפיו, צרפה למכתב ואף הפנה לסעיף המגדיר את תקופת ההיתקשרות בין הצדדים.
גם כאשר הנתבע נישאל בנוגע לראיה לקיומה של פגישה בחודש יולי, ולהוכחת הטענה כי הודיע על רצונו לסיים את ההיתקשרות כבר בחודש יולי, טען כי קודם למכתבו מחודש אוגוסט שלח מיסרון, והפנה לנספח ט3 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד (שם, עמ' 25 שורות 20-27).
לטעמי, לאחר שקבעתי כי הנתבע הפר את ההסכם, וברור שמעשיו לא רק שאינם ראויים, שכן על בסיס ההיתקשרות עם התובעת הוא יכול לבצע מכירות, אלא שהתובעת לא מקבלת את עמלות המגיעות לה נוכח הסתרת המידע על ידי הנתבע, ובצוע המכירות באמצעות צדדי ג' באופן המונע מהתובעת את עמלתה, ובכך חותר תחת מהותו של ההסכם שבין הצדדים, כל זאת כשהנתבע יכול היה, וכך עשה בפועל לסיים את ההיתקשרות, בחודש אוגוסט ללא כל תשלום פצויי כלשהוא.
התובע שכנגד אף הציג תחשיב חשבונאי שנערך על ידי רואה חשבון, אשר מציג את פערי העמלות בין העמלות אותם יכול היה לקבל במסגרת ההיתקשרות הפוטנציאלית למול עדן תיקשורת, לבין העמלות שקבל בפועל במסגרת ההיתקשרות עם הנתבעת שכנגד, אשר מסתכמים בסך של 31,200 ש"ח. כאמור לעיל, ההוראה כי משווק משנה (Sub) אינו יכול לעבור לעבוד עם משווק מורשה אחר מופיעה בנהלי העבודה של הוט, עליהם חתם התובע שכנגד ("אין אישור למעבר באס בין משווקים- סאב אשר ירצה לעבוד תחת משווק אחר יאלץ לסיים את עבודתו בפעילות הוט").
...
סיכום התביעה שכנגד; מלבד הסכום בסך 32,250 ₪ עבור חודשים יולי-אוגוסט 2014 אשר כולל ניכוי קיזוזים וקנסות, אותו כאמור נדרשת הנתבעת שכנגד לשלם לתובע שכנגד, כל טענותיו האחרות של התובע שכנגד נדחות, והכל מן הטעמים שפורטו לעיל.
סוף דבר: בתביעה העיקרית קבעתי פיצויי לתובעת על דרך האומדנא בסכום של 14,000 ₪.
בנסיבות תיק זה אני סבורה כי אין מקום לפסוק הוצאות.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2015 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי ביום 25.4.13 הצטרף התובע לשירותיה במסגרת מבצע "טריפל הוט", המקנה לו שירותי טלויזיה, תשתית אינטרנט וטלפון בתמורה לתשלום דמי מינוי מופחתים בסך של 301 ₪ במשך החודשיים הראשונים, ולאחר מכן תשלום דמי מנוי בסכום של 352 ש"ח. במעמד השיחה, נשלח לתובע סיכום המכירה לכתובת הדוא"ל שמסר.
דיון והכרעה השאלות הטעונות הכרעה בתביעה זו: האם גבתה הנתבעת מהתובעת סכומים ביתר שלא בהתאם להסכם ההיתקשרות ומתי הודיע התובע לנתבעת על רצונו להתנתק משירותיה.
ראשית, אציין כי ממועד הנתוק הנטען על ידי התובע ביום 7.7.14 ועד לסיום התקופה בו גבתה ממנו הנתבעת כספים, נגבה מהתובע סכום של 868 ₪, כפי שעולה מהחשבוניות שהציגה הנתבעת.
בכתב תביעתו התובע דורש לחייב את הנתבעת בפצוי בגין אי מתן שירות ראוי בסכום של 3,500 ₪; בפצוי בגין הפרת ההסכם בסכום של 2,000 ₪; בפצוי בגין עגמת נפש בסכום של 1,000 ₪ ובתשלום בגין שירותי עו"ד בסכום של 1,770 ₪.
...
לפיכך, אני מקבלת את טענת התובע כי ביקש להתנתק משירותי הנתבעת ביום 7.7.14, ועל כן נגבה ממנו סכום בסך של 886 ₪ שלא כדין.
לפיכך, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובע את הסכום שנגבה ביתר בסך של 886 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.14 ועד התשלום בפועל.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2014 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

הצרכן בתביעה זו טען שהנתבעת הפרה חובתה בהתאם לחוק הגנת הצרכן משלא הודיעה לו בתום השנה הראשונה שהסתיימה התקופה בה המחיר המוזל נגבה, וכעת המחיר הנגבה יהיה אומנם מוזל אך גבוה יותר מהמחיר שנגבה בשנה הראשונה.
לטענת התובע, בימים 8.8.13 ו-11.08.13 פנה לנתבעת בבקשה לפיצויים בגין סכומי יתר שנגבו ממנו ולניתוקו מהחברה מפני שזו לא הודיעה לו מראש על שינויים בתנאי ההיתקשרות, אך בקשתו נדחתה.
התובע טען שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב ובנגוד לחוק כשלא הודיעה על סיום המבצע ושינוי התעריפים.
הנתבעת טענה מנגד כי פעלה על-פי ההסכם שנחתם בינה לבין התובע ביום 4.3.12, כאשר היתחבר לשירותי הגלישה ברשת האנטרנט ובחר להצטרף לחבילת הגלישה "Hot-12 מבצע תוספת 10". במסגרת החבילה, בשנה הראשונה ישלם התובע סך של 29.90 ₪ לחודש, החל מהשנה השנייה יתעדכן מחיר החבילה לסך של 69.90 ₪ לחודש ואילו בשנה השלישית מחיר החבילה יתעדכן למחיר המלא בסך 139.90 ₪ לחודש.
...
לעניין זה, ניתן להפנות לדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24) (עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה תשלומים), התשס"ח-2008, שם קיימת התייחסות מפורשת לעסקאות מסוג העסקה דנן, מתוך ההכרה בפגיעה העלולה להיגרם לצרכן, כאשר חידוש העסקה מתרחש באופן אוטומטי, והינו לרוב בתעריף גבוה מהתעריף אותו שילם הצרכן, ונקבע כי הצרכן אומנם מודע לתום ההטבה, אך אינו מנהל מעקב מסודר אחר פקיעת ההטבה, ולפיכך אינו מודע לסיומה ועל העוסק מוטלת החובה ליידע אותו על כך: "מטבע הדברים, רוב רובם של הצרכנים אינם מנהלים מעקב מסודר אחר מועד פקיעת החוזה או מועד סיום ההטבה שבשלה התקשרו בעסקה, ולפיכך אינם מודעים למועד סיום החוזה או ההטבה. כך, העוסק ממשיך לחייב את הצרכן בתשלומים שהם לעתים קרובות גבוהים מהסכומים שבהם התחייב בעת ביצוע העסקה לגבי אותו מוצר או שירות. תופעות אלה פוגעות בצרכן, שכן בתנאי התחרות בשוק הוא היה יכול להשיג תנאים משופרים" ראו גם פסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת שידלובסקי-אור בתא (י-ם) 9005/03 היועץ המשפטי לממשלה נ' שחל טלרפואה בע"מ (פורסם בנבו, 30.4.2007), שניתן עוד בטרם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הגנת הצרכן, שם נאמרו הדברים הבאים: "אנו מקבלים את ההנחה הסבירה, כי יש לקוחות אשר אינם ערים למועד המדויק של סיום תקופת ההתקשרות ולצורך במתן הודעה מיוחדת כדי לסיימה. לכן, יש להבטיח מנגנון יעיל לסיום החוזה שיענה גם על הרצון של לקוחות אלו להשתחרר מההסכם. בעניין זה הפנו היועמ"ש והמועצה לצרכנות להצעה לתיקון חוק הגנת הצרכן (הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 15) (עסקה לתקופה קצובה) התשס"ה-2004, ה"ח הכנסת מספר 54). לפי הצעת החוק, במקרה של עסקה לתקופה קצובה, בה מחייב עוסק את חשבונו של הצרכן או את כרטיס האשראי שלו בתשלומים עיתיים לפי הרשאה, על העוסק להודיע לצרכן לא יאוחר מ-30 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות על סיומם. על הצרכן להסכים להארכת הסכם ההתקשרות, שאם לא כן היא מבוטלת בסיום התקופה. עם זאת, ביחס לסוגי עסקאות מסוימים שיקבעו, ההתקשרות בין העוסק והצרכן תתחדש מאליה בתנאי שהעוסק שלח הודעה מתאימה על סיום ההתקשרות, על חידושה ועל זכותו של הצרכן לסיימה. בדברי ההסבר להצעה זו נאמר, כי במקרים של עסקאות בהן קשור הצרכן בחוזה לתקופה מסוימת, בדרך כלל תמורת הנחה או הטבה, הוא אינו מודע לכך שהחוזה מתחדש מאליו בתום אותה תקופה, וכתוצאה מכך ממשיך העוסק לחייב את הצרכן בתשלומים, שלעיתים גבוהים מאלו להם התחייב בעת ביצוע העסקה. כמו כן, הדבר פוגע באפשרות של הצרכן להתקשר עם מתחרים שמציעים תנאים ומחירים טובים יותר מבחינתו. אמנם, המדובר בהצעת חוק בלבד שאינה מחייבת, אולם יש בה כדי לשפוך אור על אופיים של הסכמי התקשרות מתמשכים דוגמת ההסכם שבפנינו." בתצ (ת"א) 15961-03-11 אסי בן דוד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 9.10.13), נקבע ע"י כב' השופטת אלמגור, כדלקמן: "אם כן לשון החוק מורה לנו כי בשביל שהתקשרות תיחשב עסקה לתקופה קצובה מהסוג השני, יש צורך בהצטברותם של שני תנאים: בתנאי הראשון ביקש המחוקק להבטיח שכבר כשהצרכן מתקשר עם העוסק, יובהר לו כי העוסק מוזיל את מחיר השירות לתקופה מסוימת והוא יקבל את מלוא המידע על אודות העסקה, ובפרט המחיר שבו יחויב כאשר תגיע תקופת ההוזלה לסופה. כך תוכל הסכמתו בעת ההתקשרות לחול ביודעין גם על עליית המחיר. התנאי השני נועד להזכיר לצרכן חודש עד חודשיים מראש כי המחיר עתיד לעלות, כך שתאריך תפוגת ההטבה לא יפרח מזיכרונו." דברים אלה יפים גם לענייננו, ובהתאם להם חלה החובה על הנתבעת להודיע ולהזכיר לצרכן, אשר אינו ער למועד המדויק של סיום תקופת ההטבה הראשונה כי זו הסתיימה.
סוף דבר: התביעה מתקבלת.
הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,722 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 28.10.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובע טוען להטעיה שעה שההסכם שנימסר לו לא שיקף את ההסכמות, ושעה שנמסרו לו לטענתו פרטים לא נכונים על ידי הנתבעת באמצעות נציגיה שהביאו בסופו של יום לחיוביו ביתר ולהגשתה של תביעה זו. לטענת התובע תביעתו אינה להשבת הסכומים שנגבו ממנו שלא כדין, אלא לפצוי בגין היתנהלות בלתי תקינה של הנתבעת כלפיו אשר הפרה את התחייבויותיה בהתאם לחוק והתעלמה מפניותיו בכתב ובעל פה תוך שהיא ממשיכה ומחייבת את התובע בתשלומי יתר עד למועד הגשת התביעה.
ביום 30.4.21 נשלח סיכום זה לכתובת הדואר האלקטרוני של התובע, וקיימת אינדיקאציה כי התובע אף קרא את אשר נשלח לו. בהתאם, הנתבעת הודיעה לתובע כי בחודש פברואר 2022 עומד להסתיים מבצע הטריפל שסופק לו. לטענת הנתבעת חבילת הספורט אינה נכללת באמור ועתידה הייתה להסתיים רק בחודש מאי 2022.
לטענת התובע השיבה הנתבעת לפנייתו זו רק משום שביום 5.2.23 הוגשה התביעה דנן (עמ' 3-4 לפרוטוקול הדיון): "... הם בדקו שאני הגשתי את התביעה כי אני סימנתי בה שעל פי חוק צריך לתת זכוי של 16 ₪ אבל גם פה חב' הוט היתה חייבת להיתחכם כי 16 ₪ זה קנס, החוב שהיה זה 24 ₪, הירידה לכיס של האזרח הקטן פשוט מדהימה.
...
בהקשר זה אוסיף כי אין כל ממש בטענות הנתבעת לתביעה מופרזת במשמעות הפסיקה (ראו למשל ת"א 175482-09 הבה אלבז נ' יחיעם בן יהודה (30.10.2011) [פורסם במאגרים משפטיים]), וטענות הנתבעת בעניין זה נדחות מכל הטעמים שלעיל.
סוף דבר בנסיבות המפורטות אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל במלואה.
אני קובעת כי פיצוי זה כולל גם את ההוצאות שנגרמו לתובע בקשר עם ניהולה של התביעה, לרבות תשלום אגרה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו