הבקשה דנן הוכתרה כך: "בקשה למתן ארכה לבקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות וכן בקשה לביטול ו/או עיכוב הליכי הוצאה לפועל".
במסגרת הבקשה, טען המבקש כי הוא "מיתנצל על אי התייצבותו לדיון ביום 11/09/2019... ועל אי הגשת התצהירים מטעמו במועד... אולם יבהיר כי הדבר לא נבע חלילה מזילות בית המשפט הנכבד ולא בשל זילזול בהליך המשפטי... אלא בשל עקב טפול כושל, רשלני ומטעה של בא כוחו לשעבר" (סעיף 6).
כך גם יפים דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"א 8547/96, אברהם אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין [10.11.1998]: "ככלל, טעות או רשלנות של עורך דין או בעל דין לא הוכרו כסיבה להארכת מועד, אולם טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובילבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע"מ 889)."
בהקשר זה, לא יכולה להיתקבל טענת המבקש לפיה הוטעה על ידי בא כוחו לשעבר שהודיע לו כי התביעה נגדו נדחתה, שכן המבקש נכח בדיון שהתקיים ביום 14.06.20, אז הוברר לו כי פסק הדין נגדו שריר וקיים.
...
למעשה, אם היתה מתקבלת הגישה כי ניתן לדון בבקשה כעת, וזו היתה נדחית, לא היה בכך כדי למנוע מהמבקש להגיש את הבקשה פעם נוספת, או פעמים רבות נוספות, אם לאחר שיחליף שוב את הייצוג או מכל סיבה אחרת, ועקרון סופיות הדיון כאילו לא קיים עוד.
סוף דבר
הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיב (התובע) הוצאות בקשה זו, בסך של 2,925 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.