אי הגשת תצהירים במועד עו"ד רשלן

בעיניין זה מצאתי לנכון להפנות לפסיקתו של בית המשפט העליון, אשר הביע את דעתו בכל הנוגע לטענות בדבר 'טעויות משרדיות' (בש"א 7378/98‏ נתנזון נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה חולון, פ''ד נג(1) 856) – "ככלל, טעות משרדית אינה מהוה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. זאת גם במקרים שבהם האיחור לא נבע מרשלנות ברורה או מזלזול בהוראות החיקוק, אלא מחוסר תשומת-לב או שיקול-דעת לא נכון של בעלי-הדין או של באי-כוחם..

כאשר מוגשת בקשה להעביר את כרטיס 'נט המשפט' תחת למשרד החדש, מובהר לעורך הדין, על גבי אותו טופס אותו הוא ממלא לשם כך, כי העברת התיק בנט המשפט למשרד החדש לא תבוצע באופן אוטומאטי, אלא עליו להגיש בקשה מתאימה וזו לשון ההוראה – למותר לציין, כי בחודש 08/2016, עת נפרד עוה"ד יצחק ממשרדו של עוה"ד איידלברג, הוא לא טרח להגיש בקשה מתאימה.

עו"ד יצחק הוא שבחר שלא לצפות בזימון דרך האתר (בנגוד לבחירתו לצפות במסמכים אחרים (כגון בהחלטה בדבר אי הגשת תצהירים מה22.11.16, בפרוטוקול הדיון מה 9.7.17 שאליו לא התייצב), החלטה מה20.8.17) ולכן נשלח הזימון לכתובת המייל כאמור לעיל.

...

מובן שהנטל להוכחת סבירות האמצעים מוטל על כתפיו של מבקש הארכת המועד" אדגיש, כי כפי שהבהרתי לעיל, אני סבורה כי את מועד ההמצאה יש לראות ממועד צפייתו של עוה"ד יצחק את פסק הדין במערכת 'נט המשפט' ולא ביום שבו הומצא לנתבע 2 פסק הדין.

נוכח החשש כי עסקינן בפועל בנסיון נוסף למנוע מן התובע את זכויותיו מחד גיסא, ועל מנת שלא לסכור בפני הנתבעים את השער לחלוטין מאידך גיסא, הרי שהבקשה לארכה תתקבל ובית הדין יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין (עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין לגופה) בכפוף לאמור להלן: הנתבעים ישלמו את ההוצאות שנקבעו בהחלטה מיום 3.7.17, בצירוף רבית והצמדה מיום 3.7.17 ועד יום התשלום בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ד"מ 51838-11-19 27 ספטמבר 2020 לפני: כב' הרשמת קארין ליבר-לוין התובעת getsadze tea מס' דרכון GEO15AB00216 (גאורגיה) ע"י ב"כ: עו"ד יניב אלנקרי הנתבעת אוריון שרותי כח אדם בע"מ ח.פ. 512132952 ע"י ב"כ: עו"ד זיו ערוני פסק דין

הנתבעת היתנגדה והפנתה להחלטה מיום 8.6.20 בה נקבע בין היתר כי אי הגשת תצהירי התובעת במועד יביא למחיקת התביעה ללא התראה נוספת ועל כן עמדה על מחיקת התביעה.

מצאתי כי היתנהלות התובעת בכל הנוגע להליך המשפטי עולה לכל היותר כדי רשלנות.

...

בנסיבות הללו מדובר בניכוי בניגוד לדין ויש להשיב לתובעת את הסכומים שנוכו משכרה בגין רכיב זה. תחשיבו של ב"כ התובעת אינו תואם את התלושים ועל כן אין בידי לקבלו.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 350 ₪ בשל ביצוע ניכויים שלא כדין עבור ביטוח צד ג'.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: · חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 14,047 ₪.

הבקשה דנן הוכתרה כך: "בקשה למתן ארכה לבקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות וכן בקשה לביטול ו/או עיכוב הליכי הוצאה לפועל". במסגרת הבקשה, טען המבקש כי הוא "מיתנצל על אי התייצבותו לדיון ביום 11/09/2019... ועל אי הגשת התצהירים מטעמו במועד... אולם יבהיר כי הדבר לא נבע חלילה מזילות בית המשפט הנכבד ולא בשל זילזול בהליך המשפטי... אלא בשל עקב טפול כושל, רשלני ומטעה של בא כוחו לשעבר" (סעיף 6).

כך גם יפים דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"א 8547/96, אברהם אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין [10.11.1998]: "ככלל, טעות או רשלנות של עורך דין או בעל דין לא הוכרו כסיבה להארכת מועד, אולם טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובילבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע"מ 889)." בהקשר זה, לא יכולה להיתקבל טענת המבקש לפיה הוטעה על ידי בא כוחו לשעבר שהודיע לו כי התביעה נגדו נדחתה, שכן המבקש נכח בדיון שהתקיים ביום 14.06.20, אז הוברר לו כי פסק הדין נגדו שריר וקיים.

...

למעשה, אם היתה מתקבלת הגישה כי ניתן לדון בבקשה כעת, וזו היתה נדחית, לא היה בכך כדי למנוע מהמבקש להגיש את הבקשה פעם נוספת, או פעמים רבות נוספות, אם לאחר שיחליף שוב את הייצוג או מכל סיבה אחרת, ועקרון סופיות הדיון כאילו לא קיים עוד.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב (התובע) הוצאות בקשה זו, בסך של 2,925 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

בפועל הקימה התובעת מבנה רשלני ללא ביסוס, לקוי מהיסוד, שאינו בטיחותי; לשם תמיכת טענה זו הסתמכה הנתבעת על חוות-דעתם של דוד וגיא דוניו, מהנדס ושמאי מקרקעין, אשר צורפה לכתב-ההגנה (להלן חוו"ד דוניו).

מהלך הבירור בהחלטה מ-11.6.2019 נקבע דיון הוכחות ונקצבו מועדים להגשת תצהירים מפורטים לקראתו; עוד נקבע כי אי-הגשת תצהיר עדות מפורט במועד שנקצב לכך יחשב כהודעה כי בעל-הדין יסתמך על התצהיר התומך שצורף לכתב-טענותיו [שם, בסע' 3 ו-5].

בהחלטה מ-30.7.2020 הוטעם כי בדיון ההוכחות יחקרו המצהירים שתמכו את כתבי-הטענות; לא הוגשה כל בקשה בהתייחס לקביעה זו. ביום 17.1.2021 התייצבו לדיון ההוכחות נציג התובעת ובא-כוחה; הנתבעת לא התייצבה.

הנתבעת תשלם לתובעת סכומים אלו: סך 7,300 ₪ שיישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת ההליך (7.5.2019) עד יום פסק-הדין, אגרה בסך 379 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.5.2019) עד יום פסק-הדין ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 1,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

...

אני דוחה אפוא את הטענה לאי-התאמת המתקן שסופק לזה שהוזמן.

הנתבעת תשלם לתובעת סכומים אלו: סך 7,300 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת ההליך (7.5.2019) עד יום פסק-הדין, אגרה בסך 379 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.5.2019) עד יום פסק-הדין ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 1,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

מאחר שלא נשמעו עדים והבירור העובדתי התייתר, אני מורה על השבה של מחצית האגרה השניה לתובעת, באמצעות בא-כוחה.

בפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 40,000 ₪ ובתוספת סך של 7,000 ₪ שכר טירחת עו"ד. ביום 26.2.2023 הגישה המבקשת את בקשתה הראשונה לבטל את פסק הדין, ואולם הבקשה נדחתה, בהחלטה מיום 13.3.2023 (להלן: "ההחלטה הראשונה").

למבקשת אין הגנה של ממש בהליך העקרי משום שאין בכתב ההגנה הסבר המצדיק רשלנותה המקצועית והצגת מצגי שוא, לפיהם בקשות הוגשו מטעם המשיבה ע"י המבקשת, למרות שבפועל לא הוגשו.

היא נימנעה ללא הסבר סביר מהגשת בקשה לרבות למתן ארכה, לא פעלה כנדרש גם לאחר שקבלה ארכות ואף לא הגישה בקשה מנומקת בצרוף מסמכים ותצהיר במועד הראשון האפשרי, בו כבר לא הייתה לה סיבה סבירה להמנע מהגשת בקשה בצרוף תצהיר התומך בטענות העובדתיות.

...

למעלה מן הצורך, ומבלי שאסטה מן הכלל לפיו אין ערכאת הערעור מחליפה שיקול דעת הערכאה המבררת בשיקול דעתה, אציין כי גם לאחר שעיינתי בכל הנימוקים שהובאו על ידי המבקשת לתמוך בהתנהלותה בהליך קמא, שהובילה למחיקת כתב הגנתה ולמתן פסק דין בהעדר הגנה נגדה, אציין כי מצאתי שהחלטות בית משפט קמא בעניינה היו נכונות וראויות.

סיכום אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאור ההתנהלות שתוארה לעיל ותוצאת ההליך, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות בסך של 4,000 ₪.