אי הגשת תמונות הנזק לרכב לבית המשפט

הבעלים של רכב השברלוט צרף חוות דעת ערוכה על ידי השמאי מאור כפיר לפיה לרכב שערכו סך של 8,359 ₪ נגרמו נזקים בחזית, ובעטיין הוכרז הרכב אובדן גמור, כמו כן צורף אישור אי הגשת תביעה מחברת הפניקס.

עיון בתמונות הרכבים לאחר התאונה, ובחינת מיקום הפגיעות ברכבם, מלמד שהמדובר בתאונת "חזית אחור", ולא בתאונה שאירעה בשל סטיית אחד הרכבים מנתיב, והתפרצותו מנתיב שמאלי לנתיב האמצעי, שאז מוקד הנזקים לרכב הקיה, אמור היה להיות, בחלק הימני האחורי.

אף השמאי מטעם נהג הקיה, מר גלעד, העיד בחקירתו לפני כי מדובר בנזקים שהנם קלסיים לתאונת חזית אחור: "....לשאלת בית המשפט, הנזק של גברת גיגי מאחורה והנזק של גב' יארה מקדימה זה קלסי חזית אחור מלא.." (פרו' עמ' 19 שורות 17 – 18).

...

לגבי הנזקים הישנים מקדימה - השמאי ציין בהגינות שאין לו יכולת להבחין בין נזקים ישנים לחדשים (אלא רק במקרים מובהקים בהם יש חלודה על הנזקים הישנים, ראה עדותו בפרו' עמ' 17 שורות 26 – 30), כך שככל ולא נאמר לו על ידי הבעלים של הקיה אודות הנזקים הישנים מקדימה, הוא לא יכול היה לדעת עליהם (ובעניין זה אני דוחה את טענות ב"כ הבעלים של הקיה, לפיהן יש מקום להתעלם ממה שהתגלה לראשונה במהלך דיון ההוכחות והוסתר קודם לכן, ראה הסיכומים בע"פ, פרו' עמ' 29 למעלה).

לא ברור כיצד "תיק פח" שאינו סה"כ גדול, גרר עמו אמוציות כל כך קשות, הקלטות של שיחות, טענות הדדיות למרמה, וכיוצ"ב. דומה כי על מנת לתאר את "האווירה" ששררה בין הצדדים, די להפנות לסיפת התמלול, שם מתומלל הבעלים של השברולט כשהוא פונה לבעלים של הקיה במילים: "אני אתן לך עכשיו איזה נגיחה". לסיכום אני מחייבת לפיכך את הבעלים של השברולט וכן את חברת הפניקס, לפצות את הבעלים של הקיה רק בגין הנזקים שנגרמו לרכב הקיה מאחור, בסך של 5,364 ₪.

התביעה שהוגשה על ידי הבעלים של השברולט ועל ידי נהגת השברולט – נדחית.

התובע טען בעדותו בבית המשפט, כי צילם את המכוניות אחרי התאונה ואף אישר שיכול להיות שהתמונות עדיין נימצאות אצלו.

נוכח הנ"ל, אי הגשת התמונות שהתובע צילם לטענתו, לאחר התאונה, מתיישבת עם המסקנה שהצגת התמונות הייתה פוגעת באפשרות של התובע להוכיח את גירסתו בעיניין נסיבות התאונה.

נובע מכך, שלא עלה בידי התובע להוכיח, כי הנזקים הנתבעים נגרמו במסגרת "מקרה ביטוח". זאת ועוד, למרות שהנתבעת הכחישה את טענת התובע בדבר בעלותו על הרכב הניזוק, כבר בכתב ההגנה, התובע לא מצא לנכון להציג בפני בית המשפט את רישיון הרכב.

...

המשקל המצטבר של כל המחדלים הראייתיים של התובע כאמור, מוביל למסקנה, שלא עלה בידיו להרים את נטל הראייה להוכיח את נסיבות התאונה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪, בתוך 45 יום מהיום.

המסמכים שצורפו לתיק מטעם התובעת כוללים: רישיון רכב, דו"ח דיווח נהג, אישור אי הגשת תביעות, חוות דעת שמאית, תמונות ממקום הארוע, תמונות נזק ותצהיר תמיכה בתביעה.

תביעות ניזקי רכוש- רכב רבות מוגשות לבית המשפט, כאשר להוכחת הנזק מצורפת ברוב המכריע של התיקים חוות דעת שמאית שעל בסיסה מוכיח הניזוק את גובה הנזק.

...

בהצטרף כלל השיקולים והנסיבות שפרטתי אני סבור שהפחתה של 30% מגובה הנזק, תשקף את העדר האפשרות לבדוק את הרכב וההשלכות של כך מבחינת הנתבעת, בפרט כאשר האוטובוס נמכר לצד ג'.

סיכום: התביעה מתקבלת באופן שהנתבעת תשלם 70% מהנזק שהוכח בסך ל 6,221 ₪ (שכן לא הוכח רכיב ימי עמידה ולא מצאתי לאשרו) וסה"כ ישולם סך של 4,354 ₪ ובכל נוכח אי מתן אפשרות לבדיקת הרכב.

בגין אי פניה מוקדמת, דבר שיכל למנוע את קיומו של ההליך ולהסדיר את ההליך קודם לכן, אני מחייב את הנתבעת בשכר טרחה מופחת בסך של 1,000 ₪, סכום הכולל מע"מ בתוספת אגרה בסך של 764 ₪.

בית משפט השלום בעכו ‏י"ח אלול תשפ"ג, 04 ספטמבר 2023 תאד"מ 5983-12-22 ת.י.ר - ליס 2004 בע"מ נ' ריהאן ואח' בפני כב' הרשמת הבכירה, עינת דינרמן התובעת ת.י.ר - ליס 2004 בע"מ הנתבעות 1. חוג'יראת ריהאן 2. איילון חברה לביטוח בע"מ פסק דין

התובעת צרפה לכתב תביעתה העתק מרישיון הרכב, טופס הודעה על התאונה, תמונות צבעוניות של ניזקי הרכבים ומקום התאונה, אישור אי הגשת תביעה, העתק מרישיון הנהיגה של הנהגת ברכב התובעת, העתק מרישיון רכב הנתבעת 1, העתק מרישיון הנהיגה של הנתבעת 1, העתק מרישיון נהיגה של הנתבעת 1, חוות דעת שמאית עבור רכב התובעת, העתק קבלה לשכ"ט השמאי עבור חוות הדעת והעתק קבלה לתיקון הרכב, וכן עוד צרפה התובעת מכתב דחיה מטעם הנתבעת 2.

...

חובת הזהירות המנויה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת כי: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". יובהר, כי הגם שהגעתי למסקנה זו, אין פירוש הדבר כי נהגת התובעת היא הגורם לתאונה ואין לומר כי התנהגותה באי מניעת התאונה והקטנת נזקיה יש בה לשחרר את נהגת רכב הנתבעות מאחריותה לנהיגתה הרשלנית באי מתן זכות קדימה, אחריות אותה אני קובעת ב-50% לקרות התאונה; מובהר כי אין במסקנתי בדבר האשם התורם כדי להקים עילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעות ו/או מהן.

סוף דבר: לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ולסכום הנזק עליו אין למעשה חולק, אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 50% מסכום התביעה, קרי סך 6,819.50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 04.12.2022, ועד למועד התשלום בפועל.

יתרה מזאת, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, להשתתף בתשלום מחצית משכרה של העדה מטעם התובעת, קרי סך של 125 ₪, וזאת בהתאם לחלוקת האחריות.

השאלות שטעונות הכרעה נוגעות לעניין האחריות לתאונה ולעניין שלילתו של כסוי בטוחי לתאונה אצל הנתבעת 1, לנוכח העידר שתוף פעולה מלא מצד מבוטחה, הנתבע 2, מאחר ולא הוגש מטעמו טופס הודעה אודות קרות התאונה וכי שומרה הוכשלה בבירור הכסוי הבטוחי.

האחריות לתאונה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את עדות נהגת התובעת, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, צפיתי בסירטון שהוגש לתיק בית המשפט, בתמונות הנזק לרכב התובעת ומיקום הפגיעות בו ועיינתי בכל אשר הובא בפני לרבות התכתובות בין הנהגות, אני סבורה כי יש להטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה על נהגת רכב שומרה, ואנמק.

...

האחריות לתאונה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את עדות נהגת התובעת, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, צפיתי בסרטון שהוגש לתיק בית המשפט, בתמונות הנזק לרכב התובעת ומיקום הפגיעות בו ועיינתי בכל אשר הובא בפני לרבות התכתובות בין הנהגות, אני סבורה כי יש להטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה על נהגת רכב שומרה, ואנמק.

אולם זו לא מצאה לנכון לעשות כן, ולמרות ידיעתה עוד מיום 25.6.2023, עת העביר החוקר את מכתבו לשומרה על אודות אי שיתוף הפעולה נמנעה היא מלעשות עוד לבירור החבות מהמקובץ לעיל עולה כי לא עלה בידי שומרה להוכיח כי הנתבע 1, לא שיתף פעולה עמה או עם מי מטעמה לבירור חבותה על רקע התאונה ואף לא הוכיחה כי קיום חובת ההודעה ע"י המבוטח בנסיבות המקרה דנן, היה מאפשר לה להקטין את חבותה ואף לא הוכיחה נזק ספציפי שנגרם לה כתוצאה ממחדלו של המבוטח לקיים את חובתו.

לפיכך מתחייבת המסקנה, כי הנזק שנגרם לרכב התובעת קודם לכן "נבלע" בנזק המאוחר שנגרם לרכב בתאונה זו (השוו: ת"א (ת"א) 63019-05 רפי חסן נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, (פורסם במאגרים, 2012) בפסקה 43, ע"א 248/86 עזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529, 547 – 549).

סוף דבר: אשר על כן ולאור כל שפורט לעיל, שומרה (הנתבעת 1) תשלם לתובעת סך של 8,931 ₪ ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, מלוא סכום האגרה בגין פתיחת התיק וניהולו, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.