אי הגשת כתבי טענות: רשלנות עורך דין

מכאן, טוען הנתבע 2 כי השהוי בהגשת התביעה מביא לקושי במציאת מסמכים רלוואנטיים, שכן בהתאם לסעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי הדין), תשל"א-1971, עורך דין מחויב לשמור מסמכים בעיניין של לקוחו למשך 5 שנים.

ההכרעה – וראשית ההלכה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המתוקנים; בבקשות לסילוק על הסף; בתגובה להן; בפסק הבוררות; באסמכתאות אליהן הפנו הצדדים; בכתבי הטענות המקוריים שהוגשו על ידי התובע בהמרצת הפתיחה, קובעת אני כי דין שתי הבקשות להדחות, עם זאת יהיה מקום להמשיך ולברר את טענת ההתיישנות והשהוי, כמו גם טענות נוספות כדוגמת יריבות וקיום עילת תביעה, במסגרת ההליך העקרי.

יחד עם זאת במקרים בהם מייחס התובע לשאלת מרוץ ההתיישנות כבר בכתב התביעה מטעמו ופותח "חזית" גם במישור זה; ובית המשפט מוצא כי על מנת ללבן שאלה זו יש להזקק לבירור עובדתי (ראו סעיף 29 לעיל), לא תסולק התביעה על הסף אך בשל העובדה כי לא הוגש כתב תשובה.

בנוסף, ואם בדיני רשלנות עסקינן, יהא על התובע להוכיח כאמור את המעשים והמחדלים המיוחסים לכל אחד מהנתבעים; יהא עליו להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית לתובע (להבדיל מהחברה); יהא עליו להוכיח הפרה של חובה כזו; יהא עליו להוכיח את הנזק והיקפו; יהא עליו להוכיח קשר סיבתי בין הנזק הנטען למעשים המיוחסים; יהא עליו להיתמודד עם טענות לחובת הקטנת הנזק, ומדובר ברשימה שאינה ממצה ואינה באה לגרוע מכל טענות הנתבעים כפי שפורט בכתבי הטענות.

...

לפיכך, ואם מבסס התובע את אחריות הנתבעים 1-3 בין היתר על חתימתם/ידיעתם/דיווחם על מסמכים "פסולים" אלו, ואלו הובאו לידיעתו רק לאחר שנת 2016, המסקנה היא, לכאורה, וכל עוד לא יקבע אחרת, שהתביעה לא התיישנה.

למסקנה זו כמובן השלכה על שני הצדדים – מי מהם אינו יכול לטעון להשתק, והתובע, ככל שיעמוד על טענותיו בעניין ה"זיוף" וה"מרמה", ידרש להוכיח את טענותיו, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, והכל ברף ההוכחה הנדרש להוכחת טענות מסוג זה. מסיבה זו בלבד יש לדחות את טענת מעשה בית דין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומאחר וגם את טענת השיהוי יש לבחון בראיות, הנני מורה על דחיית הבקשות.

בקשה נוספת שהגיש המנוח לביטול ההחלטה כשהוא מיוצג על ידי עורך דין אחר - נדחתה, משלא הוגשה במועד וללא בקשה למתן ארכה.

הנתבע לא התייצב לדיון, ובית המשפט (סה"נ השופט אביו שליו) נתן פסק דין במעמד צד אחד בהעדר התייצבות התובע על מלוא סכום התביעה, לאחר שקבע את הדברים הבאים: ניסיונות בא כוח התובע, למסור לנתבע, זימון לא צלחו, לאחר שבתצהיר מפורט מטעם השליח, עולה כי הדברים נימסרו בעל פה לנתבע והדבקה בוצעה אף במען המדווח בכתבי הטענות.

ביתר שאת, כפי קבע בית המשפט בפסק הדין משמדובר בתובענה בטענה לרשלנות מקצועית של עורך דין על רקע דחיית תביעה בה ייצוג בשל אי התייצבותו לדיון וכאשר על פי פסק הדין, אין זו הפעם הראשונה שהתובע לא התייצב לדיון בתביעה שהוגשה נגדו.

עיון בטבלה ובנספחים שצירף הנתבע להשלמת טיעוניו ולתגובה קודמת שהגיש מעלה כי אלה כוללים רכיבים שלא נכללו בתביעה שהוגשה נגד התובע, ואין לידון בהם במסגרת תובענה זו - בכלל זה, החזר שכר טירחה שנטען ששולם לתובע בעיניין אחר; הוצאות בעקבות מחיקת התביעה משנת 2001 שבוטלה שלא נכללו בכתב התביעה שהוגש נגד התובע ולא הוצגה אסמכתא לתשלומם; שכר טירחת עורכי דין והוצאות לאחר דחיית התביעה משנת 2001 שלא נכללו בתביעה נגד התובע, ואשר מהחלטת בית המשפט באותו הליך עולה כי בקשה לביטול ההחלטה על דחיית התביעה הוגשה באיחור וללא בקשה לארכת מועד; אגרה ושכר טירחת עורכי דין בתביעות אחרות; הוצאות ואגרה בגין הליכי הוצאה לפועל לבצוע פסק הדין שאינם חלק מרכיבי התביעה נגד התובע ואשר ביחס אליהם ניתן לומר כי אצה לנתבע הדרך לנקוט בשנת 2021 בהליכי הוצאה לפועל לבצוע פסק הדין, הגם שפסק הדין לא היה חלוט והייתה תלויה ועומדת בקשה לביטולו שטרם הוכרעה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.

לסיכום; מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.

התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.

על עורך הדין הפועל לטובת לקוחו מוטלת חובה למיומנות משפטית מקובלת, אשר כוללת ידיעה במידה הנדרשת של החוקים החלים, ובפרט אלו הרלוואנטיים לתחום הייצוג; מוטלת עליו החובה להכין כתבי טענות כראוי ולעמוד בסדרי הדין; כמו כן, נידרש עורך הדין להסביר ללקוחו את משמעותו של כל מיסמך עליו הוא חותם, ולהסביר לו את מצב הדברים לאשורו בכל הקשור להוראות החוק והפסיקה החלות על עניינו (לסקירה מפורטת ראו ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 461, בפיסקה 25 (1990) (להלן: עניין שרמן)).

לצד זאת, נקבע כי אחריותו של עורך הדין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו אינה אחריות מוחלטת, ולא כל טעות מהוה מעשה של רשלנות.

בקביעת סכום שכ"ט עו"ד נתתי את דעתי לסכום התביעה שהוגשה; לאופי התביעה ולטענות שהופנו כלפי הנתבע ומקצועיותו; למשך זמן ההליך, לכמות וסוג העדים שנחקרו בדיון ההוכחות; להתנהלות התובע בהליך (אשר באה ליתר ביטוי בין היתר בכך שהתובע לא צירף את ההסכם לכתב התביעה וכן לא ציין במסגרתו את הסכם הפשרה) ולכמות הבקשות אשר הוגשו על ידו במסגרת הליך זה, אשר הוגדר כהליך בסדר דין מהיר; לאופן הגשת הסיכומים על ידי התובע (בזיקה להחלטתי מיום 22.3.2023); ולסכום שנקבע כשכר טירחה מינימלי מומלץ בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000.

...

כל אלו מובילים למסקנה כי הנתבע לא הפר את ההסכם.

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת, מצאנו במקורותינו מקרא מפורש המורה "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג' ג').

התובע מפנה לסעיף 10 לתצהירה של אורטל, בו נרשם "...מכאן אי הגשת כתב הגנה במועד נעשה בתם לב...". לטענת התובע, אם אורטל לא קיבלה את כתב התביעה לידיה, הרי שאין כל איחור מצידה בהגשת כתב הגנה, והמדובר לפיכך ב"הודאת בעל דין" כי כתב התביעה נתקבל ברשותה, והסיבה בעטיה לא הוגש כתב הגנה במועד מקורה בטעות בתום לב. יתר על-כן, לטענת התובע, בא כוחה הקודם של אורטל, עו"ד אבו רומי, הגיש עוד ביום 19.07.23 הודעה בדבר קבלת ייצוגה של אורטל בתיק (להלן: "הודעה על ייצוג"), אליה צורף ייפוי כוח, חתום על-ידי אורטל, עובדה שיש בה להעיד לטענתו, כי למצער במועד זה (19.07.23), אורטל קיבלה לידיה את כתב התביעה המתוקן.

כאשר מבוקש לבטל החלטה לפי שיקול דעת בית המשפט, על בית המשפט לבחון את הבקשה תוך עריכת איזון בין מספר שיקולים עקריים – הראשון הוא סיבת מחדלו של המבקש להיתגונן (קרי האם מדובר בזלזול בבית המשפט, בטעות בתום לב, באי הבנה או ברשלנות); והשני – שלו חשיבות רבה יותר – הוא סכויי ההגנה של מבקש הביטול, כאשר די בדרך כלל בקיומה של הגנה לכאורית כדי להצדיק את הביטול" (עניין משהור).

משול הדבר בעיניי למי שנטען נגדו, כי במועד מסוים ובמקום מוגדר, גרם במעשיו/מחדליו לפלוני לניזקי גוף, ומשכך חב הוא לפצות את פלוני בגין נזקיו, וכל אשר הוא מעלה כטענת נגד לנטען הנו - "איני חב לו דבר". במקרה זה, על אורטל היה להדרש בתצהירה ולבסס הגנתה הלכאורית כנגד הנטען נגדה בכתב התביעה (תרמית, מצג שוא, היתחזות לעורכת דין שעה שאינה בעלת רישיון לעריכת דין, חתימה על מסמכים משפטיים ללא סמכות, וכו'), אך תחת זאת, הפטירה את הנטען כלפיה ב"איני חייבת מאומה" לתובע, בלבד.

...

סוף דבר: הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נדחית, ועמה מבוטל גם עיכוב הביצוע הזמני מיום 26.10.23.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את אורטל בתשלום הוצאותיו של התובע בבקשה, בסך של 1,500 ₪ (כולל), אשר ישולמו לו בתוך 30 יום מהיום.

במסגרת ההודעה לצד שלישי, תבע שולח ההודעה מהצד השלישי שיפוי או הישתתפות "כדי מלוא הסכום" בו הוא עלול להתחייב בתשלום לתובעת, לרבות הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. לא הוגש כתב הגנה להודעה לצד שלישי.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות, בהכרעות בהליכים הקודמים הכרוכים בהליך זה, וכן לאחר שמיעת העדים ועיון בסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה (הראשית) להיתקבל במלואה ביחס לנתבע 1, ולהידחות ביחס לנתבע 2; דין ההודעה לצד שלישי להיתקבל בחלקה – באופן שהצד השלישי ישלם לשולח ההודעה 75% מגובה חבותו של שולח ההודעה כלפי התובעת.

לא למותר לציין, כי מעבר למחדל המובהק שבאי-הגשת כתב הגנה, הצד השלישי הוא עורך דין, ואף היה מיוצג לכל אורך ההליך.

מצג שוא רשלני הוא מצג שקיים פער בינו ובין המציאות, שהניצג הסתמך עליו, ושבשל הסתמכותו זו נגרם לו נזק ) ע"א (מחוזי נצרת) 1165/07 חטר ישי ושות', משרד עורכי דין נ' מלון חוף רון בע"מ (נבו 11.02.2008)‏: "מצג שוא הנו הצגת עובדות כוזבות על מנת לגרום לצד השני להסתמך עליהן. המצג יכול לנבוע מעוולת הרשלנות ויכול לנבוע מעוולת התרמית. ...אין מניעה כי גם מצג שוא במחדל יכנס לגדרה של עוולת הרשלנות. אי גילוי של עובדה עלול ליפול גם לקטגוריה של מצג כוזב וזאת, מקום שקיימת חובת גילוי אקטיבית. שתי העוולות (מצג שוא רשלני ומצג שוא הנובע מתרמית) מבוססות על קיומו של היצג בלתי נכון המתייחס בדרך כלל לעובדות. שתיהן מבוססות על הסתמכות מקבל המצג, על המידע הגלום בהיצג. בגדרן של שתי העוולות - נידרש קיומו של נזק שניגרם כתוצאה מההסתמכות. אחריות בגין מצג שוא רשלני, בדומה לאחריות בעוולת התרמית, תוטל רק מקום בו התובע הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר ובתום לב, ועקב כך נגרם לו הנזק". ‏ האמנם מחדל להציג מידע מסוים, יכול להחשב "מצג"? או שמא, מצג מצריך הצגת דברים אקטיבית? נקבע בפסיקה, כי מצג שוא יכול שיתקיים במעשה, ויכול שיתקיים במחדל, כפי שנקבע בת"א (שלום פ"ת) 52646-06-19 אברהם נגר נ' ציקי קורלנד פוקס (נבו 06.10.2022)‏‏: "בע"א 3824/13 SF Wing Overseas Real Estate Investments Ltd נ' אמנון יניב ו-7 אח', [פורסם בנבו] (01.03.2016( [...] נקבע כי:

...

עוד מתבקשת המסקנה, כי סיכון מסוג הסיכון שהתממש, ניתן היה לצפייה, שאם לא כן, לא היה הצד השלישי מחריג את בתו, בת גילו של שולח ההודעה, מאי-תחולת הביטוח על נהגים שגילם צעיר.

התוצאה התביעה הראשית מתקבלת במלואה כלפי הנתבע 1, ונדחית כלפי הנתבע 2.

הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 73,419 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 25.6.2020, בצירוף הוצאות משפט – אגרת בית המשפט בסך 1,858 ש"ח, שכר עדים בסך 1,200 ש"ח, ושכר טרחת עורך דין בסך 9,421 ש"ח; בסך הכל ישלם הנתבע 1 לתובעת – נכון ליום חתימת פסק הדין – סך של 98,456 ש"ח. ההודעה לצד שלישי מתקבלת בחלקה.