אי הגשת חוות דעת מומחה בזמן

· ביום 13.12.2022 ובשל העדר מעש נוסף בתיק נתתי החלטה כי התיק שוב ניכנס לחוסר מעש, ולמחרת היום צפויה מחיקה של כל ההליכים בו. · ביום 13.12.2022 הוגשה הודעה מטעם התובעים, לפיה אכן התיק ניכנס שוב לחוסר מעש עקב אי הגשת חוות הדעת של המומחה המוסכם במועדים שנקבעו על ידו, וכי חוסר המעש אינו נובע ממחדל מי מהצדדים שאינם שולטים בחוות הדעת של המומחה המוסכם.

...

· ביום 14.12.2022 נתתי החלטה לפיה, האמור בסעיף 2 להודעת התובעים אינו מדויק: חוסר המעש הוא בהחלט גם של התובעים, שלא קיימו אחר החלטתי האחרונה מיום 20.11.2022 בתיק.

ביום 4.3.2020 הוגשה חוות דעת המומחה, לפיה במועדים הנדונים לא היתה התובעת כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות.

טענות התובעים כי לא הגישו בקשה בזמן אמת משום שבית המשפט צידד באופן מוחלט בנתבע, דינן להדחות מכל וכל.

...

בנסיבות אלה ובין החלופות שהציג לי בבהירות רבה מנהל העזבון, ולאחר ששמעתי את עמדת כל הצדדים, אני סבורה שהגיעה העת לסיים את ניהול העזבון, לחלק את הזכויות בו באורח מיידי, ואז היורשים יוכלו להחליט בינם לבין עצמם כיצד להמשיך את הפוטנציאל הגלום בזכויות שירשו, אם הם מעוניינים בכך, או שמא הם מעוניינים למכור איש לרעהו את זכויותיהם, והכל כפי שיחייב השכל הישר והאינטרס הכלכלי.

יחד עם זאת מנהל העזבון טען בבקשה שבפני וכן במסגרת בקשה מספר 36 שאין להורות על העברת מלוא זכויות הבעלות בפנטהאוז ע"ש המשיבה 2 אלא יש לפעול בהתאם להסכם מיום 20.05.06 שאושר בבימ"ש זה. לפיכך ונוכח האמור בהסכם בין הצדדים אני נעתרת לבקשתו של מנהל העזבון ומורה לו להעביר את הבעלות בפנטהאוז ברחוב ה' כמפורט בסעיף א לבקשה, באופן ש-50% מהזכויות יירשמו ע"ש ילדי המנוח בחלקים שווים ביניהם (המשיבים 1, 3, 4 ו-5) ו-50% מהזכויות יירשמו ע"ש אלמנת המנוח, המשיבה 2, עם הערת "יורש אחר יורש". בבקשה מספר 59 טען מנהל העזבון כי יש להורות לו על מכירת הדירה ברחוב ב' למר --- [צד שלישי, עה"כ].

בנוסף טען התובע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט.

אולם, לא מצאתי להורות על סילוק על הסף מטעם זה, שעה שממילא דין התביעות להידחות לעיצומן.

לסיכום: בהתאם לכל אשר פורט לעיל, אני מורה על דחיית שלוש התביעות בהן עוסק פסק דין זה. לנוכח התוצאה וכן בשים לב להתנהלות התובעים כמפורט לאורכו של פסק הדין ובפרט בסעיף 52, וכן תוך שלא נעלם מעיני שלכתחילה נשאו התובעים במלוא שכרם של המומחים שמונו, התובעים ישלמו לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.

נוכח אי הגשתה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, נערכה חוות דעת משלימה גם על ידי שמאי התובע, ביחס למחיר בו נמכר הרכב, וביחס לאמור בחוות הדעת הנגדית (המקורית והמשלימה).

אשר על כן, אני מוצאת שיש לקבל את עמדת המומחה מטעם התובע, ביחס לערך השוק של הרכב במועד הבדיקה הראשונית (330,000 ש"ח), להיעדר ההפחתה בגין רמת הגימור (כ"הודאת" המומחה מטעם הנתבעות בחוות דעתו המקורית), לתוספת 1.9% בגין הנסועה הנמוכה מהממוצע במועד עריכת חוות הדעת הראשונה (יוער כי במועד עריכת חוות הדעת המשלימה, נתון זה "היתהפך" לעבר הפחתה בשל נסועה מעל הממוצע.

...

לעומת זאת, בחוות הדעת המשלימה אימץ לפתע המומחה מטעם הנתבעות את המסקנה מתוך חוות הדעת המקורית של המומחה מטעם התובע, לפיה יש להפחית מערך הרכב בשל רמת הגימור, תוך העמדת ההפחתה על שיעור של 10%.

סיכומו של דבר, אני מוצאת שירידת הערך – בשקלול שתי חוות דעת המומחים – צריכה לעמוד על סך של 1,622 ש"ח. מתוך סך זה שילמו הנתבעות לתובע סך של 1,476 ש"ח. ההפרש בין הסכום ששולם בגין ירידת ערך ובין ירידת הערך כפי שנפסקה לעיל, עומד על סך של 146 ש"ח. יוער, כי סוגיה זו – ירידת הערך ביחס לערך השוק של הרכב – עמדה במוקד המחלוקת, עוד בשלב עריכתן של חוות דעת משלימות, וביתר שאת מאז ועד שלב הגשת הסיכומים.

התוצאה לאחר עיון מדוקדק בחוות דעת המומחים, ולאור השיקולים בדבר המועד הקובע להערכה מזה, חובת הקטנת הנזק מזה, וכן בדבר נטלי ההוכחה, אני מוצאת שיש לקבל את התביעה בחלקה.

בהקשר זה אציין כי ביום 25/1/23 איפשרתי לתובעים עיון בהסכמי הרכישה המצויים במשרדי הנתבעת בנוכחות מומחה לשם הוכחת טענת הזיוף, התובעים לא פעלו בהתאם, ויתרו על הגשת חוות דעת מומחה במועד בו התאפשר להם הדבר, ובכך יש לפעול לחובתם.

...

מידע שגוי באשר לשעות מנוע ברייזרים - כאמור לעיל, בשאלה זו אני סבורה כי הצדק עם התובעים ביחס לאחד הרייזרים.

סוף דבר- התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת בחלקה הקטן, ואילו נגד נתבעות 1 ו-3 התביעה נדחית.

בהתאם לפירוט לעיל, תשלם הנתבעת 2 לתובעים סך של 2,685 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה עד למועד התשלום בפועל.

אך, גם לו סבר מומחה הנתבעת 1 כי אין מקום לעדכן את הנתבעת 1 או ב"כ הנתבעת 1 בדבר הסיכסוך מאחר והאמין שהמומחה מטעם בית המשפט "יתעלה על עצמו" ויגיש חוות דעת עניינית, כפי שטענה הנתבעת 1 בתשובתה, הרי שגם לאחר הגשת חוות דעת המומחה ובמשך כ-7 חודשים לא הוגשה כל בקשה מטעם הנתבעת 1 בעוד הצדדים שבו להליך הגישור בהתבסס על חוות דעת המומחה.

...

כב' השופט נאסר ג'השאן קבע באותו עניין: "...אין בכך כדי להעיד כי מדובר בחוות דעת משפטית, הרי בהרבה מקרים קביעות מקצועיות שלובות בקביעות משפטיות ומעבר לאמור כפי שקבעתי לעיל, בית המשפט הוא המכריע והפוסק האחרון בתביעה, כאשר כאמור חוות הדעת היא בבחינת אמצעי עזר לבית המשפט ואין בה כדי לקבוע ממצאים עובדתיים במחלוקת בין הצדדים." יצוין, כי החלטה זו אושררה בבית המשפט העליון במסגרת רע"א 6585/19 נ.ש.ד.ד 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל, פסקה 8 (פורסם, 25.11.2019) וכלשון כב' השופט עופר גרוסקופף: "בענייננו, טענה המבקשת בעיקר נגד סמכות המומחה לקבוע את שקבע בחוות דעתו, וזאת משום שלשיטתה הנמקתו מבוססת על קביעות משפטיות, ולפיכך חורגת מתחום מומחיותו – שמאות מקרקעין. ואולם, טענה זו אינה מצדיקה את פסילה חוות הדעת בשלב זה, שכן עדיין לא הבשילו התנאים להכריע בה לגופה. למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה, והוא עדיין לא נחקר על חוות הדעת. ממילא טרם התבררה עד תומה השאלה האם חוות דעתו מבוססת כדבעי על פרקטיקה שמאית. בהתאם לכך, בית המשפט קמא לא נדרש בהחלטתו לדיון בגוף טענות המבקשת לעניין סמכות המומחה להיבנות על הנימוקים שבחוות דעתו, ולא קבע עדיין מהו המשקל שיש לייחס לה במסגרת פסק הדין הסופי בתובענה. כפי שציין בהחלטתו: "איני מוציא מכלל אפשרות כי לאחר הפניית שאלות הבהרה או לאחר חקירת המומחה בחקירה נגדית אגיע למסקנה, כי אין לקבל את חוות דעתו של המומחה ובמקרה זה יוכל בית המשפט לפסוק בניגוד ל-'עצתו של מומחה'" (פסקה 28 להחלטת בית המשפט קמא).

בעניין זה אפנה לדברי השופט יניב הלר בת"א (חד') 44449-04-22 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, עמ' 4 (פורסם, 29.9.22) שם אמנם דובר בחוות דעת רפואית, ברם הקביעה רלוונטית אף לנסיבות דנן: "לא מצאתי בבקשתה של התובעת עילה לפסילת חוות הדעת. עצם העובדה שהתובעת חולקת על ממצאי המומחה ועל מסקנותיו אינה עילה לפסילת חוות הדעת. טענות התובעת מכוונות כולן כנגד ממצאי המומחה ומסקנותיו. טענות אלה, שעניינן תוקפם של הממצאים והמסקנות ומשקלם, מן הדין לברר במסגרת הדיון בתביעה, אך אין הן מהוות טעם לפסילת חוות הדעת. לפיכך אני דוחה את הבקשה בחלקה זה. לתובעת עומדת הזכות לשלוח למומחה שאלות הבהרה. שאלות הבהרה – כשמן כן הן, מטרתן להבהיר דבר מה בלתי ברור בחוות הדעת, ולא לקרוא תיגר על תוכנה, דבר שהמקום לעשותו הוא בחקירה נגדית של המומחה..." אף במקרה דנן טיבן של טענות הצדדים אשר במחלוקת להתברר במסגרת הדיון בתביעה כאשר לא מן הנמנע לציין כי הנתבעת 1 ויתרה על משלוח שאלות הבהרה למומחה.

סוף דבר: הבקשה לפסילת מומחה בית המשפט - נדחית.