אי הגשת התנגדות לביצוע שטר מחמת טעות

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע השטר וכן בקשה להארכת המועד להגשת ההיתנגדות, שכן זו הוגשה באיחור, כשלטענתה, האזהרה מעולם לא הומצאה לה, והיא למדה על בקשת הבצוע לאחר שהוטלו עיקולים על נכסיה וחשבונותיה.

לדיון התייצבה הנתבעת ונחקרה על תצהיר ההיתנגדות שלה; נתי לא התייצב, מחמת טעות של בא כוחו, שסבר כי הדיון קבוע לשמיעת ההיתנגדות בלבד, ועל כן נקבע מועד נוסף לחקירתו, כעשרה ימים מאוחר יותר.

דומני כי כל אלו, בצרוף העובדה שפייר טק עצמה וגל סער לא הגישו היתנגדות, די בהם על מנת לבסס עילת תביעה בשלב זה של הדיון ולקבוע כי סכוייה הלכאוריים טובים.

...

מטעמים אלו אני מוצאת כי דין טענת הנתבעת בדבר פקיעת צווי העיקול להידחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להורות על ביטול העיקולים.

הנתבעת תשלם לתובעות את הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 2,500 ₪.

השיקים חוללו מחמת א.כ.מ. בבקשה להארכת מועד, טוענת התובעת כי אי הגשת ההיתנגדות במועד נבעה משגגה הקשורה לכך שחרף חתימת התצהיר על ידה, לא אומת הוא על ידי עורך דין.

צורך בטעם מיוחד למתן ארכה להגשת היתנגדות: המועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק [(תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979 (להלן:" תקנות ההוצאה לפועל")] והפרוצדורה הנדרשת להגשת בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות קבועה בתקנה 109 לתקנות ההוצאה לפועל.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור כך שאין מחלוקת בדבר ידיעת הנתבעת אודות ההליך שניפתח כנגדה (והראיה הוא תצהירה שלה ותצהיר אביה לפיה ההיתנגדות הייתה ערוכה במועד אך לא אומתה כדין בשל שגגה), ונוכח גרסת התובעת לפיה באו הצדדים בדברים על מנת להגיע להסדרת החוב.

...

חרף החלטתי מיום 20/2/18 לא הוגשה תשובת הנתבעת לתגובה (ההחלטה שוגרה בפקס לנתבעת על ידי התובעת כפי שעולה מהנספח לבקשת הנתבעת לדחייה על הסף מיום 25/4/18).

אין חולק כי בעקבות טעות של פקיד ההוצאה לפועל שנעשתה בעת הקלדת מועד ביצוע המסירה של האזהרה לתובעת, הוזן במערכת ההוצאה לפועל כי היא בוצעה ביום 20/1/17 במקום 30/1/17.

משעה שכך, אין כל מקום להחיל על אותו גורם את ההגנה המוחלטת המוקנית בסעיף 8 לפקודת הנזיקין וכפועל יוצא מכך אין גם כל רלוואנטיות לטענה של הנתבעת לעניין זה שהתובעת העלתה בבקשתה להארכת מועד ובהתנגדות לבצוע שטר את עניין הטעות בהקלדה.

גם בטענה המקדמית הנוספת למחיקתה על הסף בשל אי מיצוי הליכים, לא מצאתי ממש; כפי שציינה התובעת בצדק גם בעיניין זה, מקום בו הוגשה ההיתנגדות לבצוע שטר (יחד עם הבקשה להארכת מועד), סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע מפורשות כי עם הגשת היתנגדות "יעכב רשם ההוצאה לפועל את הבצוע ויעביר את הענין לבית המשפט". משכך, צודקת התובעת כי לנוכח הוראה זו אין לרשמת ההוצאה לפועל כל "יכולת תימרון" בעיניין ההחלטה לאי עיכוב ההליכים של רשמת ההוצאה לפועל ועל כן לא ברור מהו ההליך במסגרתו יכלה התובעת להביא לידי ביטוי את השגתה.

...

ייאמר מיד כי דין ניסיון זה להידחות.

הנה כי כן, משעה שהתובעת במסגרת ההליך דנן אינה מבקשת לבסס את עילת תביעתה על ההחלטה של הרשמת מיום 23/2/17 כי אם על השגיאה בפעולת ההקלדה שקדמה לאותה החלטה, דין הטענה של הנתבעת להידחות.

סוף-דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובעת פיצוי בסך 70,000 ₪.

הנתבע הגישה היתנגדות לבצוע השטר והתיק הועבר לבית משפט זה. במסגרת דיון בנוכחות בעלי הדין, ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת הבכירה פרבר, כי תנתן לנתבע רשות להגן וכי התיק יידון במסגרת סדר דין מהיר.

התובעת דרשה מהנתבע להבהיר מדוע ביטל ההמחאה והוא השיב כי ההמחאה בוטלה עקב טעות שטעה, וכי ימסור המחאה חליפית בתמורה.

בתחילת דיון ההוכחות נטען על ידי ב"כ הנתבע, כי הואיל והתובעת חברה בע"מ ולא הגישה תצהיר עדות ראשית על ידי עד מטעמה, על בית המשפט להצהיר שלא תתקיים חקירה.

...

בהתאם לאמור בספר כהן-קליין, סדר דין מהיר, עמ' 40, תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי 1984, היא "ברורה ומתייחסת לתצהירי העדים בלבד, ועל כן בעל הדין אינו חייב להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, מעבר לתצהיר האימות שצירף לכתב טענותיו". מכל המקובץ, המסקנה היא שלא עלה בידי הנתבע להוכיח שהשטר נמשך במסגרת עסקה פלונית, ושבאותה עסקה הפר האוחז את ההסכם, והתמורה נכשלה.

מכאן, אני מורה שיש לקבל את התביעה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 10,497 ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה וכן 3,500 ₪ הוצאות משפט אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

כאן המקום לציין, כי לא הוגשו לתיק הקלטות ו/או תמלילים כל שהם.

מדוע, איפוא, נרשם השטר באופן הפוך? כשהנתבעת היא "עושה השטר" ואביה הוא הערב? לא מן הנמנע, כי רישום השטר בחופזה, כטענת הנתבעת, הוא הסיבה לרישום השטר באופן זה. כאן המקום להעיר, כי אדיב הכחיש את חתימתו על השטר, אולם הוא לא נתבע במסגרת תיק ההוצאה לפועל שניפתח לביצועו של השטר; כך שהוא לא נידרש להגשת היתנגדות, ונושא אמתות החתימה המיוחסת לו על השטר לא נידרש לבירור כלל.

סעיף 14 לחוק החוזים עוסק בטעות, והטעות המנויה בסעיף 14(א) מקנה אף היא לנפגע זכות לבטל את החוזה: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה". הנסיבות שהוכחו בפניי, כמפורט מעלה, מלמדות לא רק כי הנתבעת לא הייתה חותמת על שטר החוב אילמלא הטעות, אלא גם כי התובע ידע זאת, ולמצער היה עליו לדעת על כך, וזאת בשים לב לגילה הצעיר של הנתבעת ולחובו הגדול של אביה.

...

גם אם לא היה מקום להגיע למסקנה האמורה, נוכח הודאת הנתבעת בחתימתה על שטר החוב, הרי שהיה מקום לדחות את התביעה, בשל אי-קיום הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אשר היה בתוקף בעת חתימת השטר.

הפרת הוראות החוק במקרה הנוכחי היא בוטה, ומצדיקה דחיית התביעה מטעם זה. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

בשים לב לסכום התביעה, למספר הדיונים שהתקיימו בתיק, ולאחר שלקחתי בחשבון גם חיובים קודמים בהוצאות (החלטה מיום 4.3.20 ומיום 4.11.20), ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.