אי הגשת דוחות מע"מ והעלמת מס

הנאשם לא ביצע את העבירות מתוך כוונת זדון, לא ניסה להעלים מס, לא מסר דיווח שקרי אלא איחר בדוחות ובשל קושי כלכלי לא שילם את מלוא המס אלא רק את חלקו.

המבקשים הורשע על פי הודאתו בבצוע 29 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד לפי ס' 117(א)(6) לחוק המע"מ. סכום המחדל אינו ידוע בשל אי הגשת הדוחות ונע בין 300,000 לשיטת המבקשים לבין 2,700,000 ₪ לשיטת המשיבה.

...

בהסכמת המערער - הערעור נדחה.

לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש בנסיבות שבפני נע ממאסר מותנה ועד 9 חודשי מאסר, קנס הנע בין 8,000 – 34,000 ₪ וענישה נלווית.

ראו למשל: רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.2013): "... לא ניתן לראות בהעדר היכולת לגבות מהעבריין את חוב המס, במישור האזרחי, משום הסרת המחדל על ידו או שיקול להקלה בעונשו (רע"פ 5557/09 שוסטרמן נ' מדינת ישראל (6.7.2009)).קבלת עמדתו של בא כוח המבקש, לפיה יש לראות בנסיבות האמורות כשיקול לקולא, עשויה לעודד נישומים אחרים לבצע עבירות מס, ולשמוט את הקרקע מתחת לעקרון ההרתעה, העומד בבסיס הגדרתן כעבירות פליליות. אף טענתו של המבקש, כי בסופו של יום, יזכו רשויות המס לקבל את כספי החוב בחזרה, אינה מובילה למסקנה, כי יש להקל בעונשו. המבקש מנע העברתם של כספים, אשר נועדו לקופת הציבורית, ובכך גיבש את חובו למשיבה. כעת מבקש הוא מבעלת חובו להמתין תקופה בלתי ידועה מראש, עד לפרעון החוב, ועוד לראות בכך טעם להקל בעונשו. איני סבור כי הדבר ראוי מבחינה מוסרית, וודאי שאין לעמדה זו כל עוגן משפטי...במרבית המקרים, עברייני המס הינם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי, אשר התדרדרו לביצוע העבירות בעטיו של מצב כלכלי קשה. אין די בנסיבה זו כדי להצדיק הקלה בעונשם." ראו גם רע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל (9.3.14).

עונשם של הנאשמים סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים.

באופן כללי, ניתן למצוא בפסיקה בעבירות מס ומע"מ כגון אלה (אי הגשת דוחות בלא כוונה להעלים מס) איבחנה ברורה בין מקרה שבו הוסר המחדל או שהוסר חלקית לבין מקרה שלא הוסר המחדל כלל.

...

אכן, בע"פ 7851/13 עודה נגד מדינת ישראל (3.9.15) נקבע: "כידוע בית-המשפט נוהג לשקול הפחתה בעונשו של נאשם שהחליט לתקן את העיוות שנגרם מעבירותיו. בהקשר לכך צוין כי אינטרס ציבורי הוא לעודד החזרת הגזילה ע"י הקלה מסוימת בענישה שמידתה תלויה בהיקף ההשבה. התחשבות בהסרת המחדל על ידי הנאשם בעת גזירת הדין נועדה לקדם שתי תכליות עיקריות: האחת, סילוקו של המחדל כרוך בהשלמת החסר מקופת המדינה והטבת הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה. השנייה, עידוד הבעת חרטה וקבלת אחריות לביצוע העבירה בידי הנאשם. כל עוד לא הושלם החסר בקופה הציבורית, הרי שלא ניתן לומר שהוסר המחדל, וזאת אף אם לא ניתן לגבות את חוב המס במישור האזרחי מסיבה כלשהי. ביחס לעיתוי הסרת המחדל נקבע כי בדרך כלל השלב לפעול להסרת מחדלים הינו לפני הגשת כתב אישום ולכל המאוחר בעת הדיון בערכאה הראשונה". ולא מיותר יהא להפנות לקביעה הכללית של בית-המשפט העליון בע"פ 305/75 מיכאל צור נגד מדינת ישראל (6.4.76) שמעולם לא נס ליחה: "לגבי חובלים ומזיקים, גנבים וגזלנים, מועלים ורמאים למיניהם, חשובה החרטה שבמעשה מן החרטה שבלב ובדיבור. כבר לימדונו קדמונינו שהמתוודה על חטא ואינו חוזר בו לשלם את הגזל, כמותו כטובל ושרץ בידו...אבל מי שעושה להשבת הגזילה, וידויו וידוי וחרטתו חרטה. ושוב: אפילו הניעו את העבריין מניעים תועלתניים ואנוכיים גרידא, אין בהם כדי לגרוע מערכה של החזרת הגזילה כעילה להמתקת דינו. עיקר תכליתם של דיני העונשין הוא להשליט את החוק: משהופר החוק במעשה גזילה, ראשית השלטתו היא בהשבת הגזילה. נוטה אני לומר שדיני הנפשות הולכים אחר דיני הממונות...משבאו דיני הממונות על סיפוקם, שוב דיני הנפשות אינם תבעניים...לא באו על סיפוקם, יקומו דיני העונשין ויעשו את שלהם לגדור הפרצות ולחזק בדק החוק. פשיטא שמדיניות בתי המשפט בפלילים צריכה להיות, לעודד נאשמים שיתקנו את המעוות שעיוותו במעשה עבירתם: ואין עידוד אלא בידיעה שמה שיתקנו יותר, ימתיק עליהם בית המשפט את דינם יותר...אין לך עילה להקלת העונש, טובה ויעילה ומרשימה מעילת השבת הגזילה או שיפוי הנזק. וכן להיפך...אין אני יכול להעלות על דמיוני אף מקרה אחד אשר אף בנסיבותיו המיוחדות לא יתחשב בית המשפט בהחזרת הגזילה או בתיקון הנזק כעילה להמתקת הדין: ומקום שלא הוחזר או תוקן הכל, יתחשב בית המשפט במקצת...". לאחר הטיעון לעונש, בתאריך 22.6.20 מסרו הנאשמים הודעה שלפיה השיבו 10,000 ₪ נוספים, ואני סבור שמהלך שכזה בהחלט מלמד על חרטה במעש להבדיל מחרטה במלל, בגדרי הכלל שהובא לעיל.

מסקנות: לאחר ששקלתי את מכלול בשיקולים דלעיל, באתי אל המסקנה, כי נוכח אי הסרת המחדל בסכום שנותר שאין להקל בו ראש, אך מנגד מאמצי הנאשמים החלקיים, אך הכנים לעשות כן, יש להטיל עליהם ענישה ממשית, אך ברף התחתון של המתחם, כל זאת נוכח הסיבה שהובילה לאי הסרת המחדל (האסון), ולאור מצוקתם הכלכלית, במיוחד בתקופה משברית שבה מגפת הקורונה חובלת בכל בית ובעל עסק בישראל, שעומד וידיו על ראשו - כזו שתאפשר להם את המשך פעילותם הכלכלית.

תוצאה: אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על כל אחד מן הנאשמים, 400 שעות לתועלת הציבור.

באופן כללי, ניתן למצוא בפסיקה בעבירות מס ומע"מ כגון אלה (אי הגשת דוחות בלא כוונה להעלים מס) איבחנה ברורה בין מקרה שבו הוסר המחדל לבין מקרה שלא הוסר המחדל.

...

ראו בעניין זה רע"פ 6095/06 חיים לוי נגד מדינת ישראל – 15/11/06: "ואכן, בשנים האחרונות קיימת מגמה שלא להקל ראש בעבירות המס, נוכח שכיחותן, היקפן ופגיעתן הרעה בחיי הכלכלה התקינים ובאזרחים שומרי החוק. בית-המשפט מחויב אף הוא לסייע לעקירה מן השורש של עבירות אלו, שהפכו לרעה חולה במחוזותינו, באמצעות החמרת הענישה בגין ביצוע עבירות אלו. בהקשר זה אף נפסק לא אחת, כי בעבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר". אני סבור, כי יש לראות בחומרה את המתואר באישום הרביעי.

לאחר ששקלתי את מכלול הגורמים דלעיל, באתי אל המסקנה כי אין להסתפק במקרה זה בענישה מקלה המצויה ברף התחתון של המתחם, לאמור צופה פני עתיד יחד עם קנס נמוך בלבד, ויש להטיל על הנאשם ענישה ממשית, קונקרטית, בעלת משקל, שיש בה מסר של הרתעת הרבים שאינה מקלה ראש במעשים שכאלה.

תוצאה: אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על נאשמת 1: בהיותה חברה בלתי פעילה קנס סמלי בסך 1,000 ₪ שישולם עד ליום 1.4.19.

אשר למדיניות הענישה הנוהגת, טענה המאשימה כי מקום בו קיימים מחזורים גבוהים יש להטיל מאסר בפועל, בייחוד במקרים בהם המחדלים לא הוסרו והפנתה בעיניין זה למ"ח 2865/12 מרצ'בסקי נגד מדינת ישראל (2012), שם הורשע הנאשם ב-2 עבירות של אי הגשת דו"ח והושתו עליו 7 חודשי מאסר בפועל, שהופחתו ל- 3 חודשי מאסר בפועל בהסכמה במסגרת העירעור).

  הפגיעה בקופה הציבורית פוגעת בכל אזרחי המדינה, שעה שבעת שאדם מעלים מס, נטל המס המוטל על יתר האזרחים הוא גבוה יותר.

הנאשם 2: 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכל עבירה מסוג פשע לפי פקודת מס הכנסה ו/או חוק מע"מ. קנס בסך 8,500 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו.

...

לאור כל האמור, עתרה המאשימה לקביעת מתחם ענישה הנע בין 4 חודשי מאסר בפועל ועד 12 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס כספי ומאסר על תנאי.

בנסיבות המתוארות לעיל, ובשים לב למכלול הנתונים שבפני, לרבות מדיניות הענישה הנוהגת ועמדת המאשימה לעונש, אני קובע כי מתחם הענישה במקרה דנן, נע בין מאסר מותנה ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל, וקנס שנע בין 5,000 ₪ ועד ל-15,000 ₪, וקנס סמלי לנאשמת 1, שנמצאת בפירוק.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1: אני גוזר קנס סמלי של שקל אחד, הואיל ומדובר בחברה בפירוק.

  הפגיעה בקופה הציבורית פוגעת בכל אזרחי המדינה, שעה שבעת שאדם מעלים מס, נטל המס המוטל על יתר האזרחים הוא גבוה יותר.

  עפ"ג (מחוזי מרכז) 24241-12-14 אוזן נגד מדינת ישראל (10.2.15) - נאשם אשר הורשע ב – 11 עבירות של אי הגשת דוחות מע"מ במשך שלוש שנים, סכום מע"מ כ – 50,000 ₪, הוכרז פושט רגל, לא הסיר את המדלים, נדון ל – 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

...

בנסיבות המתוארות לעיל, ובשים לב למכלול הנתונים שבפני ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם עונש כדלקמן: בעבירות מס הכנסה בהן הורשע הנאשם, המתחם נע בין מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וקנס כספי שנע בין 10,000 - 25,000 ₪; בעבירות מע"מ בהן הורשע הנאשם, מתחם העונש הינו בין 3 ל-10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ו קנס בין 14,000 ל-28,000 ₪.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בעיריית נהריה, רחוב הגעתון 19, נהריה.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות בגובה של 30,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע בתיקים אלו, לתקופה של 3 שנים מהיום.