אי הבנת חוזה עבודה בשל קשיי שפה

הנתבע 2 החל עבודתו בתובעת ב-1.1.12 (תוקן בדיון ל-19.6.11) כראש צוות מתקינים ("סרגיי"), כשעם קבלתם לעבודה נחתם בינם לתובעת הסכם העסקה, בו התחייבו, בין היתר, לשמור על סודיות המידע שהגיע אליהם עקב עבודתם, לא לפעול בנגוד עניינים ולא להתחרות בתובעת, או לעשות שימוש ברשימת ספקיה ולקוחותיה של התובעת, תוך שאי עמידה באלה, תחייבם בפצוי מוסכם של 10,000$.

התובעת בעדויותיה טוענת כי 2 עדיה הקריאו לנתבעים ההסכם, נתנו להם כל ההסברים וההבהרות, כולל בשפה הרוסית, וכי הנתבעים אף נטלו עימם ההסכמים לביתם והחזירו אותם כעבור מספר ימים, וממילא, ידעו והבינו היטב אלו התחייבויות נטלו על עצמם.

סרגיי בתצהירו מכחיש תקופת העבודה וטוען כי החל לעבוד אצל התובעת ב-9.6.11 ולא חתם על ההסכם עם קבלתו לעבודה, אלא בחודשי הקיץ של 2012, כתנאי להמשך העסקתו (גרסה חדשה המנוגדת להגנתו!) כן חזר על הטענה כי מתקשה הוא בקריאת עברית וקיבל הסבר ע"י ודים, תוך שהוסבר לו כי מדובר בהסכם סטנדרטי.

איננו מקבלים עדות סרגיי כי כנראה לא הבין (עמ' 20 שורות 25-30).

...

איננו מקבלים עדות סרגיי כי כנראה לא הבין (עמ' 20 שורות 25-30).

לא שוכנענו בהסבר הנתבעים ביחס למשמעות של תאריך הרישום במע"מ (ס' 24) – ולא רק משטענו כי התובעת לא הביאה כל הוכחה לטענתה, שהרי הנתבעים ודאי לא הוכיחו טענתם זו שבסיכומיהם, ודאי לא בתצהיריהם! – בתעודת מע"מ נרשם כי תאריך הרישום הוא 1.1.13 ורק תאריך ההדפסה הוא בסוף החודש – וזה (תאריך ההדפסה), ודאי "פחות" קונסטיטוטיבי מתאריך הרישום (שלא לומר, כי עסקינן "בטענה בע"פ" ועוד בסיכומים – כנגד מסמך בכתב).

בהנתן טענות הנתבעים בהן כלל לא שוכנענו ומנגד הנתונים המספריים ומשלא הוכח בפנינו נזק בסך 100,000 ₪, שגרם כ"א מהנתבעים – ומנגד, מששוכנענו כי הנתבעים פעלו בחות"ל ובחוסר נאמנות תוך הפרת ההסכם עם התובעת כל אחד מהם, ודאי שניהם יחדיו, וכי בכוונת מכוון התקשרו מיידית עם מגלקום ובכך "גזלו" העבודה מהתובעת – מצאנו לקבוע חבותו של כ"א מהנתבעים לנזקיה של התובעת בסך של 10,000 $ לפי ערכו בשקלים נכון להיום, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מיום 1.6.13 ועד לתשלום בפועל.

לפיכך, איננו מקבלים את הטענה כי נגרם לתובעת קושי או כי נגרמה אי הבנה על רקע קשיי השפה.

כן עולה מהתצהיר וכן מעדותה של התובעת לפנינו, כי התובעת בחנה את האפשרות לחזור לארץ עם בעלה, אולם הוא הסביר לה, כי "הוא לא יכול כי יש לו חוזה עבודה עד שנת 2015 והוא חייב לעבוד באוקרינה, הוא זקוק לכסף על מנת לממן את חייו ובגילו הוא מתקשה למצוא עבודה" (סעיף 7).

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על כלל רכיביה.

יצוין כי בסעיף 11 לתצהירה, ציינה התובעת: "בשנת 2013 החלטנו באופן סופי לחזור לישראל ולקבל בחזרה את התושבות" (ההדגשה אינה במקור).

לנוכח המפורט לעיל, תביעתה הכספית של התובעת לפיצוי כספי וכן לסעד הצהרתי בדבר זכאות התובעת לתוספת על הכרוך בכך – נדחית.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בהתנגדותו, שאינה מן הסדורות, העלה הנתבע מספר טענות, שנרחיב בעיקריות שבהן בפרק הדיון: טענה שלפיה השטר נועד להבטיח סחורה שהוזמנה בתאריך חתימת השטר, 30.12.10, ולא עבור סחורה עתידית; כי לענבר אין כל חוב כלפי התובעת, ובהתאם הנתבע עצמו אינו חייב דבר כערב; כי עבודתו בענבר הופסקה ביום 1.12.12 והובטח לו בידי גולדשטיין ואתר ולידיעתו אף בהסכמת התובעת כי יופטר מערבותו; וכי מילוי השטר נעשה תוך חריגה מהרשאה.

הנתבע, שזנח רבות מטענותיו הקודמות, היתמקד בטענות על אודות העדר תעודות משלוח חתומות שילמדו על הגעת הסחורה בפועל לידי החברה; חזר על הטענה שאין ראיה לחוב לענבר, טענת החריגה מהרשאה, טענת הבנתו כי השטר מתייחס לחובות בגין הזמנה יחידה שבוצעה ולא ביחס להתחייבויות עתידיות, וטענת שינוי החוב הפוטר את הערב; והוסיף טענות חדשות, שעניינן טעות והטעיה בכריתת השטר כמובנן בסעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אי הבנה על מה הוא חותם בשל קשיי שפה, וטענה לכך שהנטל על התובעת.

...

דיון דין התביעה להתקבל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סכום של 273,255 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת השטר לביצוע בהוצל"פ ועד לתשלום בפועל.

בסיכומיו, טען ב"כ התובע כי התובע לא הבין כי בהסכם ת/3 אין כל אזכור להלוואת הבעלים בסך 230,000 ₪, שניתנה מטעמו והוא גם לא הבין כי החברה מצויה בקשיים כלכליים ובחובות כספיים כבדים.

לטענתו, התובע לא עמד על דברים אלו עקב קשיי שפה והוא הסתמך על מצגים שהוצגו לו על ידי מר יוסי דדוש ומר דוד מגור ובנוסף לכך, עורך הדין שערך ההסכם, לא הסביר לתובע את האמור בהסכם.

לא זאת אף זאת, במהלך הדיונים שבפניי הועלתה על ידי מספר צדדים ועל ידי עו"ד ציון עזרא הטענה, שבעת חתימת ההסכם לווה התובע על ידי בנו השולט בשפה העברית, (עמ' 134, שורות 23-25, עמ' 140 שורה 17 לפרוט'), אך על אף האמור לעיל, בחר התובע שלא להגיש תצהיר מטעמו של בנו, אשר גם עבד בחברה וקיבל משכורת מהחברה.

...

לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לי, הגעתי למסקנות כדלקמן: ההסכם מיום 11.2.02: הבנתו של התובע את שנכתב בהסכם – מיום 11.02.97 ת/3: כפי שצוין לעיל טען התובע בכתב תביעתו כי ביום 11.02.97 נחתם ההסכם בינו לבין הנתבעים ציון דדוש, דוד מגור, אופיר דישלו והחברה ולדבריו הוא לא קרא את ההסכם ולא הבין את משמעויותיו המשפטיות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: הנתבעים 1 ו – 5, מר יוסי דדוש וחב' דליכ אווז בע"מ, ישלמו לתובע סך של 535,504 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

התביעה כנגד הנתבעים 3 ו 4-נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מן הנתבעים 3 ו 4 בנפרד, הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום כ"ט בתשרי, תשס"ט (28/10/2008) בהיעדר הצדדים.

בסיכומיו, טען ב"כ התובע כי התובע לא הבין כי בהסכם ת/3 אין כל אזכור להלוואת הבעלים בסך 230,000 ₪, שניתנה מטעמו והוא גם לא הבין כי החברה מצויה בקשיים כלכליים ובחובות כספיים כבדים.

לטענתו, התובע לא עמד על דברים אלו עקב קשיי שפה והוא הסתמך על מצגים שהוצגו לו על ידי מר יוסי דדוש ומר דוד מגור ובנוסף לכך, עורך הדין שערך ההסכם, לא הסביר לתובע את האמור בהסכם.

לא זאת אף זאת, במהלך הדיונים שבפניי הועלתה על ידי מספר צדדים ועל ידי עו"ד ציון עזרא הטענה, שבעת חתימת ההסכם לווה התובע על ידי בנו השולט בשפה העברית, (עמ' 134, שורות 23-25, עמ' 140 שורה 17 לפרוט'), אך על אף האמור לעיל, בחר התובע שלא להגיש תצהיר מטעמו של בנו, אשר גם עבד בחברה וקיבל משכורת מהחברה.

...

לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לי, הגעתי למסקנות כדלקמן: ההסכם מיום 11.2.02: הבנתו של התובע את שנכתב בהסכם – מיום 11.02.97 ת/3: כפי שצוין לעיל טען התובע בכתב תביעתו כי ביום 11.02.97 נחתם ההסכם בינו לבין הנתבעים ציון דדוש, דוד מגור, אופיר דישלו והחברה ולדבריו הוא לא קרא את ההסכם ולא הבין את משמעויותיו המשפטיות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: הנתבעים 1 ו – 5, מר יוסי דדוש וחב' דליכ אווז בע"מ, ישלמו לתובע סך של 535,504 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

התביעה כנגד הנתבעים 3 ו 4-נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מן הנתבעים 3 ו 4 בנפרד, הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום כ"ט בתשרי, תשס"ט (28/10/2008) בהיעדר הצדדים.