מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אי הארכת המועדים בסעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל בהגשת בקשה חוזרת

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

זאת, לדבריה, "בשל העובדה כי בא כוחה דאז אשר ייצג את המבקשת, אינו פעל בהליך המתאים לצורך ביטול החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, ולמעשה כל ההליכים לצורך ביטול ההחלטה ועיכוב ההליכים הוגשו במסגרת תיק ההוצאה לפועל אשר ניפתח כנגד המבקשת מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל" (ס' 8 לבקשה להארכת מועד מיום 7.6.18).
מסקנת הדברים נכונה בפרט במקרה דנא, בו לא מדובר בטעות מסתברת בהבנת המצב המשפטי, או בהוראת חוק שאינה מחוורת די הצורך, שהרי שילוב סעיף 80(ב) לחוק בצרוף הוראת תקנה 120(ב) לתקנות, מלמדים על פרק זמן מוגבל למדי, 20 ימים, לצורך הגשת ערעור בזכות על החלטת רשם ההוצאה לפועל.
מתוך שכך, מאחר שלכל הפחות המערערת מודעת לקיומה של החלטת כב' הרשמת רגב כבר בחודש פברואר 2018, חוזרת התמיהה למקומה, מדוע פעלה להגיש בקשה לעיכוב הליכים בפני רשם ההוצאה לפועל, תחת הגשת ערעור לבית משפט השלום כמתחייב.
...
אמנם, שוכנעתי כי בכל מקרה, כאמור, גם הפחתת הסכומים שנזכרו בהחלטת כב' הרשמת מובילה למסקנה כי שיעור החוב הפסוק נמוך מהסכום אותו חייבת המערערת לשלם לחייבת לפי ההסכם.
המערערת תשלם למשיבה את הוצאות ההליך ושכ"ט בא כוחה בסך 7,500 ₪.
לצורך תשלום ההוצאות כאמור, אני מורה כי המזכירות תעביר לידי ב"כ המשיבה את הסכום שהפקידה המערערת בתיק זה על סך 3,000 ₪, ואילו יתרת סכום ההוצאות ע"ס 4,500 ₪ תשולם על ידי המערערת לידי המשיבה, באמצעות בא כוחה, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ המערערת, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

בהליך רשות ערעור על רשם ההוצאה לפועל (רער"צ) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

על החלטה זו הוגשה הבר"ע, כאשר המבקשת חוזרת על טענותיה למעשה בית דין (בהחלטה על הבקשה למתן פסיקתא) ועל כך שבית המשפט קבע , באותה החלטה, שעל המשיב לנקוט בהליך המתאים, היינו בהליך של תביעה לפי פסק הדין ולא בהליך של פתיחת תיק הוצל"פ. כמו כן טענה המבקשת, כי עמדה במועדים שבפסק הדין, תוך שהיא מצרפת רשימה של מועדי התשלום ומועד הפינוי.
ראשית, הבקשה הוגשה באיחור (כאמור על טענה זו כבר ניתנה החלטה שלי המאריכה את המועד), שנית, היה על המבקשת להגיש ערעור ולא בקשת רשות ערעור, שכן, מדובר בהחלטה בבקשה בטענת פרעתי עליה יש זכות ערעור.
מדובר בהחלטה של כב' הרשמת שניתנה בבקשה בטענת פרעתי שהגישה המבקשת, ולפיכך העירעור עליה הוא בזכות (סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ח-1968), ואולם, אילו היו הדברים הפוכים והמבקשת היתה מגישה ערעור במקום בקשת רשות ערעור, די היה בכך כדי לדחות את הבקשה, אך במקרה זה מוגשת בר"ע במקום ערעור, יש מקום להקל בקשר לטענה, הנוגעת לדרך ההגשה, ככל שנימצא שיש בבקשה לגופה נימוקים טובים.
...
אינני מקבל את טענת המבקשת לפיה החלטת בית המשפט בבקשה למתן פסיקתא מהווה מעשה בית דין.
אינני מקבל את טענת המבקשת, לפיה ההליך הנכון שהיה על המשיב לנקוט בו הוא הגשת תביעה חדשה.
לא זו בלבד, שבית המשפט קבע בהחלטתו בעניין הבקשה למתן פסיקתא, כי על המשיב לנקוט בהליך המתאים ולהוכיח טענותיו, היינו, בית המשפט קבע, כי על המשיב להוכיח שלא בוצעו תשלומים במועד ו/או לא בוצע פינוי במועד ולא ניתן לקבוע זאת מבלי שיתאפשר למבקשת לחקור את המשיב על טענותיו בענין זה. התוצאה היא אפוא, שמחד אני דוחה את טענות המבקשת לפיהן פתיחת תיק הוצל"פ לא היתה ההליך המתאים שבו רשאי היה המשיב לנקוט, מאידך אני מקבל את טענותיה לפיהם יש לערוך בירור בקשר לטענותיה על עמידה בתשלומים ובענין מועד הפינוי ומסירת המפתח וזאת בדרך של שמיעת הצדדים כאשר על המשיב לטעון ולהוכיח בראיות שדי יהיה בהן לדעת כב' הרשמת שהמבקשת לא עמדה בתנאי ההסכם ופסה"ד והמבקשת תראה בראיות מצידה שלא היתה הפרה של ההסכם מצידה, הפרה שמזכה את המשיב בפתיחת תיק הוצל"פ על הסכום שנקבע בפסק הדין למקרה של הפרת ההסכם על ידה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום בית שמש נפסק כדקלמן:

כתב התביעה כולל טענות וסעדים העוסקים בשלושה היבטים: א. ביטול מינוי כונס הנכסים שמונה בהוצאה לפועל; ב. פיצוי בגין העדר יכולת התובעים לבצוע מכר עצמי של דירת מגוריהם על השלכותיו ולחליפין לאפשר לתובעים כעת מכר עצמי של דירתם; ג. פיצוי בשל מחדלים נטענים של הכונס שלא השיב לבקשות התובעים במשך זמן רב ואופן פעולתו.
סעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי צוים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל ניתנים לערעור, חלקם ברשות, חלקם בזכות, לפני בית משפט השלום.
לאחר החלטת כב' השופט ארנברג בעירעור שהוגש, שב התיק להתברר בלישכת ההוצאה לפועל, ועם סיומו, התייחסה לסוגיית המכר העצמי גם כב' הרשמת יעל ממן בהחלטה האחרונה בתיק ההוצאה לפועל, מיום 16.1.20 וקבעה: "8. נימוקי הכונס מקובלים עליי ועולים בקנה אחד עם הדין. אף לעניין הטענות ביחס למכר עצמי. לחייבים אין זכות חוקית לבצוע מכר עצמי, שכן חלף המועד אותו קבע המחוקק לכך, ולא נימצאו נסיבות שיצדיקו הארכתו, אף לפנים משורת הדין.
ככל שמדובר בחובות המוטלות על הכונס מכוח החוק והנתונים לפיקוחו של רשם ההוצאה לפועל, הרי שהסמכות נתונה בידי הרשם, כאשר בית משפט השלום מהוה ערכאת ערר בעיניין זה. לפיכך, מדובר בטענות שעלו ונידונו בלישכת ההוצאה לפועל והעוסקות בסמכויות הכונס אשר מקורן בחוק, גם אם נעטפו בעילת הרשלנות, והגשת תביעה דנן, כתביעה חדשה החוזרת על אותן טענות אינה הדרך לבירורן, ויש לדחות את התביעה על הסף גם בעיניין זה. ואולם, לנוכח הפתח אשר נותר בהחלטת כב' הרשמת ממן, אשר קבעה כי המועד שבו נידונו הטענות, אינו המועד הנכון, אני מוצא לנכון להעביר את הדיון בסוגיה זו ללישכת ההוצאה לפועל, וזאת על אף דחייתה של התובענה לגופה, כמפורט לעיל.
...
דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, על הנספחים המצורפים להם, שוכנעתי כי דין התביעה לדחייה על הסף, תוך העברתה לערכאה המתאימה – לשכת ההוצאה לפועל, באחד הסעדים, הכל כפי שיפורט.
ככל שמדובר בחובות המוטלות על הכונס מכוח החוק והנתונים לפיקוחו של רשם ההוצאה לפועל, הרי שהסמכות נתונה בידי הרשם, כאשר בית משפט השלום מהווה ערכאת ערר בעניין זה. לפיכך, מדובר בטענות שעלו ונידונו בלשכת ההוצאה לפועל והעוסקות בסמכויות הכונס אשר מקורן בחוק, גם אם נעטפו בעילת הרשלנות, והגשת תביעה דנן, כתביעה חדשה החוזרת על אותן טענות אינה הדרך לבירורן, ויש לדחות את התביעה על הסף גם בעניין זה. ואולם, לנוכח הפתח אשר נותר בהחלטת כב' הרשמת ממן, אשר קבעה כי המועד שבו נידונו הטענות, אינו המועד הנכון, אני מוצא לנכון להעביר את הדיון בסוגיה זו ללשכת ההוצאה לפועל, וזאת על אף דחייתה של התובענה לגופה, כמפורט לעיל.
סיכומו של דבר, נוכח האמור, אני דוחה את התביעה על הסף בכל הקשור לסוגית המכר העצמי וביטול מינוי כונס הנכסים, אך בהתאם לסעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, מורה על העברת התביעה, ככל שהיא נוגעת לטענות התובעים האחרות ביחס לפיצוי בשל מחדלי הכונס הנטענים, ללשכת ההוצאה לפועל.

בהליך תיק תעבורה (תת"ע) שהוגש בשנת 2020 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

באשר להקף ההוצאות הנידרש טענה המאשימה כי ב"כ המבקש צירף פירוט שכ"ט אשר כלל שירותים נוספים שקבל המבקש בגין תיקי הוצאה לפועל ותלונות שהוגשו למישטרה.
ביום 24.8.20 הגישה המאשימה לתיק הודעה , כי היא חוזרת בה מכתב האישום לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי , בהסכמה, וכבר באותו מועד ניתנה החלטה בדבר בטול כתב האשום וביטול מועד הדיון שהיה קבוע.
אף שניסיון החיים מלמד, כי יש אפשרות להאריך טלפונית הסכמי שכירות רכב ואין לכך ביטוי בהסכם ההשכרה המקורי, הרי משבחרה המאשימה שלא לבדוק מול קצין הבטיחות או ממונה אחר בחברת ההשכרה, אם התבקשה הארכת הסכם שכירות הרכב , אי אפשר ליחס נאשם את העבירה שיוחסה בכתב האישום.
בית המשפט ער להוראת סעיף 80(ב) לחוק העונשין ולהוראות תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982: סע' 9 החלות לעניין הוצאות.
...
בנסיבות העניין ומאחר שבסופו של דבר לא התקיימו דיונים נוספים למועד המענה ומאחר שהמאשימה חזרה בה מהאישום , סבורה היא כי אין מקום להיענות לבקשה להטלת הוצאות.
עיון בתיק ובטענות הצדדים מוביל למסקנה כי יש להיענות לבקשה בחלקה.
המאשימה הגיעה למסקנה, כי יש מקום לביטול האישום מיד לאחר מועד המענה וטרם נדרש הנאשם או ב"כ לדיון נוסף בבית המשפט.

בהליך ערעור על החלטת רשם (ע"ר) שהוגש בשנת 2023 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

החלטת כב' הרשמת דחתה בקשה שהגיש המבקש בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 ומכאן העירעור שהוגש בזכות מכח סעיף 80(ב) לחוק (כך לשיטת המערער).
שנית ובכל הנוגע למועד הגשת העירעור – אכן, ככל שהחלטת כב' הרשמת היא מושא העירעור, הרי שהמערער נמצא עומד בסד הזמנים החוקי, אלא שיש מקום למצער, להטלת ספק בענין זה כמנומק בהרחבה ע"י המשיב והדבר אף עולה מתוכן החלטתה המציינת: "הבקשה שלפניי הנה למעשה בקשה חוזרת, לבקשות שכבר הוגשו בעיניין ע"י החייב והוכרעו בהחלטות ביום 9.11.22 וביום 5.12.22. עתה שב וטוען החייב טענות זהות ומכתיר בקשתו כבקשה בטענת פרעתי. הבקשה שלפניי היא למעשה ניסיון לתקוף החלטותה קודמות שלי. איני יושבת כערכאת ערעור על החלטותיי... לא מצאתי גם עילה ל"עיון חוזר"..
אציין כי הפסיקה אכן מתייחסת ובשלילה לנוהג פסול זה שבכללו בקשות לעיון חוזר בהחלטה לשם הארכת המועד באופן פקטבי לצורך הגשת ערעור [רע"א 9728/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פד"י נט(3) 760, 764; בר"ע (ת"א) 2015/06‏ ‏ שנרך יוסף נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (4.9.07); רצפ (חי') 13989-11-08 גלבס גלית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ 25.11.08)].
...
אין זה מופרך לפיכך לטעון כי דין הערעור דחיה על הסף, אולם כפי שאבהיר להלן, אף אם יעדן בית המשפט התייחסותו לשני הרבדים המקדמיים הנ"ל ויאמר כי אין בנמצא עובדות מהותיות שנויות במחלוקת המחייבות תצהיר (עניין שנוי במחלוקת), נתון שאף מצדיק הימנעות מקיום דיון, וכן כי משעה שבכל זאת נמצא מקום לברר את בקשת המערער בדרך הדיונית הקבועה בסיפא לסעיף 27א לתקנות ההוצאה לפועל הנ"ל (כנחזה מהסיפא להחלטת כב' הרשמת) וליתן החלטה, יש להידרש לערעור גופו, עדיין, דינו להידחות כמבואר בהמשך.
עם זאת ועדיין, כפי שציינה כב' הרשמת נאמנה – סמכותו של רשם ההוצאה לפועל מוגבלת בסופו של דבר לאכיפתו של פסק דין "ככתבו וכלשונו" ואין הוא רשאי להוסיף או לגרוע ממנו (ראה הסיפא לסעיף 4 להחלטת כב' הרשמת והתייחסותה אף בהחלטותיה הקודמות הנ"ל).
לאור כל האמור, הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו