נציין כי חיים מנהלו של התובע העיד בפנינו כי הוא מאשר שקבל את המסרון מהתובע בו הוא דיווח על הפגיעה בגבו, אך אין בכך אישור לתאונה, היות וחיים לא היה עד לה.
התאונה הנטענת אירעה ביום שישי (18.9.20), ביום ראשון היה חג, והתובע היה אמור לחזור לעבודה רק לאחר 3 ימי מנוחה.
ואכן התובע חזר לעבודה רק ביום 22.9.20 ועל פי דוח הנוכחות (נ/3), התובע נעדר מהעבודה ביום שני (21.9.20), אולם הוא לא פנה לקבל טפול רפואי למרות שלטענתו סבל מכאבים עזים ומרח מישחות להקלה בכאב, התובע גם לא ביקש לקבל אישור מחלה על אותו היום, אלא נרשם בדוח הנוכחות של אותו היום "חופשה ללא תשלום".
אחד הסימנים לקרות ארוע התאונה היא האנמנזה הרפואית.
...
לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלנו את מכלול הראיות, לרבות המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הצדדים, והסתירות הפנימיות שהתגלו בעדות התובע ולאחר ששקלנו את טענות באי כח הצדדים בסיכומיהם – הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח קשר סיבתי בין המחלה ממנה הוא סובל בגבו , לבין האירוע הנטען בעבודה מיום 18.9.2020.
למעשה לא הוכח כי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה, כמו גם, בהעדר רישום ותיעוד רפואי לעניין תלונתו של התובע על תאונת עבודה לאחר ובסמוך לה. לאור כל זאת, אנו קובעים כי התובע לא השכיל להוכיח כי בתאריך 18.9.20 אירעה לו תאונה בעבודה – לפיכך אנו דוחים את תביעתו.
