אי דיווח ללקוח על קבלת כספים על ידי עורך דין

משנודעו הדברים להורי הקטין, הגישו תביעה אזרחית לקבלת הכספים וחרף מתן פסק-הדין ועד היום, הכספים לא הועברו לידיהם.

על רקע זה, הגישה ועדת האתיקה קובלנה נגד המערער לפי סעיף 63 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 (להלן- החוק), לבית הדין המחוזי, בגין עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח; עיכוב ושליחת יד בכספי פקדונות שלא כדין, אי דיווח כספי; אי החזקת כספי פקדונות בחשבון פקדון; אי שמירת ערכו של פקדון; עיכוב מסמכים שלא כדין; אי שמירה על כבוד המיקצוע ובצוע מעשה הפוגע בכבוד המיקצוע, היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין; אי מתן תשובה לתלונה.

יחד עם זאת, סלולה דרכו של בית-המשפט להתערב בענישה אשר הוטלה על ידי בתי-הדין המשמעתיים במקרים של סטייה מהותית מתכליות הדין המשמעתי ומרף הענישה הראוי להגשמתן (על"ע 6215/06 הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' עו"ד שרה דוידויביץ (8.7.2010)).

...

כללי לפניי ערעור על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (להלן- בית הדין הארצי) בתיק בד"א 18/19, מיום 27.6.2019 (עורכי הדין אב"ד נועם עוזיאל, עו"ד יעקב אמסטר ועו"ד ארז שניאורסון), במסגרתו נדחה ערעורו של המערער על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין- מחוז צפון (להלן- בית-הדין המחוזי) בתיק בד"מ 38/16, הכרעת-הדין מיום 25.1.2018 וגזר-הדין מיום 14.1.2019 (עורכי הדין אב"ד עו"ד דהוד סלאח, עו"ד פנינה ולרי, עו"ד גיורא מאור).

במצרף הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם הענישה, בעבירות המיוחסות למערער, בשים לב לחומרתן, ובנסיבות דומות, עומד על השעיה בפועל מלשכת עורכי-הדין לתקופה של 28-50 חודשים.

אשר על כן, בעניינו של המערער, לאחר ששקלתי לקולא ולחומרה, בהתחשב בחזרת של המערער מהערעור על הכרעת הדין, ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירה- כפי שנקבעו על-ידי בית הדין, אשר ממצאיו וקביעותיו העובדתיים הם העומדים ביסוד הערעור שלפניי- מדיניות הענישה הנוהגת, בהיעדר עבר משמעתי, תוך מתן משקל משמעותי לאינטרס הציבור ואמון הציבור בקהל עורכי-הדין, שוכנעתי להתערב בגזר-הדין ולהפחית את עונש ההשעיה בפועל לתקופה של 36 חודשים.

סוף דבר, הנני מקבל את הערעור לעניין גזר-הדין ומעמיד על עונש ההשעיה בפועל לתקופה של 36 חודשים, החל ממועד תחילת ההשעיה בפועל בהליכי המשמעת נשוא ערעור זה. יתר חלקי גזר-הדין יעמדו של כנם.

הנתבע אישר שבזמן שייצג את התובע בתיק דינוביץ, הכספים ששולמו על ידי דינוביץ לתיק ההוצאה לפועל זוכו לחשבון הבנק של הנתבע ושהוא קיבל שכ"ט בגינם (ע' 8 ש' 26 עד ע' 9 ש' 1).

על פי כלל זה חלה על עורך הדין חובה כפולה: הודעה ודיווח ללקוח על קבלת הכספים וכן העברת הכספים תוך זמן סביר.

...

עבור שנת 2015 – התביעה נדחית.

סוף דבר, הנתבע ישלם לתובע בגין התביעה 19,205 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, 21.8.19.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות אגרת פתיחת תיק בסך 223.1 ₪.

העברת האחריות לכתפי הלקוח אינה מתיישבת עם ראציונל זה והיא אף פוגעת בחשיבות הייצוג והצורך בקבלת ייעוץ על ידי עורך דין.

ככל שהיה ספק בדבר הצורך בדווח לעירייה עוד בטרם ניתן היתר הבניה, היה על הנתבעת להסיר את הספק, לברר, לבחון לעומק, לשאול ולחקור, לבקש הערכות מוקדמות ואף לדיווח לעירייה על קיומה של העסקה גם אם אינה בטוחה שבאותו מועד היה עליה לעשות כן. כל זאת בכדי להבטיח את כספי לקוחותיה ולהמנע מתאונות משפטיות אפשריות.

אם היו בקיאים כנדרש ואם היה בידיהם הניסיון לתכנן, לפעול, לבצע, ליישם ולדווח- מדוע היה עליהם לשלם 50,000 ₪ לנתבעת? משאלו הם פני הדברים, ולאחר שפורטו מעלה בהרחבה רכיבי עוולת הרשלנות, הגעתי למסקנה לפיה הנתבעת חבה בחובת זהירות כלפי התובעים, חובה זו הופרה לאחר שנתבעת לא פעלה כמצופה ממנה ולא דיווחה על העסקה לעריית תל אביב.

מסקנתי היא שהנתבעת התרשלה בתפקידה, לא נתנה משקל ממשי ומספק להתחייבויות שנטלו על עצמם הרוכשים ולא דאגה להגן על לקוחותיה ולספק להם את המענה אותו ראויים הם לקבל.

אף אם טענו התובעים בפני ועדת הערר כי הדיווח צריך היה להיות מבוצע רק עם קבלת היתר הבניה ולא במועד כריתת ההסכם, הרי שטענה זו נדחתה על ידי ועדת הערר המחוזית.

...

לפיכך, אני מקבלת את תגובת התובעים ביחס לטענה זו. לקראת סיום, אבקש להוסיף מספר דברים באשר לאחריות הרשות במקרה שלפניי.

אני סבורה שבמקרה זה מתקיימים רכיבי עוולת הרשלנות וכי הנתבעת הביאה במחדלה לנזק הנתבע בתובענה דנן.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

שני ערעורים על שני פסקי דין שניתנו בעיניינו של עוה"ד נריה כהן מגורי (להלן - "הנילון"), על ידי שני הרכבים שונים של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין (להלן - "בית הדין הארצי").

בית הדין הארצי מצא, כי "כל טענותיו של המערער אינן לעניין, יתכן והמערער סובר שיש לתקן את החוק והכללים, כך שהדין יאפשר לעורכי הדין לקבל בטוחה ממשית לשכר טירחה המגיע להם ושהלקוחות מתחמקים מלשלם, אך ברור שדינו של המערער יחרץ בהתאם לדין הקיים ולאור נסיבות העניין ... המערער אינו רשאי לנהל את ענייניו לפי רצונו ושיגיונותיו הוא אלא הוא כפוף לחוק ולכללי האתיקה. ... בכל האישומים נשוא הקובלנות לא הוגשה כל תביעה לגימלאות הביטוח הלאומי, ואיש מלקוחותיו אלו לא ביקש לתבוע גמלאות שכאלה. לא זו אף זו שבהסכמי הפשרה ובכתבי הקבלה והויתור, שהמערער חותם בשם הלקוח, הוא מתחייב שלא להגיש כל תביעה בעיניין פיצויים הנובעים מהתאונה נשוא התביעה כנגד כל צד שלישי כל שהוא, כולל הביטוח הלאומי ... כל טיעוני המערער על חובתו המקצועית להמתין עד עבור תקופת ההתיישנות, אינם לענין, כאשר ברוב המקרים נשוא האישומים עברה התקופה והמערער ממשיך להחזיק בכספי הפיצויים שנפסקו ללקוחות, ואיש אף לא שוקל תביעה כנגד הביטוח הלאומי. גם טענותיו לגבי הלקוחות הספציפיים, סותרות את העובדות שהוכחו ואין בפנינו כל הסבר או נימוק לאי הדיווח ללקוחות על קבלת פסק דין והגעת סכום הפיצויים שנפסק לידיו. ... כל היתנהגותו של המערער, בכך שהוא חותם בעצמו על הסכמי הפשרה ועל כתבי הקבלה והויתור מצביעים על ניסיונו להעלים מהלקוחות את העובדה שכספי הפיצויים, כספיהם, מוחזקים בידיו, והוא ממשיך לעכבם בידו גם לאחר פסקי דין נגדו המחייב את המערער לשלם ללקוחות את כספם בהם שלח ידו. לכך מצטרפת העובדה שהוא מיתחמק בטענות שוא מפניות לקוחותיו אליו לבירור מצב התביעה. כל הלקוחות נשוא הקובלנות גילו על קיומם של פסקי דין לטובתם רק ביוזמתם, לאחר שהתייאשו מקבלת דין וחשבון על מצב התיק מעורך דינם - המערער. גם באותו מקרה בודד בו הוא מעביר את רוב כספי הפיצויים - בנכוי שכרו והוצאותיו, הוא עושה זאת רק לאחר חודשים מרובים, כאשר הלקוחה מיוזמתה פותחת תיק הוצאה לפועל ... ואף מיתעלם מחובתו למסור לה חשבונית מס על שכר טירחתו". ראו: סעיף 6 לפסק הדין.

...

אף בהתעלם מהרשעותיו הנוספות של הנילון (מושא בד"א 16/22 ו - 19/22), אשר ככל הנראה לא עמדו בפני בית הדין הארצי עת ניתן פסק דינו בבד"א 11/22 - שומא היה על בית הדין הארצי להגיע למסקנה, לפיה הנילון אינו כשיר לשמש עורך דין.

סבורני, כי הדרך בה הלך בית הדין המחוזי בבד"מ (מרכז) 44/21 היא הנכונה.

אף בכך יש כדי לחזק את המסקנה, שלא היה מקום להתערבות בית הדין הארצי בגזר דין בית הדין המחוזי.

בדיון בצו הזמני העיד התובע שהגיש בקשה לשינוי ייעוד ב-2013 וב-2016, ומכיוון שעל פי הדין יש לצרף נסח רישום, נישאל מדוע לא הבחין אז שלא רשומה לזכותו הערת אזהרה, וענה שזה נכון והיה מעורב עו"ד אליאס עבוד זלף שבקש מעו"ד נסאר את המסמכים והיא היתה בגרמניה ב-2013 והעניין נדחה, והוא ניסה לרשום שוב את הערת האזהרה על ידי עורך דין חדש.

לשאלה מדוע לא החתים את הנתבע 1, שלא היה לקוח קבוע אלא הגיע בפעם הראשונה, כאשר אי דיווח מסבך אותו בקנסות ובפלילים, החליט תחילה עו"ד באבא להיעלב כאילו נאמר עליו שהוא הסתבך בפלילים, וענה שהנתבע 1, הלקוח שעו"ד מלאך מגן עליו "רימה רימה", ובסופו של דבר לא ענה לשאלה (עמ' 12-11 לתמליל).

לשאלה איך הוא נותן 70,000 ₪ במזומן לנתבע 1 שכבר ב-2001 הבטיח דברים שחלקם בעל-פה ולא עמד בהם, וב-2009 מגיע ואומר אם שילמת 75,000 ₪ בוא תשלם עוד 70,000 ₪, ענה שהחתימה שלו היתה בכך שהוא הלך עם הבחורה לשלם את הכסף כדי לבטל את העיקולים, והוא לא חשב לרגע שהוא צריך להחתים אותו על קבלת הכסף.

איני מאמין לתובע שמסר כסף נוסף לנתבע 1 לאחר חתימת ההסכם, ועו"ד נסאר לא העידה שהתקיים המנגנון שנקבע בהסכם, או שקבלה מהתובע כסף או שהלכה עם הנתבע 1 לשלם לנושים, וכאמור, הסכום היחיד שעליו דובר שולם על ידי הנתבע 1 לבנק הנושה מאמצעיו עוד קודם לחתימת ההסכם.

בעדות ראשית חזר על גירסה זו, ואמר שהיה בקרקע עם נביל והמודד שהראה לו איפה השטח, אבל הנתבע 1 לא היה שם. מאז פנה שוב ושוב לנביל לרישום הקרקע, ואז גילה שיש הערת אזהרה באמצעות עורך דין מלקוחותיו שבדק זאת, ואז נפגש עם הנתבע 1 וסידרו את העניין.

בעדותו של הנתבע 1 עלו הנסיבות לרישום הערת אזהרה זו. מסתבר שלאחר העסקה עם הנתבע 3, ודיווח עליה, קיבל הנתבע 1 דרישה ממס שבח בגין אי תשלום שאמור היה להיות מבוצע על ידי נביל עוקל.

...

על כן, אני מורה לרשום בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על החלקים שנותרו בבעלות רמזי אבו חמד, שהם 1762/27253 חלקים בחלקה 9 בגוש 10264 לטובת התובע סוהיל כראם ת"ז 05255607.

במקביל, אני מורה להמציא לרשות המסים את העתק פסק הדין, על מנת שיקבעו את שווי המקרקעין לצורך גביית המסים המתאימים.

התובע ישלם לנתבע 3 הוצאות משפט בהתחשב בשווי המקרקעין, בעבודה שנדרשה ובתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, בסך 35,100 ₪.