אי גילוי פרט מהותי בעת כריתת חוזה מכר מקרקעין

בהסכם צוין כי התובעים 1 ו-2 הם "חברה בהקמה". ההסכם הוא הסכם זכיינות שמטרתו הקמת והפעלת בית קפה שיישא את סימן המסחר של הנתבעת במרכז מסחרי בבת ים, שניבנה בעת כריתת ההסכם.

יתרונות נוספים שיש להסדר הזכיינות הוא הלווי העיסקי שאמורה לתת בעלת הזיכיון לזכיינים, שבדרך כלל אינם בעלי ניסיון עסקי, בתמורה לתשלום, ר' עמ' 3 ל-מאמרו של יהודה טרואן " ניהול עסקים בשיטת הזכיינות – סכויים, סיכונים והסדרים" מרכז המחקר והמידע והכנסת מיוני 2005 (להלן "טרואן 2005"), כי "בשל התמיכה שהמזכה מעניק לזכייניו, שיטת הזכיינות נחשבת מתאימה במיוחד ליזמים שאין להם ניסיון עסקי נרחב". סעיף ההגדרות לכללי ההגבלים העיסקיים (פטור סוג להסכמי זכיינות) (הוראת שעה), תשס"א-2001, מגדיר הסכם זכיינות כדלקמן: ""הסכם זכיינות" - חוזה שלפיו בעל זיכיון או זכיין ראשי מעניק לזכיין את הזכות לעשות שימוש בזיכיון למטרות שיווק של טובין או סוגי טובין מסוימים, והכולל את כל אלה: (1)   שימוש בשם מסחרי אחיד או בסימן מסחר או בסימן שירות אחיד, ובמאפיינים אחידים של הטובין הנמכרים או של המכירה וביצועה, שהם מהותיים לשיווק הטובין ומכירתם; (2)   העברה של ידע מבעל הזיכיון לזכיין שהוא מהותי לשיווק הטובין ומכירתם; (3)  מתן סיוע מסחרי או טכני מבעל הזיכיון לזכיין, במשך תקופת ההסכם".

ראה אייל - הפרקליט בעמ' 27: "ייתכנו גם אפשרויות אחרות, המתמודדות עם הבעיה בעקיפין באמצעות מנגנוני ערובה כלכליים. למשל, פראקטיקה שלפיה בעל הזיכיון יהיה בעל הזכות במקרקעין המשמשים לפעילות הזכיין. אם בעל הזיכיון שוכר שטח לחנות, והזכיין הוא שוכר משנה (או בעל הזיכיון בעלים והזכיין בר-רשות), הפרת החוזה מצד הזכיין מאפשרת לבעל הזיכיון להשתמש בזכות במקרקעין, ואיום השמוש בה מהוה כלי לאכיפת חוזה הזכיינות עצמו". בשל ההתמשכות הטבועה בהסכם זכיינות, נקבע כי ישנם יחסים מיוחדים בין מזכה (בעל זיכיון) לזכיין.

ראה ת"א (מחוזי ת"א) 36882-11-15 מאי ניהול והשקעות בע"מ נ' קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ (פורסם בנבו, 20.07.2020) "36. ... מההסכמים שיצרו את ההיתקשרות בין התובעת 1 לקקאו נעדר פרט מהותי, והוא שכדי להפעיל את בית הקפה חובה להקדים ולבצע פעולות ושינויים המתחייבים מהוראות דיני התיכנון והבנייה ולא מהוראות חוק רשוי עסקים, כמתחייב מעסקים באופן שיגרתי. פרט כה מהותי שלפי כל אמות מידה, ולו הגמישות, מחייב גילוי! פרטים מהותיים אלה הם חלק בלתי נפרד הצריך גילוי כדי לעמוד ברף המינימלי הנידרש בשלב הטרום חוזי, וכדי לעמוד בסטאנדארט תום הלב." וכך נכתב בהמשך פסק הדין: "37. עסקינן בפרט מהותי וחיוני בהתקשרות, פרט כזה שבודאי יש בו להשליך על שקולי הזכיין המתקשר בהסכם ועל הציפייה הסבירה שיש לו מההתקשרות. אי גילוי של הפרטים החיוניים על ידי קקאו, מביאה למסקנה כי מדובר בהפרת חובת תום הלב במשא ומתן, בודאי כאשר מהות ההסכם בין מאי השקעות לבין קקאו הוא הפעלת בית קפה, כאמור." יודגש, כי החובה האמורה היא לא רק להעביר את המידע האמור, אלא גם מוטל נטל מוגבר על בעל הזיכיון לוודא שהזכיין הבין את המידע שנימסר לו. ראה פסקה 42 שם: "על קקאו מוטל נטל מוגבר לספק בשלב המשא ומתן את כלל המידע המהותי לזכיינית הפוטנציאלית לצורך ההיתקשרות. כחלק מכך עליה לוודא כי קיבלה את כל המידע והבינה אותו. לכן, אין קקאו רשאית להסתפק במסירת מידע על ידי צד ג', וויליאם בעניינינו, מבלי לוודא מה הוא המידע שנימסר לתובעים, אם בכלל". ראה גם ת"א (שלום אשד') 26172-11-16 המשכן לאמנויות הבמה הפיס אשדוד בע"מ נ' קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ ייל אליהו (פורסם בנבו, 21.07.2020) "בנסיבות אלה טוענת הזכיינית, כי לו היה נימסר לה המידע התיכנוני באשר למצבו של הנכס לאשורו, ובין היתר, החריגות, סיווגו של הנכס כמחסן, מעמדה של סגירת החורף, לא הייתה מתקשרת בהסכם הזכיינות.  מה גם שהיעדר מידע זה גרר אותה להוצאות כספיות נוספות, לא צפויות, שגם הן לא הועילו, ולא הביאו להסדרת פעילות בית הקפה, ובסופו של דבר נאלצה הזכיינית לסגור את שעריו.   הסתרת מידע חשוב וחיוני זה מהוה הטעייה של הזכיינית, ולמעשה מבססת את אפשרותה של הזכיינית לפעול לביטול הסכם הזכיינות על כל המשתמע מכך. הזכיינית טענה, באופן המתקבל על הדעת, כי לו הייתה יודעת ערב ההיתקשרות כי אלה הם פני הדברים בכל הנוגע למצבו התיכנוני של הנכס, לא הייתה מתקשרת בהסכם הזכיינות בו היתקשרה עם קקאו". ההדגשה הוספה – נ.א. לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי ההסכם הוא הסכם זכיינות, אשר ככל הסכם מסחרי אחר, מכיל בתוכו חיובים וסיכונים לשני הצדדים.

...

בכל הנוגע להטלת אחריות על נתבע 2 ביחס לנזקים אחרים הנטענים בתביעה במסגרת דיני הנזיקין, בהלכת צוק אור נקבע כי "המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות. נוסף על כך, מוטלת במשפטנו אחריות נזיקית במסגרת זיקות נוספות אל מבצע העוולה". ראה לעניין זה ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, פ''ד סד(1) 398: "במקרים בהם הוטלה אחריות אישית ישירה מכוח עוולה נזיקית, הודגש כי מדובר בנסיבות מיוחדות. כך, בפרשת יצהרי הודגש כי האחריות האישית תוטל במקום בו "התנהגותו העסקית [של האורגן] חרגה באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים ואינה ראויה להגנה" (פרשת יצהרי, פסקה 12; וראו גם פרשת זלץ, פסקה 16), ואף בע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 792 (1997) נאמר כי מנהלי החברה ימצאו אחראים אישית לנזק רק במקום בו בוססה "מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה". לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, נחה דעתי כי משעה שפעולותיו של הנתבע 2 התקיימו במסגרת הנתבעת 1, לא חרגו באופן משמעותי ממתחם הסיכוניים העסקיים , לענין חבות בנזיקין,אין לחייבו בנזיקין כמפורט בכתב התביעה.כמו כןמצאתי , בשים לב לאמור לעיל, שאין בנסיבות הענין לחרוג מכלל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

ר' ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ )פורסם בנבו, 11.11.2010): "הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי של הפגיעה (שלו ואדר, בעמ' 300). נזק לא ממוני עשוי להתלוות להפסד כלכלי שנגרם עקב הפרת חוזה. אולם פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (שלו ואדר, בעמ' 302). הפיצוי הלא-ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו." במקרה דנן, אם כי מובן מצבם הכלכלי הקשה של בעלי המניות של החברה, אין בנסיבות המקרה הצדקה לחריגה מהכללים האמורים, ולכן דוחה רכיב תביעה זה. סוף דבר תביעת התובעים להשבת דמי הזיכיון ותשלום עבור נזקים וכן התביעה כנגד נתבע 2 -נדחית.

דין התביעה ביחס לדמי הליווי להתקבל.

בתגובה לכך הגיש המבקש תביעה שכנגד שבמסגרתה טען כי דין הסכם השכירות להתבטל מעקרו בשל אי-גילוי פרטים מהותיים הנוגעים לנכס בעת המשא ומתן לכריתתו, ועוד נטען כי ממילא קמה למבקש הזכות לבטל את הסכם השכירות בשל הפרות יסודיות מצד המשיבים – והדבר אף מצמיח לו סעד של השבה ופצוי.

מכל מקום, אף אם תשלום הסכום שנקבע בפסק הדין ידרוש מהמבקש למכור את החנות כטענתו, וכאמור הטענה לא בוססה ואין בידי לקבוע כך – הרי שמאחר שמדובר בנכס מסחרי המשמש להשכרה, להבדיל למשל מדירת מגורים, אין מדובר במקרה שמימוש נכס מקרקעין כרוך על פניו בנזק בלתי הפיך שאיננו בר פיצוי (ראו והשוו: ע"א 8108/14 רז נ' פלד, פסקה 11 (22.12.2014); ע"א 5779/13 שיכון אזרחי בע"מ נ' מרדכי גלוסקה מנהל מיוחד וכונס נכסים, פסקה 4 (31.10.2013)).

...

לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, נחה דעתי כי זו אינה עומדת באמות המידה שפורטו לעיל, ומשכך דינה להידחות.

מכל מקום, אף אם תשלום הסכום שנקבע בפסק הדין ידרוש מהמבקש למכור את החנות כטענתו, וכאמור הטענה לא בוססה ואין בידי לקבוע כך – הרי שמאחר שמדובר בנכס מסחרי המשמש להשכרה, להבדיל למשל מדירת מגורים, אין מדובר במקרה שמימוש נכס מקרקעין כרוך על פניו בנזק בלתי הפיך שאיננו בר פיצוי (ראו והשוו: ע"א 8108/14 רז נ' פלד, פסקה 11 (22.12.2014); ע"א 5779/13 שיכון אזרחי בע"מ נ' מרדכי גלוסקה מנהל מיוחד וכונס נכסים, פסקה 4 (31.10.2013)).

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.

במילים אחרות: רוכש של דירה "על הנייר" מקבל לידיו במועד כריתתו של הסכם הרכישה, לצד הבטחונות לכספו אשר נדרשים לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974, והתקנות שהותקנו מכוחו, ולצד הגנות רגולטוריות נוספות, אשר באות מכוחו של חוק מכר דירות, מידע שמתאר את דירתו ואת סביבתה – הא ותו לא. את הדירה עצמה אין הרוכש יכול לראות ומסביבתה אין הוא יכול להתרשם במו עיניו.

הוראותיהם של סעיף 16 לחוק המכר הכללי וסעיף 4 לחוק מכר דירות מקימות יחדיו חובת גילוי אשר חלה, בין היתר, על קבלן שמוכר דירה "על הנייר", אולם חובת גילוי זו נוגעת באופן ספציפי ל"אי התאמה" שהקבלן ידע או שהיה עליו לדעת עליה "בעת גמירת החוזה" (לעניין תחולתו של חוק המכר הכללי במצבים המוסדרים בחוק מכר דירות ראו: ע"א 8343/01 עובדיה נ' סיבל נהריה בע"מ (בכינוס נכסים), פ"ד נח(6) 400, 415 (2004)).

כדי להבטיח שאכן הובאו הדברים לידיעת הקונה והובנו על-ידו, חובה על המוכר לצרף לחוזה מיפרט, ובו תאור הדירה וכל הכלול בה וזאת כאמור בטופס שבתוספת ל"צו מכר דירות (טופס של מיפרט), תשל"ד-1974". מטרת המפרט היא שהמוכר יציג באופן הברור ביותר את הדירה הנמכרת, על תכונותיה השונות, כך שהקונה הסביר יידע בדיוק מה הוא קונה ועל מה הוא מוציא את כספו." (ראו: פסקה 48 לפסק הדין; ההדגשה הוספה – א.ש.) המסגרת המשפטית של רכישת דירה "על הנייר" מֵשָוַוה מעמד מיוחד לא רק למצגים הטרום חוזיים, כאמור לעיל, אלא גם לחובת הגילוי המוגברת אשר מטילה על קבלן, מוכר הדירה "על הנייר", חובה לגלות לרוכש – בגילוי יזום, ולא רק במענה לשאלות – את כל הפרטים המהותיים ביחס לדירה אותה הרוכש עומד לרכוש.

ברם, טענת "יזהר הקונה" "אינה פוטרת צד להסכם מחובת גילוי של עובדות מהותיות" (ראו: ע"א 1873/16 סוויסה נ' הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פסקה 14 (16.7.2018); כן ראו: ע"א 5267/03 פרג'-גשורי נ' מיטל, פ"ד נט(5) 337, 347 (2005); ע"א 6944/19 שרביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 14 (26.7.2021) (להלן: עניין שרביב); זמיר חוק המכר, 236-235; שלו וצמח, 390-389).

השופט פוגלמן, שכתב את חוות הדעת העיקרית, קבע שאי גילוי מצבה התיכנוני של המרפסת מהוה הפרה של חובת הגילוי במשא ומתן וכן הפרה של חוזה המכר (ראו: שם, בפסקות 20-18 לפסק דינו של השופט פוגלמן).

...

ברם, כאשר מדובר בחוסר-זהירות בדרגה נמוכה, אם בכלל, סבורני כי השיקולים בדבר פערי הכוחות בין הצדדים, היות המוכר בעל המידע ומונע הנזק הזול ביותר – תומכים בגישה שלפיה יש להימנע מהשתת אשם תורם על הקונה.

סוף דבר: מן הטעמים שפורטו, אני מצטרפת לתוצאה המתוארת בסעיף 172 לחוות דעתו של השופט שטיין; וזאת בשינוי אחד, ולפיו לא ייוחס למערערת אשם תורם.

הווה אומר: סכום הפיצויים שהמשיבות תשלמנה למערערת כאמור בפסקה 172 לפסק דינו של השופט א' שטיין לא יוכפל במקדם 0.75.

בבקשה כאן עותר התובע לצרף את מוכרי הדירה, וזאת בעילה חדשה – של הפ הפרת הסכם הרכישה, אי גילוי פרט מהותי ותשלום פיצוי לרבות חיוב בתשלום פיצוי מוסכם.

וכך ניתן להפנות לעילות התביעה השונות בעליל: · בתביעה המקורית התובע עתר לחייב את עורכי דינו בתשלום הסך 400,000 ₪ מתוכם סך של 300,000 ₪ בגין "ירידת ערך הדירה אשר נרכשה על ידו" וסך של 100,000 ₪ בגין "עוגמת נפש". · בתביעה המקורית ציין התובע שהתברר לו כי "קיים חוסר התאמה בין מצבה הרישומי של הדירה בלישכת רישום המקרקעין לבין היתר הבניה כפי שהונפק על ידי הוועדה המקומית בשעתו לבנייתה" וכי "הדירה אינה בבחינת יחידת דיור בפני עצמה, אלא מהוה חלק מדירת מגורים גדולה יותר, אשר פוצלה בנגוד לדין ו/או היתר בניה, וללא קבלת היתר בניה, אשר לא ניתן למשכנה ו/או למוכרה" .

· בתביעתו טען התובע כי עילת התביעה כנגד הנתבעים, שני עורכי דינו היא בגין רשלנותם במסגרת עסקת המכר וכלשונו: "הנזק נגרם עקב מעשה ו/או מחדל של הנתבע 1 ו/או הנתבע 2 ו/או מי מטעמם ו/או מי מעורכי הדין ממשרדם, אשר באו לידי ביטוי, באי בדיקת המצב הרישומי של הדירה ו/או אי בדיקת המצב התיכנוני שלה עובר לרכישתה, וככל שהבדיקה הייתה נעשית מבעוד מועד על ידי הנתבעים 1 ו- 2 ו/או מי מטעמם ו/או מי מעורכי הדין ממשרדם, היה מתגלה כי לא קיימת הלימה בין המצב הרישומי לבין המצב התיכנוני, וכפועל יוצא מכך לא הייתה נרכשת הדירה". · מנגד - בבקשה לצרוף הנתבעים הנוספים ציין התובע כי הנתבעים אשר מבוקש לצרפם להליך "הפרו הפרה יסודית את הסכם המכר שנכרת מולם עת לא גילו ו/או הסתירו במסגרת המשא ומתן שקדם לחתימת עסקת המכר את הפרט המהותי ביחס לאי ההתאמה בין מצבה התיכנוני לבין מצבה הרישומי של הדירה..". · עוד במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה נטען כי התיקון ביחס לנתבעים אלו הוא "מעבר לסכום הנזק כאמור בתביעה זו" ועל כן התובע דורש בתביעתו המתוקנת "גם את סכום הפצוי המוסכם בגין הפרתו היסודית של הסכם המכר". (ההדגשה אינה במקור).

...

המסגרת הנורמטיבית תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 קובעת כי: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג." בעבר, היענות לבקשה לתיקון כתב טענות נעשתה ברוחב יד ואולם ההלכה כיום היא שונה ור' רע"א 3510/21 עידן נצר נ' דוד קונפינו (מיום 25.8.21), שם נקבע כך - "התקסד"א החדשות משקפות דרישה להקפדה גבוהה יותר מצד הצדדים על עמידה בדרישות סדרי הדין, ונראה כי במסגרתן תהיה ידו של בית המשפט קפוצה יותר כשמדובר בבקשות לתיקון כתבי טענות. כך, במיוחד, באותם מקרים בהם ניתן היה בהשקעה סבירה ובמיומנות ראויה לכלול את התיקון המבוקש כבר במסגרת כתב הטענות המקורי (השוו: רע"א 5060/21 נחל אשכול השקעות בע"מ נ' מנורה נכסים והשקעות בע"מ, פסקאות 10-13 (18.8.2021))." אין מקום לקבל הבקשה – חמישה נימוקים שדי בכל אחד מהם על מנת להביא לדחיית הבקשה בעניינינו, כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים - לא מצאתי לקבל את הבקשה ולעניין זה יובאו הנימוקים שלהלן: נימוק ראשון מחמישה לדחיית הבקשה - התובע ידע זה מכבר אודות הנתבעים אותם מבקש עתה לצרף להליך וניתן היה לצרפם מלכתחילה (1) התובע עצמו מודה כי עניין צירוף הנתבעים אשר מבקש עתה לצרף היה ידוע לו בטרם הגשת תובענה זו, ואולם משיקולים כאלו ואחרים התובענה לא הוגשה מלכתחילה כנגד הנתבעים אותם מבקש עתה לצרף .

(2) בבקשה לתיקון כתב התביעה הפנה התובע לכך ש:" עניין תביעה כנגד המוכרים נשקל על ידי התובע בטרם נקיטת הליכים בתיק זה אך לאור הנסיבות שמלוא הבדיקות ולרבות ניסוח הסכם המכר נעשה על ידי עורכי הדין הוחלט בסופו של דבר להגיש התביעה במתכונתה הנוכחית, כנגד עורכי הדין שייצגו בעסקת המכר". כלומר – אין מדובר בתובע אשר התברר לו לפתע כי קיימים צדדים נוספים להליך אלא מדובר בנתבעים אשר התובע ביכר שלא לנהל כנגדם הליך משפטי עת הגיש תובענה זו. עתה, ורק מאחר והועלתה בדיון המקדמי התייחסות לעניין אי הגשת התביעה כנגד המוכרים, הוגשה בקשה זו לצירופם להליך.

(2) לעניין שמירה על זמנו של הציבור באופן שתביעה אשר הוגשה שלא כראוי תשוב לתחילת התור ולא תעכב מתדיינים אחרים ולחילופין תידון בדרך בה הוגשה, ר' תא (נצ') 15145-08-18 פלוני נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (מיום 24.6.2023), שם נקבע כי "משמעות היענות לבקשה הינה, בהכרח, פגיעה בזכויות הצד שכנגד, הזכאי לסיום ההליך בפרק זמן סביר וללא השבתו לאחור, מבלי שתהיה לכך סיבה מוצדקת במובהק. כך אף מדובר בפגיעה משמעותית בניהול ההליך על ידי בית המשפט, אשר יידרש להשקעת זמן שיפוטי משמעותי נוסף באם תיעתר הבקשה. זמנו של בית המשפט איננו הפקר, בהיותו בראש ובראשונה זמנו של ציבור המתדיינים הנוספים הממתינים לשמיעת עניינם". סוף דבר (1) לאור כל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית.

נטען בנוסף, כי בין הצדדים נכרת חוזה למכירת דירת מגורים ישנה במצבה ("AS IS") ובמחיר אשר משקף את מצבה התחזוקתי.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירו של הנתבע 1 וכן חוות דעת נגדית אותה ערך המומחה מטעמם, המהנדס אודי רז. מאחר ולא התגלתה מחלוקת מקצועית ממשית בין המומחים, הודיעו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 28.10.21 כי הם מוותרים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

סעיף 16 לחוק המכר קובע כי אם "הייתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". בע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (11.2.014) (להלן: "עניין שיפריס") נדונה שאלת היקפה של חובת הגילוי המוטלת על צדדים בעסקת מכר מקרקעין.

משכך, הרי שהנתבעים לא פעלו בתום לב בעת שניהלו משא ומתן למכירת הדירה ונמנעו מלגלות לתובעת פרטים מהותיים בנוגע לדירה.

...

ר' לעניין זה תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן ת.א (ירושלים) 52339-07-17 המנוחה סלאח נ' אבו קווידר (22/3/2021), וכן הפ"ב (מרכז) 16665-04-10 קאסם נ' עזבון המנוח מנסור (10.5.13) שם נאמרו הדברים הבאים, היפים גם לענייננו [ההדגשות הוספו]: "השאלה הנשאלת היא, מהו מועד 'גמר הדיון' בציר הזמן? האם ניתן לראות את מועד גמר שמיעת העדויות כמועד גמר הדיון, או שמא ייחשב מועד גמר הגשת הסיכומים כמועד זה. המונח 'גמר דיון' אינו מוגדר אמנם בתקסד"א או בפסיקה, בהקשר לתקנה 36 הנזכרת לעיל, אולם פרשנות תכליתית של תקנה זו מביאה למסקנה כי 'גמר הדיון' הינו סיום שלב הגשת הסיכומים. מטרת תקנה 36 לתקסד"א היא לאפשר לבית המשפט ליתן פסק דין לאחר פטירת בעל דין, ובלא שיהא צורך לצרף בעל דין אחר כחליפו של המנוח (ר' תקנה 38 לתקסד"א), מקום בו כל שנותר לבצע בתיק הוא ליתן את פסק הדין, והצדדים אינם חייבים לבצע עוד פעולות כלשהן. רק עם סיומו של שלב הסיכומים, אין עוד על הצדדים לבצע מטלות הקשורות להליך, וכל שנותר הוא ליתן את פסק הדין על ידי בית המשפט. אם נותרו עוד הליכים לביצוע על ידי הצדדים, לרבות הגשת סיכומים, לא ניתן ליתן את פסק הדין, שכן אין אפשרות לבצע אותן פעולות בשם המנוח, כל עוד לא הפכו חליפיו לבעלי דין". רקע ועיקר טענות הצדדים: ביום 28.12.2017 נחתם בין הצדדים חוזה לפיו מכרו הנתבעים לתובעת את זכויותיהם בדירה בבניין משותף ברח' בן יהודה 27 בקרית אתא בתמורה לסך של 1,080,000 ₪ (להלן: "הדירה").

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 213,385 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (7.5.20) ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 6,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני (לרבות בגין עגמת נפש).

בנוסף, ולאחר שנתתי דעתי גם לטיעוני התובעת בדבר הוצאות המשפט שנגרמו לה (סעיף 36 לסיכומי התובעת), ובשים לב להיקף התיק ומורכבותו, כמו גם טענות הצדדים, המשאבים שנדרשו לניהול ההליך והתנהלות בעלי הדין - אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.