אי גילוי על הריונה של עובדת למעסיק

מהאמור לעיל, עולה כי אין כל הסבר מדוע רק ביום 03.04.16 נדרשה התובעת שלא לעבוד שעות נוספות, וכיצד זה לא נתגלה לנתבעת ממועד תחילת העסקתה ביום 24.11.15, כי היא עובדת שעות נוספות לרוב, ואף מקבלת תגמול כספי בהתאם.

לשאלת הפצוי הראוי בפרשת אורית גורן (ע"ע (ארצי) 1156/04 הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ - אורית גורן (20.11.07)), פסק בית הדין הארצי כי "... על אף שאין מחלוקת על חשיבות פסיקתו של פיצוי הרתעתי ואפקטיבי בסכום משמעותי (עניין פלוטקין; עניין קידר; עניין סירטו) - בנסיבות בהן הקביעה העובדתית היא שהשיקול המפלה היה רק אחד השיקולים בהחלטת הפיטורים, וייתכן שאף שיקול זניח - יש לקחת קביעה זו בחשבון גם בעת גיבושו של סכום הפצוי ההולם בהיתחשב במכלול הנסיבות. זאת, הן בעת קביעת הנזק הממוני ואיזה חלק ממנו יש לייחס להפליה הפסולה, והן בעת קביעתו של שיעור הפצוי על הנזק הלא-ממוני. במקביל יש לתת משקל גם לחשיבות הגדולה שבמיגור כל צורה של הפליה, ובצורך לחנך מעסיקים שלא לקחת כל שיקול מפלה בחשבון בעת קבלת החלטות בתחום התעסוקה." לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות פיטוריה של התובעת בנגוד לחוק השויון, ומשלא מצאנו כל הסבר מניח את הדעת להחלטת הנתבעת להרע באופן חד צדדי את תנאי העסקתה בסמוך לאחר שהתובעת הודיעה על הריונה, אנו פוסקים לתובעת סכום בסך של 50,000 ₪.

...

משקבענו כי התובעת לא הוכיחה שפוטרה בזמן אי כושר, שכן פנתה לבית החולים רק לאחר שקיבלה את הודעת הפיטורים והנתבעת ממילא לא ידעה כי על כך בזמן אמת, אלא רק בדיעבד, שעה שהאישורים הרפואיים הונפקו בפועל, אנו דוחים את דרישתה ברכיב זה. ביחס ליתר רכיבי התביעה, המתייחסים לפיצויים מכוח חוק עבודת נשים, משפסקנו, כי חוק זה אינו חלק בענייננו בשל העובדה שהתובעת לא השלימה 6 חודשי עבודה אצל הנתבעת, אנו דוחים אותם.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) בונוס בגין חודש 03/16 – 1,800 ₪; (2) הפרשות סוציאליות בגין רכיב "הבונוס" – 1,296 ₪; (3) הודעה מוקדמת – 1,560 ₪; (4) פיצוי בגין פגמים בשימוע – 5,000 ₪; (5) פיצוי מכוח חוק השוויון – 50,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

תקופת עבודתה עולה מתלושי השכר החל בתלוש 03/2013(לא צורף לתביעה אך גולה בגילוי מסמכים).

התשובה לשאלה האם הייתה ידיעה של המעסיק על הריונה של התובעת בתאריך 17/08/14 היא חיובית.

...

אשר על כן, בגין הפסד השתכרות לפני חופשת הלידה תשלם הנתבעת לתובעת 42,000 ₪ ובגין הפסד השתכרות שלאחר חופשת הלידה תשלם הנתבעת סך של 21,000 ₪.

על פי שיקול דעתו של ביה"ד ברכיב זה תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני לפי חוק עבודת נשים סך של 60,000 ₪.

כמן כן, תשלם הנתבעת שכר טרחת עו"ד התובעת בסך 12,000 ₪.

הנתבעת הוסיפה, כי התובעת במעשיה סיימה בפועל את תקופת הניסיון במו פיה, שכן אין לצפות כי מעסיק יקבל לעבודה עובדת שבתקופת ניסיון אינה דוברת אמת, מגדפת, מסרבת להגיע לשיחה ואף לא מגלה כישורים, כפי שהציגה מראש.

מר דוד שב וציין גם במהלך עדותו, כי כלל לא ידע על הריונה של התובעת וכי כלל לא ניהל שיחות עם גב' תלמה בעיניין זה, ולא מצאנו מקום שלא לקבל את גירסתו בעיניין זה. מכל האמור עד כה עולה, כי מר דוד לא ידע על דבר הריונה של התובעת טרם פיטוריה.

...

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.

סוף דבר מאחר ולא מצאנו כי קיימת הצדקה לפסוק לתובעת סכום כלשהו בגין הסעדים המפורטים בכתב התביעה, דין התביעה להידחות.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, התובעת תשלם לנתבעת סך של 8,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

[1: ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ (16.3.2008) – עוד ראו – "המחוקק נתן את דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי היתנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד"] להשלמת התמונה נציג את סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1958 (להלן: "חוק עבודת נשים) הקובע כי – "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות." טרם נכנס לעובי הקורה שומה עלינו לשים לב כי[footnoteRef:2] – [2: ע"ע (ארצי) 11260-10-13 מרכז הפורמאיקה אברבוך בע"מ - יפית פרבר גאלי (14.11.16) (להלן: "פרשת מרכז הפורמאיקה")] "יש להזהר מיצירת מצב שבו כל פיטורים של עובדת בהריון, ייחשבו כפיטורים שלא כדין, המטילים חובה על המעסיק לשלם לעובדת פיצוי כספי. בנגוד לנטען על ידי העובדת, לא קיימת חזקה בדבר קשר בין הפיטורים לבין ההריון. ככל שמדובר בפיטורי עובדת שלא נידרש היתר לפיטוריה על פי הוראות חוק עבודת נשים, על בית הדין לבחון בכל מקרה לגופו, על יסוד מכלול הראיות והעדויות, אם היתקיימו התנאים להעברת נטל הראיה למעסיק על פי סעיף 9 לחוק השויון ואם מדובר בפיטורים הנגועים בהפליה על רקע ההריון, לרבות במקרה בו ההריון היה אחד השיקולים לפיטורים ו"הכתים" את הפיטורים, או שמדובר בפיטורים משיקולים עינייניים, בתום לב וללא כל קשר להריון.

סמיכות הזמנים- לעניין סמיכות הזמנים בין הגילוי על ההיריון לבין הפיטורין נאמר בפרשת מרכז הפורמאיקה[footnoteRef:7] – פ' 38 - "אכן, סמיכות הזמנים בין הודעת עובדת על הריונה לבין הפיטורים היא ראייה נסיבתית משמעותית, אך אין בה לבדה כדי להעביר את הנטל אל המעסיק על פי סעיף 9 לחוק השויון, אם כי יכול ובנסיבות מסויימות יהיה בה כדי להקים ראיה לכאורה לקיומו של קשר סיבתי בין ההריון לבין הפיטורים." [7: ראו הערת שוליים 2 לעיל.

...

לסיכום לדעתנו התובעת רצתה להמשיך בעבודתה, ידעה שחוזה העסקתה אמור להסתיים בסוף חודש דצמבר.

קליטת העובדים שזכו במכרזים וניוד עובדים בתוך הרשות סיכלו את אפשרות חידוש החוזה גם אם למנהלת הלשכה היו תכניות להארכתו (בהעדר ראיות- לא שוכנענו בכך).

אשר על כן התביעה נדחית.

באשר לחוסר יושר או אמינות, המיוחס לעובדת שלא גילתה את דבר הריונה בראיון לקבלה לעבודה, שההיריון אינו רלוואנטי לה (ראו להלן), כבר נפסק (ההדגשה אינה במקור): "בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, עובדת הריונה של המערערת אינה רלוואנטית לעניין קבלתה לעבודה; המעסיק אינו רשאי לשאול לגבי עובדה זו, ואין המועמדת לעבודה מחויבת בגילויה. בנסיבות שכאלה, בהן למידע בדבר ההיריון אין כל רלוואנטיות בקשר למישרה שבה מדובר, ממילא אין חובה "לגלותו" למעסיק הפוטנציאלי.

לבסוף ואף שלא נטען בפנינו אחרת, למען הסדר הטוב, נציין כי לא הוכח בפנינו שקיימת הצדקה לשקול את הריונה של התובעת כמתחייב מאופי או מהות התפקיד שביצעה בנתבעת (סע' 2(ג) לחוק שויון הזדמנויות), או שהריונה של התובעת עובדת היריון הנה רלוואנטית לעבודה בחודש החמשי להיריון, שאז, מכוח הוראת ס' 10 לחוק עבודת נשים, חובה על העובדת להודיע למעסיקה על ההיריון.

...

עם זאת, בשים לב לכך כי קיימת הסכמה לעניין היקף משרתה (6 משמרות שבועיות) הנדרש של התובעת, ולכך כי תלושי השכר אשר כללו את זכויותיה הסוציאליות, תאמו בפועל את שעות עבודתה בהתאם לדיווח הנוכחות אשר בחנות, נוסף על הודעתה של הנתבעת כי כיום היא נותנת בידי עובדיה מסמך בו היא מפרטת את תנאי העבודה כנדרש בחוק, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת 350 ₪ בגין העדר הודעה לעובד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, ובהתאם תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה בסך 15,000 ₪.

יתר התביעות - נדחות.