אי גילוי נאות של סוחר רכב כלפי רוכש

בין הצדדים נכרת הסכם ללא טופס גילוי נאות, כמתחייב על פי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, המחייב את העוסק בסחר רכב, למסור לרוכש הרכב עד לחתימת החוזה, ובנפרד ממנו, טופס הכולל את הפרטים הבאים: פרטי העוסק, פרטי הבעלים, מספר בעלים קודם, פגיעות שנגרמו לרכב, מספר הקילומטרים שהרכב עבר, וכן את סכום העסקה.

הסנקציה שמטיל החוק לעניין אי גילוי נאות הנה סנקציה פלילית – העובר על הוראות סעיף 4, דינו – קנס פי שבעה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אולם ברור כי ההליך הנוכחי אינו פלילי.

...

לא שוכנעתי כי התובעים שמו את עיקר יהבם בתביעה על עצם הפרת החובה לצרף טופס גילוי נאות, ועילת התביעה העיקרית שלהם נסובה יותר על טרונייתם כי עליהם לשלם כסף עבור טיפול ברכב, מאשר על הטופס שלא צורף.

מקובלים עליי דבריו בדיון: "... אמרתי לה גברת אני לא מכונאי ולא מכון בדיקה, שתבדוק את הרכב ולא תמהר לשום מקום..." גם מעיון בחשבונית לא שוכנעתי כי מדובר בפגמים או תקלות היורדות לשורש העסקה, עד שקונה סביר לא היה רוכש רכב כזה.

נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי תביעת התובעים מוצדקת ועל כן אני דוחה אותה.

הנתבע אינו סוחר בכלי רכב כמשלח יד, ועל כן לא חל במקרה זה סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008.

התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה כנגד מכון הבדיקה וסביר להניח שעשתה כן. בנוסף, אני סבור , כי התובעת צריכה הייתה לברר את ההיסטוריה של הרכב לפני הקנייה כחלק מהפרקטיקה של הקנייה והיא חדלה משלא עשתה כן. מנגד בעיניין תק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: " שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו

ויובהר; "הטעה היא הצהרה כוזבת .... הטעה יכולה ללבוש שתי צורות : האחת - הטעה במעשה על דרך של מצג שוא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. השניה - הטעה במחדל קרי : אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (ע"א 2837/98 ארד נ. בזק [פורסם בנבו])"

...

התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה כנגד מכון הבדיקה וסביר להניח שעשתה כן. בנוסף, אני סבור , כי התובעת צריכה הייתה לברר את ההיסטוריה של הרכב לפני הקנייה כחלק מהפרקטיקה של הקנייה והיא חדלה משלא עשתה כן. מנגד בעניין תק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: " שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו

בענייננו לא שוכנעתי כי הנתבע אינו תם לב. כאמור, הנתבע הוא אדם פרטי ואינו סוחר מכוניות ובמהלך הרגיל של חייו ועסקיו, עניין של מכירה וקנייה של רכבים אינה בשגרת יומו.

מכל המקובץ אני קובע כי דין התביעה להידחות.

זאת להבדיל מסיטואציה של הטעה, בה הצד הראשון לעסקה היה מודע להטעיה והייתה מוטלת עליו חובת גילוי שלא פעל לפיה, שאז הצד השני ניכנס לעסקה על סמך עובדות מסוימות בעוד שהן אחרות לגמרי (ראה: ע"א 299-04-14 אפי ארביב נ' טל מאיה ואח' (27.03.16).

סעיף 1 – סעיף ההגדרות בחוק מכירת רכב משומש: "עוסק ברכב" – עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, שעיסוקו מכירת רכב משומש; עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981:  "עוסק" – מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן"; היות וסוחר הרכבים שימש כמתווך המקבל תמורה בעד שירותיו, הרי שהוא "עוסק ברכב" כהגדרתו בחוק מכירת רכבים משומשים והוראות החוק מחייבות אותו באחריות כלפי הרוכש.

מאחר ולא נחתם הסכם בין הצדדים ומאחר ולא הוגש טופס גילוי נאות המפרט את כל פרטי הרכב כפי שנימסר לתובע, הרי שניגרם נזק ראייתי הנובע מאחריות סוחר הרכבים בעיסקה, בין היתר לגבי מסירת זוג מפתחות או לא. אשר על כן, אני קובעת שהנתבעים יפצו את התובע בגין רכיב זה. חשבוניות כביש 6: התובע טען כי הבעלים הקודם שקבל ממנו רכב מסוג פורד מונדאו במסגרת עסקת הטרייד-אין עשה שימוש ברכב ונסע בו בכביש 6.

...

חוות דעת מומחה: בהינתן והתובע סירב למינוי מומחה מטעם בית המשפט מטעמים שאינם מוצדקים בעליל, והיות והבעלים הקודם הגיש גם הוא חוות דעת מטעמו, אני קובעת שבנסיבות העניין מוצדק כי כל צד יישא בעלויות המומחה מטעמו ועל כן, אני דוחה את טענות התובע בגין רכיב זה. עוגמת נפש: בנסיבות העניין, בהינתן והתובע נהנה מהשימוש ברכב מאז התיקון ללא תקלות, ולאור התנהגות הנתבעים שבאו לקראת התובע ונטלו אחריות , ובהתחשב בכך שהתובע מסר רכב לבעלים הקודם במצב ירוד, אינני סבורה שנגרמה לתובע עוגמת נפש כלשהי ועל כן אני דוחה את טענת התובע בגין רכיב זה. סוף דבר: אשר על כן, תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי.

לסיכום: הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 6,459 ₪ בתוספת 2,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. הנתבע 2 ישלם לתובע סך של 8,114 ₪ בתוספת 2,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומו בפועל.

התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

לפיכך ומתוך כוונה לסייע לתובע ולפעול להוצאתה לפועל של העסקה, נרשם הרכב בתו הסוחר של הנתבעת וזאת לצורך ביצוע מבחן הרשוי.

הנתבעת הנה חברה העוסקת במכירת רכבים משומשים ובשל כך היא נושאת באחריות מוגברת כלפי רוכשי הרכבים ועליה חל חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח – 2008.

אף אם סוחר הרכב משמש רק כ"צנור", היינו מתווך, המקבל תמורה בעד שירותיו, מחייבת אותו קביעה זו באחריות כלפי הרוכש ועמלת התיווך שמקבלת הנתבעת, נושאת בחובה גם חובות ולא רק זכויות וראה בת.א (רחובות) 2248-08 מאיר פליישר נ' אוטו בילו סנטר בעמ ואח' (11/09/2011).

כזכור, התובע בתביעתו מלין על הסתרת זהות הבעלים הקודמים והצגת מצג כי המדובר ברכב מ"יד פרטית" ובנוסף הסתרת מצבו המכני של הרכב ואי גילוי העובדה כי הייתה תקלת גיר ברכב.

...

סוף דבר לנוכח האמור לעיל, אני מורה כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 28,000 ₪.

כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ וכן החזר האגרה ששולמה בסך 2,373 ₪.בנוסף תשלם הנתבעת שכר טרחת בא כוחו בסך של 6,000 ₪.

ההודעה לצד שלישי כנגד מר וינר נדחית וזאת ללא צו להוצאות.

בשנת 2009 רכש התובע מהנתבעים, רכב מסוג סוזוקי בלנו GLX, שנת ייצור 2002 (להלן: "הרכב") ולטענתו, בעת שרכש את הרכב, התחזה הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לאדם אחר בשם יעקב לוי ובנוסף לכך, מלין התובע על כך, שמד-האוץ זוייף באופן כזה, שבעת הרכישה הראה מד-האוץ 103000 ק"מ בעוד שבפועל נסע הרכב 190,000 ק"מ. הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") עוסקת בקניה ובמכירה של כלי רכב מיד שנייה והתובע טוען, שבעת מכירת הרכב, לא גילו ולא הודיעו לתובע על השוני במספר הק"מ ובכך הם שיתפו פעולה ביניהם במכירת הרכב עם מד-אוץ לא אמיתי, תוך אי גילוי נאות וגם לא גילו לתובע, שהם סוחרי רכב.

...

סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט שאכן יש הצדקה לפצות את התובע ומאחר וגם קבעתי, שלא הוכח הקשר בין הצורך להחליף המנוע ובין מצב הרכב בעת הרכישה ובמיוחד לאחר שהתובע בדק הרכב והוא היה מרוצה מתוצאות הבדיקה, אני מחליט כי בהיתחשב בכל הנסיבות, הסכום הסביר שייקבע לפצוי התובע הוא סך של 4,000 ₪.

על כן, אני מחייב את הנתבע גלאם גבריאל לשלם לתובע פיצוי בסך של 4,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

כפי שציינתי לעיל (סעיף 5 לפסק הדין) אני מחליט לדחות התביעה נגד הנתבעת 2.