אי ביטול שירות למרות בקשה לבטל (סלקום)

טענות סלקום בתשובה לבקשה ובסיכומים טענתה העיקרית של סלקום היא כי עסקינן בעיסקאות שהתשלום עבורן הוא תשלום חודשי קבוע ואחיד, שאינו תלוי בהקף השמוש של המנוי, אין קשר חד ערכי בין התשלום לבין הקף ודפוס השימושים בפועל, והמנוי נושא בתשלום ללא קשר להקף ניצול הזכות שהוענקה לו. לפיכך, חיוב המנוי בתשלום עבור מחזור החיוב המלא אינו עבור שירותים שניתנו לאחר מועד ההיתנתקות, אלא עבור שירותים שניתנו לפני מועד הביטול וההתנתקות.

ההיתקשרות בין הצדדים קובעת תשלום חודשי קבוע ואחיד, שאינו תלוי בניצול הזכות שהוענקה ללקוח ובהקף השמוש שיעשה בשרותי הספק, ולכן תשלום זה הנו עבור שירותים שניתנו לפני מועד הביטול ולא לאחריו.

עילה חוזית המבקשת משתיתה את טענתה החוזית על הוראות סעיף 6.7 לתוכנית, שזו לשונו: "במידה ומחזור החיוב שלך בתוכנית אינו מלא, ישולם חלק יחסי של התשלומים הקבועים בתוכנית ו/או התשלום הנוסף בגין חבילת הגלישה, על פי מספר הימים בהם היית מחובר עד למחזור החיוב המלא. כמו כן, תהנה מחבילת הגלישה ו/או מההטבות הנוספות אליהן הצטרפת או שויכת, באופן יחסי על פי מספר הימים בהם היית מחובר עד למחזור החיוב המלא הראשון". למרות הניסוח המסורבל של הסעיף, דומה כי השמוש במילים "על פי מספר הימים בהם היית מחובר עד למחזור החיוב המלא" או "...עד למחזור החיוב המלא הראשון", מלמד על כך שכוונת הסעיף היא למחזור החיוב הראשון, דהיינו הוא נועד לחול על לקוח שהיתחבר במהלך מחזור החיוב הראשון, ולפיכך ישלם חלק יחסי מהתשלום הקבוע, לפי מספר הימים בהם היה מחובר עד למחזור החיוב המלא (אילו התכוון הסעיף גם למחזור החיוב האחרון, הרי הלקוח שביטל את העסקה והתנתק משירותי המשיבה, אינו מחובר עד למחזור החיוב המלא).

...

גם העובדה כי המבקשת השתמשה בשם נעוריה בתביעה אינה מביאה למסקנה בדבר אי הולמות הייצוג.

נוכח האמור לעיל, והתרשמותי כי ב"כ המבקשת מייצג כהלכה את ענייני הקבוצה, אני קובע כי מתקיימות גם הדרישות שבסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בדבר ייצוג וניהול עניינם של כלל חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. סעדים צו עשה סלקום טענה כי היא כבר מיישמת את הוראות משרד התקשורת בהחלטתו מיום 11.1.17 בדבר חיוב יחסי (תיקון מס' 88 לרישיונה שנכנס לתוקף בפברואר 2017), ולכן אין מקום למתן סעד עתידי נגדה בדמות צו עשה.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל אני מאשר את בקשת האישור בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל לקוחות סלקום שהתנתקו משירותי רדיו טלפון נייד שקיבלו ממנה, החל מחודש אוגוסט 2014 ועד וכולל חודש ינואר 2017, וחויבו במלוא התשלום בגין מחזור החיוב במהלכו התנתקו, למרות שהיו מחוברים לשירותים רק בחלקו של אותו חודש.

כך גם הנתבעת חסינה מפני נזקים עקיפים בהתאם לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב- 1982, שכן בסעיף 40 נקבע כי בעל רישיון שהוענקה לו חסינות, עובדיו והבאים מטעמו, לא יישאו באחריות בנזיקין אלא לנזק ישיר עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו וכן לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו (הנתבעת מפנה לת"ק 22082-07-12 בראונשטיין נ' סלקום ישראל בע"מ).

לו היה מדובר רק בעיסקה הראשונה ובבקשה לביטול סמוך לעסקה זו ניתן היה להבין טענות אלו של התובע, אך לחזור ולבצע עסקה נוספת אחרי מספר שנים נראה תמוה.

יחד עם זאת מאחר והנתבעת הביעה הסכמה לקבל חזרה את המכשירים , הרי שהיא ניסתה לבוא לקראתו של התובע, למרות שעבר המועד הקבוע בחוק לביטול עסקה.

...

בנסיבות אלו, לטענתה, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, ולאור נסיבותיו המיוחדות של התובע אינני עושה צו להוצאות.

ביום 14.1.13 הגיע התובע למרכז השרות של הנתבעת בכדי לבטל את רכישת כרטיס הסים ולהחליף את חבילת "סלקום טוטאל" בחבילת "טוטאל טאבלט". נציג השרות הסביר לתובע שטוב שלא עשה שימוש בסים, שאחרת היה מחויב בסכום, אך מאחר ואחד הקוים כבר עבר לסלקום, לא ניתן לבטל את העסקה.

למחרת, ביום 15.1.13, לאחר היתייעצות עם חבר, החליט שהעסקה אינה כדאית וגובה התשלומים החודשיים גבוהים מבחינתו, חזר למרכז השרות ובקש לבטל את העסקה.

כמו כן, טען התובע כי הנתבעת לא ביטלה את המנויים שהיו על שמו בחברת 013 נטוויז'ן ורשמה בטעות מנוי נוסף על שם התובע.

התובע הודה בכתב התביעה ובדיון שלאחר שהובהר לו המחיר נתן הסכמתו לעסקה: "הנציג לא אמר דבר ואמר שסך הכל יעלה לי 466 ₪ (כולל האייפון) והמתין שאקבל החלטה, אני כבר מעל לשעה במוקד וחשבתי דקה אם כן או לא, והסכמתי לעסקה למרות שלא הייתי שלם עם ההחלטה, כשאמרתי לנציג בסדר אני מסכים, הנציג פתח את האייפד ..." משאין חולק כי התובע נתן את הסכמתו להצעה שנתנה הנתבעת ביודעו את המחיר בפועל, הרי שהחוזה תקף וטענות ההטעיה והיעדר גילוי, אינן עומדות עוד ודינן להדחות.

...

לפיכך, תביעת התובע לביטול העסקה, דינה להידחות.

כללתי בסכום זה את ההחזר בגין חיובי הכפל ששולמו ע"י התובע ל 013 וטרם הושבו לו. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה , 7.10.14, ועד לביצוע התשלום בפועל.

המשיבות טוענות, שהן מהוות פלאטפורמה לטובת ספק התוכן והן פועלות בהתאם למשטר הרגולטורי החל על אספקת שירות מסוג זה. חרף הטענות שהועלו על ידי הצדדים, ניהלו הצדדים משא ומתן בניסיון לסיים את המחלוקת בדרך של פשרה.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הפניתה לניירות עמדה קודמים שהוגשו בהליכים ייצוגים דומים (ת"צ 10600-05-10 לין נ' סלקום בע"מ; ות"צ 12241-09-10 יבלינוביץ נ' פרטנר תיקשורת בע"מ, להלן – עניין יבלינוביץ) והצביעה בעמדתה על פגמים לכאורה בהסדר הפשרה, המקימים חשש לכך שההסדר אינו מיטיב עם חברי הקבוצה, אינו ראוי ואף חוטא לתכלית חוק תובענות ייצוגיות: הסדר הפשרה אינו קובע השבה של סכומים שנגבו, לכאורה שלא כדין, ואינו מציע פיצוי ממשי וראוי לחברי הקבוצה.

סביר להניח, שלפחות חלק מחברי הקבוצה לא ביטלו את השרות מיד לאחר חודש בשל אי ידיעה של גביית התשלומים עבור השרות שנטען כלפיהם שבקשו.

...

המשיבות מוסיפות וטוענות, שדין הטיעונים להידחות גם לגופו של עניין, שכן פלאפון פעלה בהתאם לרישיונה ועל בסיס "בקשה מפורשת" לקבלת שירות שנעשתה באמצעות משלוח מסרון.

דיון לאחר שעיינתי בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בבקשה לאישור הסדר הפשרה ובבקשה המתוקנת ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולעמדת היועץ המשפטי לממשלה סבורני, שיש להורות על אישור הסדר הפשרה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלהלן: ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 29 אוגוסט 2021 ע"א 51532-04-21 טרפלר נ' סלקום תיקשורת קוית ש.מ. בפני כב' הנשיא אברהם אברהם המערערת אתי טרפלר ע"י ב"כ עוה"ד חיים זגורי ואח' המשיבה סלקום תיקשורת קוית ע"י ב"כ עוה"ד יואב נוח ואח' ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בצפת (כב' הרשמת הבכירה ע' גבריס) בתא"מ 35931-07-18 פסק דין

עוד היא טענה, כי יש להעמיד לחובת המשיבה את העובדה כי היא המשיכה להעניק לה לכאורה שירותי גלישה קרוב לשנתיים, חרף ביטול הוראת הקבע, ומבלי ששלחה כל התראה בעיניין החוב המצטבר.

ערכו הראייתי נעוץ בכך שאילו סברה המשיבה כי המערערת לא ביטלה את שירותי הגלישה, מדוע לא הפניתה אליה ולו מכתב דרישה אחד, והמשיכה (כך לפחות טענתה) לספק שירותי גלישה בלא שהיא מקבלת על שירות זה תשלום?! אין זאת כי אם גם היא ידעה כי שירותי הגלישה בוטלו, לבקשת המערערת.

...

מסקנה זו מתבקשת, לטעמי, כאשר אנו בוחנים את השתלשלות העניינים שתוארה מעלה על רקע העובדה שעניין לנו בצרכנית מן השורה, שכל שביקשה לעשות הוא להינתק משירותיה של חברה דוגמת המשיבה.

אני סבור כי לשיהוי העצום יש להעניק ערך ראייתי, מעבר לפגיעה שפוגע כל שיהוי בצד שכנגד.

סיכומם של דברים, אני מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא, ומחייב את המשיבה לשלם למערערת את אגרת הערעור, וכן הוצאות משפט בשתי הערכאות בסך של 7,500 ₪.