הואיל והצדדים בכתבי טענותיהם ובהסדר הפשרה מתייחסים אל הבנק כ"נתבעת" יכונה הבנק להלן גם "הנתבעת".
במסגרת בקשת האישור נטען כי בטוחה נהגה, במסגרת פעילות ניהול תיקי ההשקעות, להעדיף את האינטרסים שלה ושל חברות שונות מקבוצת אי.די.בי. על פני האינטרסים של לקוחותיה וכי בנגוד להוראת סעיף 15(א) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הסדר העיסוק בייעוץ השקעות"), בטוחה לא ביצעה פניה מוקדמת ללקוחותיה בה היא דיווחה להם על הקשר בינה לבין קונצרן אי.די.בי, בטרם ביצועה של כל עסקה בה נרכשו בחשבונותיהם של הלקוחות ניירות ערך של חברות מקונצרת אי.די.בי וממילא גם לא התבקשה הסכמתם של הלקוחות לכל עסקה ועסקה בניירות הערך הללו.
כחלק ממנגנון האישור נקבע בסעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות כי "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לכך, כחלק מבחינת הבקשה לאישור הסדר פשרה, על בית המשפט למנות בודק שהוא בעל מומחיות בתחום בו עוסקת התובענה הייצוגית, אלא אם כן בנסיבות המקרה מתקיימים טעמים מיוחדים אשר מצדיקים שלא לעשות כן.
בנוסף, קובע חוק תובענות ייצוגיות את אמות המידה על פיהן נידרש בית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, אותן נידרש בית המשפט לפרט במסגרת החלטתו ובכלל זה: הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18)ד) לחוק והכרעה בהן; חוות דעת של הבודק, ככל שהוגשה; הסיכונים והסכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה; העילות והסעדים שלגביהם מהוה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר (ראו: סעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות).
בכל הנוגע לטענות הגורמים המקצועיים בנוגע לאיתור חברי הקבוצה והמנגנון לחישוב זכאותם, אני סבורה כי אכן קיים קושי בכך שהסתמכות על רשימות ו/או נתונים ו/או מידע שהועברו אגב ההליך גופו מהנתבעת לתובע ולמומחה מטעמו, יהוו "סוף פסוק" בכל הקשור לבסיס הנתונים עליו יסתמך מנגנון ההשבה ואולם בשים לב להקף הליכי הגילוי בתיק ולמנגנון שליפת הנתונים, אני סבורה כי די בתוספת להסכם, אשר הוצעה כאמור על ידי ב"כ הנתבעת במסגרת הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה, כדי לתת מענה לחשש זה. לנוכח התוספת, אשר תאומץ כחלק מהסדר הפשרה, ככל שמסיבה כזו או אחרת נשמט שמו של חבר קבוצה מרשימת הזכאים, יוכל הוא, בעקבות הפירסום שיבוצע, לעמוד על זכויותיו.
...
בענייננו, הגם שההליך מסתיים בפשרה, באתי למסקנה כי לא רק שאין מקום לבצע הפחתה כאמור, זאת בשל מספר טעמים מצטברים וביניהם היות התובענה תקדימית ובעלת חשיבות ציבורית, מורכבות ניהול ההליך הן בשלב בקשת האישור והן בשלב ניהול התובענה, עד לשלב הגשת התצהירים, ניהול המו"מ לפשרה ופעולת באי כוח התובע המייצג לכל אורך ההליך באופן מסור ומקצועי, אלא יש מקום, מטעמים אלה, לחרוג מעט מן הרף שנקבע כלפי מעלה ולהעמיד השכר על סך של 4,600,000 ₪ בצירוף מע"מ.
סוף דבר
לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, מצאתי את ההסדר סביר והוגן ועל כן הגעתי למסקנה כי יש לאשרו, זאת בכפוף לתיקון להוראות ההסדר, עליו הסכימו הצדדים במסגרת הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה, כמפורט בסעיף 51 לעיל ולאמור להלן.
הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא, כאמור: "כל מי שקיבל מבטוחה שירות ניהול תיקי השקעות, ולחשבונו נרכשו ניירות ערך של חברות מקבוצת אי.די.בי. (כהגדרתה בהסדר הפשרה) החל מיום 24.11.2007 ועד ליום 4.4.2016". מובהר כי ככל שחברות מקבוצת אי.די.בי קיבלו מבטוחה שירותי ניהול תיקי השקעות הן לא יהיו חלק מהקבוצה, לא יכללו ברשימת הזכאות, כפי שהוגדרה בהסדר הפשרה, והן לא תהיינה זכאיות לפיצוי כלשהו במסגרת הסדר פשרה זה.
מתוך סכום הפשרה הכולל אותו תשלם הנתבעת ישולמו, במועדים הקבועים בהסדר ובהתאם למנגנונים המפורטים בו (ובכפוף לאמור בסעיף 98 להלן):
החזר הוצאות שהוציא התובע בפועל לצורך ניהול התביעה בסך כולל של 265,000 ₪ בתוספת מע"מ.
גמול לתובע המייצג בסך כולל של 960,000 ₪ בצירוף מע"מ.
שכר טרחה לבאי כוח התובע המייצג בסכום כולל של 4,600,000 ₪ בצירוף מע"מ.
סכום כולל של 335,000 ₪, אשר יוקצה לטובת החזר הוצאות שהוצאו בפועל לשם גיבוש ההסדר ושאו יידרשו לצורך מימושו.
אני מורה לנתבעת על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה, כאשר הנתבעת היא שתישא בעלות פרסום המודעה.
