אחריות שילוחית לבעלי רכב בדעת מי נהג בעת תאונה

בעיניין זה, יפים גם הדברים שנפסקו בת"א (שלום – ת"א) 57783-05 חברה לבטוח A.I.G ואח' נ' כהן שוקי ויוסי בע"מ (20.4.06) : "כך נהגו בתי המשפט גם בענינים אזרחיים, כאשר הטילו אחריות על הבעלים של רכב שגרם נזק, בהיעדר ידיעה מי היה הנהג ברכב במועד התאונה. זאת, מתוך הנחה, שבהיעדר ראיה סותרת - הבעלים (או מורשה מטעמו) הנו זה שנהג ברכב אותה עת, או מתוך הנחה שלבעלים ידועה זהות הנוהג והוא ממאן לחשפה ...." בעיניין זה, אני מפנה גם לנפסק בתא"מ 6566-08-18 לעיל : "הוראה זו מאפשרת, אפוא, הטלת אחריות פלילית על אדם, גם אם אינו מי שביצע את העבירה בפועל, אלא אם הוכיח אותו אדם למי מסר את החזקה ברכב. משמע, בדיני התעבורה מוטל הנטל על כתפי בעלי הרכב להוכיח מי נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. המשמעות של אי הרמת הנטל לפי סעיף זה היא הטלת אחריות פלילית אישית מוחלטת על כתפי הבעלים ולא אחריות שילוחית או אחרת המבוססת על יחס בין הנהג לבין הבעלים (ראו: ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) 364, 389). ההיגיון העומד בבסיס חזקה זו ברור, ולפיו בעליו של הרכב אחראי ככלל לפעולות הנעשות ברכב, חובתו הבסיסית היא לשלוט על השמוש הנעשה ברכב וחזקה שבעל הרכב יודע או מסוגל לדעת לאחר בירור נאות, מיהו שנהג ברכב או היה בעל השליטה בו בעת התאונה...

אין די בהעלאת טענה סתמית כי הנטען בטופס ההודעה מקורו בטעות וכיוצ"ב, שעה שמעבר לכך שהתובעת היא שצרפה אותו לכתב התביעה, הרי שהוא מהוה את הגרסה האוטנטית שנמסרה לה לאחר התאונה, וממנו עולה כי אין התאמה למספר הרכב הנתבע וכי ידועים לה פרטי הנהג, כאשר מהצד השני לא נהי לבית המשפט הכיצד התובעת טוענת שמי שמאוזכר כצד ג'/ כנהג הפוגע הוא לא הנהג הפוגע ומה הבסיס לקביעתה זו. התביעה הוגשה כנגד בעלת הרכב שעה שמהחומר המצוי בתיק וגם מעדויות יסמין ועבד עולה כי מי שנהג ברכב הפוגע במועד התאונה היה בכלל נהג ומשכך ברור שזה לא הנתבעת, כאשר בטופס ההודעה מצוין כנהג מר כאזם ומשום מה ללא כל הסבר המניח את הדעת התובעת בחרה להגיש תביעה נגד הבעלים בטענה שהועלתה רק היום ואף לא אוזכרה בכתב התביעה בנוגע לטופס ההודעה, כאשר הגב' יסמין אף טוענת כפי שיובהר בהמשך שהאמור בהודעה אינו הכתב שלה, מבלי שהתובעת זימנה לעדות את הסוכן שמילא את הטופס ככל שהוא מילא, מבלי שהזמינה נציג מטעם חברת הביטוח שיסביר את האמור בטופס ההודעה, מה לא נכון בו והכיצד נוצרה הטעות, אם בכלל, ובנסיבות אלו שעה שברור חד משמעית שהיה נהג מזיק, שהפרטים שלו אצל התובעת ומשום מה היא הגישה תביעה כנגד בעלת הרכב אשר לשיטתה היא בעלת הרכב הפוגע, שאינה אחראית בנזיקין, מבלי שתמכה את טענותיה ולו בראשית ראיה ונמנעה מזימון עדים רלבאנטיים שיסבירו מי מילא את טופס ההודעה על תאונת דרכים ומי מסר לתובעת את פרטי ההודעה, שהיא עצמה צרפה לכתב התביעה, ומשאין מחלוקת גם לפי גרסאות יסמין ועבד שלא הנתבעת נהגה ברכב, ומהצד השני של המטבע מאוזכרים פרטים מלאים של הנהג בטופס ההודעה מטעם התובעת ולא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא הוגשה התביעה כנגד הנהג המאוזכר בטופס ההודעה ומדוע מאוזכר שם מספר רכב פוגע שונה מזה הנטען בכתב התביעה, די בכך בכדי להביא לדחיית התביעה.

...

לא שוכנעתי כי קיימת יריבות בין התובעת לנתבעת כבעלי הרכב, הואיל ומעבר לאמור לעיל, מעיון בטופס ההודעה על תאונת דרכים, עולה שהתובעת יודעת את זהות הנהג ברכב הפוגע ולרבות מספר תעודת הזהות שלו, ומשום מה הגישה את התביעה כנגד מי שנטען על ידה שהוא בעלי הרכב הפוגע, ללא כל הסבר המניח את הדעת.

משקבעתי כי אין יריבות בין התובעת לנתבעת, אני דוחה את התביעה ומשכך איני מוצאת לנכון לדון בסוגיות נוספות.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

רכב הנתבעים נסע במהירות פראית, ללא שמירת מרחק, ופגע ברכב המבוטח בעוצמה רבה והדף אותו למרחק רב. רכב הנתבעים אשם בתאונה, כאשר נהג רכב הנתבעים נהג ברשלנות, וכאשר הבעלים של רכב הנתבעים שהנו גם מעסיק נהג רכב הנתבעים, אחראי לפצות את התובעת, מכוח בעלותו ברכב ו/או מכוח אחריותו השילוחית.

בעדותו במישטרה שניתנה ביום התאונה, 18.02.16, ציין נהג הרכב המבוטח כי התאונה אירעה עת עמד עם רכבו ברמזור אדום לפנייה שמאלה כאשר לפתע שמע רעש של בלימה חזקה, ואז ניכנס בו רכב הנתבעים מאחור.

דיון בנזק התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, ערוכה על ידי אנקורי שמאות בע"מ, לפיה, לרכב המבוטח נגרמו נזקים כבדים בגינם יש להכריז עליו כ"אובדן להלכה".

...

עד עצם היום הזה לא הוגשו הסיכומים מטעם הנתבעים, ולפיכך אני קובעת שהנתבעים ויתרו על הגשת סיכומים בתיק זה. טענות הצדדים התובעת טוענת כי בעוד הרכב המבוטח היה מצוי בעמידה מוחלטת ברמזור אדום, במסלול השמאלי ביותר, בכוונה לפנות שמאלה בצומת הפניה לרמות מכיוון צפון, נפגע לפתע הרכב המבוטח מאחור, מרכב הנתבעים.

השמאי עמד על חוות דעתו לא סטה ממנה כהוא זה. בהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים ולאחר עיון בחוות דעת התובעת, ולאחר ששמאי התובעת עמד היטב בחקירה נגדית – החלטתי לאמץ את חוות דעתו.

לסיכום הנתבעים ישלמו לידי ב"כ התובעת, ביחד ולחוד, סך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לב"כ התובעת, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 16,380 ₪.

בית המשפט עמד לא פעם על עיקרון היסוד בנזיקין, לפיו ככלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולת הזולת, למעט בהתקיים אחד החריגים בפקודת הנזיקין, כגון חריג המטיל אחריות שילוחית, לדוגמא בעיניינו של מעביד למעשה עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין), של שולח למעשה שלוח (סעיף 14 לפקודה), או בשל אחריות בעל חוזה למעשה הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15 לפקודה) וכן במקרים בהם ניתן למצוא מקור אחריות אחר מכוח דין בין מכוח עוולת הרשלנות, נזק ראייתי או כל עילה חוקית אחרת.

השווה לעניין זה תקנה 27ב לתקנות התעבורה המטילה אחריות על בעליו הרשום של הרכב, אלא אם מוכיח מי נהג ברכב בזמן התאונה, וכן חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשלה-1975, בו ביקש המחוקק להטיל אחריות הן על הנוהג ברכב והן על מתיר השמוש ומשכך קבע בעיניין זה הוראה מפורשת בחוק (סע' 2 (א) ו- (ב)).

שיעור הנזק התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה על פיה נגרם לרכב נזק בשיעור של 14,012 ₪ וירידת ערך בסכום של 2,269 ₪, כן נשאה בשכ"ט שמאי בסכום של 1,018 ₪ - בסה"כ מסתכמים ניזקי התובעת בסכום של 17,299 ₪.

...

אשר לרכב הנתבעות, אין בידי לקבוע כי אכן הגיע מנתיב ההשתלבות הימני, אולם גם אם כך, שעה שעולה, כי התאונה הייתה במרחק מן הצומת ולאחר שמסתיים נתיב ההשתלבות, יתכן שכבר הספיקה לעבור לנתיב השמאלי עקב כלי רכב או אוטובוסים שעמדו בתחנה שנמצאת בצד הימני מייד לאחר ההשתלבות, והתאונה ארעה עת ביקשה לשוב לנתיב הימני על מנת להוריד נוסעת.

בנסיבות שהוכחו, אני קובעת כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי על הנתבעת מוטלת עיקר האחריות לתאונה, עקב כך שסטתה ימינה עם רכבה במהלך נסיעה ופגעה ברכב התובעת שהיה מימינה.

השאלה העומדת להכרעה בפני בית המשפט היא מה מידת אחריותו, אם בכלל, של בעל רישיון להפעלת מונית לניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, כאשר צד שלישי נהג ברכב המונית במועד התאונה ועל מי מוטלים נטלי ההוכחה בעיניין זה? רקע וטענות הצדדים: בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך של 22,792 ₪ שהוגשה לבית המשפט בתאריך 5.8.2018 בגין נזק רכוש שניגרם לרכבה של התובעת מסוג מרצדס מ.ר. 2344463 (להלן "רכב התובעת") בתאונת דרכים שאירעה ביום 4.8.2016.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני וכן שמעתי את העדים שהעידו בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להדחות על הסף, מחמת העידר יריבות בין הצדדים ואפרט נימוקי: אין מחלוקת כי הנתבע לא נהג במונית במועד התאונה: כך, בעדותו אישר נהג רכב התובעת כי נהג המונית שפגע ברכב הטיוטה שנהדף על רכב התובעת- אינו הנתבע כי אם צד ג', אשר מסר לו במעמד התאונה את פרטי בעל המונית ורישיון הרכב.

המשמעות של אי הרמת הנטל לפי סעיף זה היא הטלת אחריות פלילית אישית מוחלטת על כתפי הבעלים ולא אחריות שילוחית או אחרת המבוססת על יחס בין הנהג לבין הבעלים (ראו: ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) 364, 389).

מכאן, כאשר מתרחשת תאונה ובעליו הרשום של הרכב טוען שהרכב לא היה בחזקתו או בבעלותו על אף הרישום הדקלרטיבי של הבעלות ולא הוא נהג בו, דרך המלך של "בעלי הרכב" הרשום היא להוכיח, כי הבעלות המהותית הועברה על-ידו כדין ולמסור את פרטיו של מי שהחזיק ברכב במועד הרלוואנטי ועליו הנטל להוכיח מי נהג ברכב או החזיק בו בעת הרלוואנטית.

...

עוד טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו, שכן כי על פי החוק כאשר נרשמת זכות ציבורית על רכב במשרד הרישוי, נרשם שמו של בעל הזכות הציבורית ברישום פורמלי בלבד כאשר בשולי רישיון הרכב נרשם כי רישום הבעלות של הרכב הינו עקב רישום זכות ציבורית למונית.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני וכן שמעתי את העדים שהעידו בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות על הסף, מחמת העדר יריבות בין הצדדים ואפרט נימוקי: אין מחלוקת כי הנתבע לא נהג במונית במועד התאונה: כך, בעדותו אישר נהג רכב התובעת כי נהג המונית שפגע ברכב הטיוטה שנהדף על רכב התובעת- אינו הנתבע כי אם צד ג', אשר מסר לו במעמד התאונה את פרטי בעל המונית ורישיון הרכב.

אין בידי לקבל טענה זו של התובעת: יש לערוך אבחנה בין בעלות ברכב המשמש כמונית; ובין זכות להפעלת מונית (המוכנה גם "מספר ירוק" או "כובע")- אין זהות בין השניים.

התוצאה מהאמור לעיל היא כי אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע מחמת העדר יריבות.

בעדותו שב והסביר המומחה, כי בהתאם לחוות דעתו, הגורם הדומינאנטי לתאונה והסיבה שלא נחקרה מטילה את כל משקל האחריות לרכב הנתבע-3.

בית המשפט עמד לא פעם על עיקרון היסוד בנזיקין, לפיו ככלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולת הזולת, למעט בהתקיים אחד החריגים בפקודת הנזיקין, כגון חריג המטיל אחריות שילוחית, לדוגמא בעיניינו של מעביד למעשה עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין), של שולח למעשה שלוח (סעיף 14 לפקודה), או בשל אחריות בעל חוזה למעשה הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15 לפקודה) וכן במקרים בהם ניתן למצוא מקור אחריות אחר מכוח דין בין מכוח עוולת הרשלנות, נזק ראייתי או כל עילה חוקית אחרת.

השווה לעניין זה תקנה 27ב לתקנות התעבורה המטילה אחריות על בעליו הרשום של הרכב, אלא אם מוכיח מי נהג ברכב בזמן התאונה, וכן חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשלה-1975, בו ביקש המחוקק להטיל אחריות הן על הנוהג ברכב והן על מתיר השמוש ומשכך קבע בעיניין זה הוראה מפורשת בחוק (סע' 2 (א) ו- (ב)).

...

נוכח השתלשלות הארועים בתביעה זו והטענות שבאו עקב אותה השתלשלות, אין מנוס מלתאר, את האופן בו התנהלה התביעה עד כה. השתלשלות הארועים עד כה במועד ההוכחות, פתח ב"כ התובעת בשתי טענות – ראשית, טען, כי הנתבעת-1 (להלן גם: "הנתבעת") הורשעה בגין הפרשה בפסק דין חלוט בבית המשפט לתעבורה במסגרת עסקת טיעון, ושנית, ביקש למחוק את הנתבעים 3 ו- 4 בטענה כי הנתבעת 4 לא מבטחת את הנתבע 3 וכי אין אחריות על נתבע 3, ובמידה וכן, יוכל ב"כ הנתבעות להגיש הודעת צד ג'.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה כנגד הנתבעת-1 שנהגה ברכב בעת התאונה, מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2, ללא צו להוצאות.

כמו כן, אני מורה על מחיקת התובענה כנגד הנתבעים 3 ו- 4.

התובעת הוכיחה את הנזק שנגרם בחוות דעת שמאי שלא נסתרה והגישה מסמכים על פיהם שילמה למבוטחת סך של 43,423 ₪ וכן נשאה בחוות דעת שמאי בסכום של 401 ₪, משכך תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 43,824 ₪, בצירוף הצמדה מיום התשלום למבוטח ועד ליום התשלום בפועל, שכר העדים כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בסך 11.7 אחוז.