למעלה מן הדרוש נוסיף עוד את דברינו אלה:
כמו בית משפט קמא (עמ' 91 של הכרעת הדין) סבורים גם אנו שנוכח האחריות הספציפית אשר חלה, הן על כל אחת משתי החברות, והן על המערער ח'ליל שבאט, מתייתר הצורך לידון בסוגיה האם נגזרת אחריותן של שתי החברות מהיותו של מנהל העבודה, ח'ליל שבאט, אורגן שלהן, וכן מתייתר הצורך לידון בסוגיית האחריות השלוחית בפלילים.
...
כותב בימ"ש קמא בהכרעת הדין, בעמ' 79:
”המסקנה כי המנוח היה מצוי עובר לנפילתו דווקא במפלס שבו נמצא משרדו ולא במפלס עליון אחר, שאליו לא היתה לו כל זיקה באותו לילה, הנה תוצאה הגיונית יחידה של העובדות שבאו בפני בית המשפט לענין זה וכל אפשרות אחרת תהיה בבחינת השערה חסרת כל בסיס.
בשים לב לעובדה המצערת שבעטיו של הארוע הטראגי קופחו חיי אדם, סבורים אנו שגזר הדין המתון של בימ"ש קמא איזן כראוי בין העבירה שבוצעה מחד גיסא, לבין נסיבותיו האישיות של המערער מאידך גיסא, דהיינו: מצבו הכלכלי, עברו הנקי, וההערכה לעבודתו ולמקצועיותו, כמפורט בגזר הדין מיום 18.5.05, עמ' 110.
בטרם סיום נעיר שבשים לב להקף הנרחב של הטיעון היסודי, המנומק, הבהיר והמפורט שנפרש בפנינו על ידי ב"כ כל הצדדים, לא ראינו צורך להורות על קיום ישיבה נוספת לטיעון בעל פה.
ל"ו.התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:
אנו דוחים את הערעורים שבע"פ 533/05 וב-ע"פ 659/05 על הכרעת הדין.
אנו דוחים את ערעורו של המערער חליל שבאט שבע"פ 659/05 על גזר הדין, וכן את ערעור המדינה שבע"פ 527/05 על גזר הדין.
