אחריות שותף בחובות שותפות לאחר פרישה

אחריותו של השותף לחובות של השותפות יכולה להמשיך לחול גם אחרי שפרש, אך זאת רק לנזקים שנגרמו בתקופת שותפותו (סע' 27 רישא לפקודת השותפויות [נוסח חדש].

...

וכך אני מורה.

התוצאה: אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן נגד הנתבע ביום 6/3/19 וסגירת כל תיק הוצל"פ, ככל שנפתח בגינו.

אני מורה על דחיית התביעה נגד מר עמר.

מעיון בדפי החשבון שהומצאו נמצא כי החוב בחשבון העו"ש בינואר 2013, מועד פרישתו של הנתבע מהשותפות, עמד על סך של 38,793 ₪ ויתרת חוב בשלוש הלוואות על סך של 67,000 ₪.

" מספר שנים לאחר מתן פסקי הדין הללו נקבע ברע"א 10815/07 גאולה עצמון נ' בנק דיסקונט לישראל מיום 13.5.08 בנסיבות דומות לענייננו: "בנסיבות המתאימות, אכן ייתכן שתקום חובה על בנק לוודא – אף שמדובר בחשבון משותף – כי פעולה מסוימת בחשבון נעשית על דעת כל השותפים לו. בעיני נראה כי חובה מסוג זה עשויה להתעורר – לא כדבר שבשגרה – אף בנסיבות שבהן אחד השותפים לחשבון נימנע מעיסוק שוטף בחשבון ומותיר זאת לשותפו; אפילו בנסיבות אלה, כאשר המדובר בפעולה בלתי-שיגרתית במיוחד, אפשר שהבנק יהא מחויב לקבל את אישורם של כלל השותפים. הדברים נאמרים בלא קביעת מסמרות, אך מתוך הנחה כי ככל שבלא קושי רב יכול הבנק לעמוד על חריגה, ובדיקה קלה מצידו תוודא את העובדות, יהא בכך משום מילוי נאות של חובותיו וגם דרך מוסרית נאותה." טוען ב"כ הנתבע כי ידיעתה של התובעת דבר פציעתו הקשה של הנתבע המונעת ממנו פעילות עסקית כלשהי וכן ידיעתה של התובעת דבר פירוק השותפות ורכישת חלקו של הנתבע על ידי אותמזגין, מטילה עליה את החובה לידע את הנתבע כי הפעילות העסקית של השותף אותמזגין בחשבון הבנק פסקה ומסגרת האשראי בוטלה.

עם זאת, מסכימה אני עם ב"כ התובעת בטענתו כי גם הנתבע התרשל בכך שלא בדק את חשבון הבנק ולא וידא כי השותף, אותמזגין, אכן פועל לסילוק החוב אצל התובעת כאשר הוא יודע היטב כי התובעת לא הסירה ממנו את האחריות על החוב בחשבון הבנק.

...

עם זאת מסייג בית המשפט את קביעותיו הנ"ל: "חובת נאמנות זהירות זו של בנק כלפי לקוחו יש לסייגה היטב היטב שכן אילולא כן אין לדבר סוף, ברי כי אין זה מתפקידו של הבנק לשמש כשמרטף של לקוחו. חובת זהירות בלתי מוגבלת יהא בה להטיל נטל בלתי סביר על הבנק ולהביא לפגיעה חמורה בתפקודו. יתר על כן, אין לשכוח שמול חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו ניצבת חובת הזהירות של לקוח כלפי הבנק ובכללה החובה הבסיסית לדאוג כי שותפו לחשבון לא יבצע פעולות אשר יש בהן לגרום לנזקים לבנק. בין חובות נוגדות אלו יש לאזן. על בעל החשבון יהיה איפוא להביא ראיות מדוע דווקא הבנק היה צריך לגלות לו על פעולותיו החורגות של שותפו תחת עירנותו שלו המתבקשת מעצם היותו בעלים בחשבון. " ראה גם דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נגד פרוסט קוסטמן ואח' מיום 9.9.93 שם נקבע: "בנק חב חובת זהירות ללקוחו. רמת הזהירות המוטלת עליו הינה לנקוט כל אותם אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין. אמצעי זהירות אלה משתנים על-פי הנסיבות. יחד עם זאת, ניסיון החיים מצדיק יצירתן של הכללות שונות. הכללות אלה הן ביטוי קונקרטי, ברמות הפשטה שונות, של השיקולים השונים שיש להתחשב בהם בקביעת רמת הזהירות. הן מתחשבות בהסתברותו של סיכון אפשרי, בהוצאות הנדרשות מהבנק ומלקוחו למניעת הסיכון, בחומרת הנזק (לבנק וללקוח), בערך החברתי של הפעילות הנעשית באמצעות הבנק וביכולתם של הבנק ושל הלקוח למניעת הסיכון או "לפיזורו"..

סוף דבר הוא כי הנני לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 24,521 ₪ בצירוף ריבית בנקאית כמפורט בסעיף 9.2 בכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

אחריותו של שותף יוצא שותף הפורש משותפות לא יחדל בשל כך מהיות חב לחיוביה שנוצרו לפני פרישתו, אלא בהסכם מפורש או משתמע בינו לבין הנושים והשותפות בהרכבה החדש.

מקום בו לא ברור אם החוב נוצר לפני או לאחר מועד השינוי בהרכב השותפות, יחולו הוראות סע' 27 הנ"ל או הוראות סע' 48(א) הנ"ל. משמע, כי אם נוצר החוב לפני פרישת השותף מן השותפות, הרי הוא חב בחוב זה, אלא אם יוכיח כי נכרת הסכם מפורש או משתמע, בינו לבין הנושה, הפוטר אותו מהחוב הקיים.

...

המסקנה נובעת מן העובדה, כי החשבוניות שהוצגו כדי לתמוך בתביעה, בסך כולל של כ- 27,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן), הוצאו החל מחודש מאי 2012 ועד יולי 2013, וכי בוצעו תשלומים מרובים לאחר מכן, בסכומים העולים על סכום זה (כמפורט בכרטסת, נספח 5 לכתב התביעה המתוקן).

בת.א (נצ') 28581-06-10 אמנון רמזי פרג' נ. כפיר גולן (פורסם בנבו), נדון מקרה קרוב מאד בעובדות למקרה דנא, כאשר התובע עתר לחיוב שותף שפרש מן השותפות וטען שלא ידע על כך. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות, בא לידי מסקנה כי הוא מעדיף את גרסת הנתבע, על פיה נמסרה לתובע הודעה על יציאתו מהשותפות, על פני גרסת התובע שלא ידע על כך. בית המשפט השית את מסקנתו הנ"ל על מהימנות הכללית של הנתבע בכל הנוגע לעיקר המחלוקות העובדתיות, על פתיחת חשבון בנק נפרד ע"י מי שהיה שותפו של הנתבע ומסירת שיקים על שמו בלבד, החל ממועד השינוי.

ומן הכלל אל הפרט:- האם ידעה התובעת, בעת שסיפקה את הטובין לחנות בשנים 2012 ואילך, כי השותפות פסקה לפעול? כאמור, בסופו של דבר, הנטל להוכחת טענה זו מונח על כתפי הנתבע.

בהמשך, ביום 3.9.2009 חתם הנתבע על תצהיר (שאומת על ידי התובע), לפיו כמאל העמיד לטובת העסק סכומים בסך כולל של 180,000 יורו, כי הוא ערב יחיד לכספים הללו וכי לתובע אין כל אחריות אישית לגבי הכספים שלוותה השותפות מכמאל.

עוד התברר לו שכמאל מסר לנתבע ייפוי כוח המתיר לו להשכיר את העסק וזאת על מנת להטעות את הרשויות באיטליה תוך הצגת מצג לפיו הוא עדיין שותף בשותפות על-אף שעוד קודם לכן שילם לו הנתבע את מלוא חובו והכמאל חתם על הצהרה לפיה אין לו כל זכויות בעסק.

יצוין כי לא ניתן לקבל את טענת התובע בסיכומיו, לפיה כביכול ההסכם בין הצדדים פקע מאליו עם פרישת כמאל; אין לכך עגון כלשהוא בהסכם המייסדים, אשר אף צפה במפורש סיטואציה של פרישת כמאל לאחר שנה מפעילות העסק, ובפועל, כפי שעולה אף מטענותיו של התובע, פעילות השותפות הרשומה נמשכה לאחר פרישת כמאל (אם-כי ללא הצלחה יתרה, כפי שיפורט בהמשך).

...

באשר לנזק; שוכנעתי כי לתובע אכן נגרמה עוגמת נפש משמעותית כתוצאה ממהלכי הנתבע כפי שתוארו.

סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית בלבד, באופן שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 70,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪.

לפי סעיף 27 לפקודת השותפויות, אין בעובדה ששותף פרש מהשותפות כדי לפטרו מאחריותו לחובות השותפות שנוצרו בתקופה בה היה שותף, אלא אם קיים הסכם, מפורש או משתמע, בינו לבין הנושים והשותפות בהרכבה החדש, הפוטר אותו מחבות זו. בעניינינו, עבדללה פרש מהשותפות בסוף שנת 2017 ואובאמה פרש בשנת 2020 לאחר שהסתיימה תקופת העבודה של התובע[footnoteRef:47].

...

אשר על כן, לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, בהתחשב בתקופת העבודה הממושכת ומכלול תנאי העסקתו של התובע, פי שהתבררו בפנינו, אנו סבורים כי קיימת חומרה יתרה לאי המצאת תלושי שכר לתובע ומעמידים את גובה הפיצוי על מלוא הסכום הנתבע בסך 10,000 ₪.

] סוף דבר – התביעה מתקבלת כך, שהנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד ובכפוף למגבלת האחריות של הנתבע 2 כאמור בסעיף 45 לעיל, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים (במונחי נטו): פיצויי פיטורים בסך 24,615 ₪; הודעה מוקדמת בסך 8,000 ₪; גמול שעות נוספות בסך 100,000 ₪ הפרשות לקרן פנסיה 16,033 ₪; פדיון חופשה בסך 16,544 ₪; דמי הבראה בסך 7,371 ₪; דמי נסיעות בסך 8,520 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,500 ₪; פיצוי בגין תלושי שכר בסך 10,000 ₪.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.