אחריות רשות מקומית על מפגעים ציבוריים

כך גם בבחינת הדרך החיצונית: קביעה כי החובה שבסעיף 235 (2) מטילה אחריות למניעת כל תקלה, מטילה בהכרח חובות נרחבות ביותר על הרשות, הן במישור הפרטי והן במישור הצבורי, ומגבירה עד מאוד את חשיפת הרשות לתביעות נזיקיות.

לעניין יישום חלק משיקולים אלה ראו הסקירה בפסק הדין בתא"מ (שלום קריות) 31163-07-20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עריית חיפה (27.12.2021): "בכל הנוגע להקף האחריות שיש להשית על הערייה, יש לאזן בין החובה המוטלת על הרשות המקומית לשמור ולדאוג לתקינותם של הכבישים והרחובות שבתחומה לבין התקציבים וההשקעה שיש לידרוש מהרשות, לאור סבירותם של המפגעים והאמצעים הדרושים כדי למנוע או לצמצם מפגעים אלה (ר' למשל ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומינאשיץ נ' עריית חיפה).

כפי שהעיד מר אהרון כהן מטעם הנתבעת, בדק דיווחים למוקד העירוני מתחילת דצמבר 2020 עד מאי 2021, ולא מצא כל הודעה על מפגע במקום (עמ' 8, ש' 11-12) – כפי שניתן היה לצפות לו היה מדובר במפגע המפריע לתנועה.

...

למעלה מן הדרוש אוסיף כי אף איני מקבלת את טענת התובע כי המפגע הנטען (נספח ד' לכתב התביעה) מקים, בנסיבות העניין, אחריות של הנתבעת.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

מצד אחד לא ניתן להטיל על רשות מקומית אחריות על כל מפגע הקיים בתחומה: "אין זה סביר לידרוש מהנתבעת שתדע בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטחה, וודאי מקום בו מדובר במפגע שיכול להווצר בתוך שניות. צפייה שכזו תחייב את הנתבעת בהצבת פקחים מטעמה, מסביב לשעון בכל מקום שבשטחה. מיותר לציין, כי נקיטת אמצעי כזה הנו כימעט אינו אפשרי, ויהיה בו כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו" תא"מ (רח') 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עריית חולון (3.2.2011).

שלישית, הנתבעת לא צרפה יומן מרוכז מהחודש או מהחודשיים שקדמו לאירוע הנזק, כדי להוכיח כי אכן לא התקבלו אצלה דיווחים על מפגע שכזה באותו מקום עוד קודם למועד התאונה, כפי שהיא נוהגת לעשות בתיקים מסוג זה. תחת זאת הסתפקה הנתבעת בצרוף דוח המאשר כי אכן באותו יום, בו היתרחש האירוע, ניפתחה קריאה אצל הנתבעת, המאשר מפגע במיקום זה, דבר שיש בו דוקא לתמוך בגירסת התובעת בדבר קיומו של המפגע.

...

לסיכום שאלת האחריות: אכן לא ניתן לצפות מרשות מקומית לדאוג שבכל רגע נתון כי יהיו תקינים כל קולטני הניקוז המצויים בשטחה, עם זאת בעניינינו, הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות, כי אכן פעלה כנדרש ובאופן סביר לתחזק ולבדוק את קולטן הניקוז נשוא התביעה, מהטעמים שפורטו לעיל.

התוצאה: אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 4,874 ₪ - סכום הפיצוי שהתובעת שילמה למבוטח, בהתאם להערכת שמאי (כולל שכ"ט השמאי).

לעניין זה ראו פסק הדין בתא"מ (רמ') 27025-04-18 יו.טי.אס - יוניברסל פיתרונות תחבורה בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (10.7.2019) והאסמכתאות המובאות שם: "לצורך הטלת אחריות על הנתבעת יש להוכיח שהנתבעת ידעה על המפגע טרם הארוע וכי היא לא נקטה באמצעים סבירים למניעתו ולסילוקו בתוך זמן סביר". (לעניין זה ראו גם פסק הדין בתאד"מ (עכו) סאמר עבאס נגד נתיבי ישראל (14.10.2022), עמ' 6 לפסק הדין וכן פסק הדין בת"א (ת"א) 52916/06 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, עמ' 10, פסקה אחרונה) משלא מדובר בחובה מוחלטת אלא בחובה הנבחנת על-פי הכללים החלים על רשות מנהלית, יש לבחון את הסבירות בו הפעילה שיקול דעתה בנסיבות העניין.

לעניין יישום חלק משיקולים אלה ראו הסקירה בפסק הדין בתא"מ (שלום קריות) 31163-07-20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עריית חיפה (27.12.2021): "בכל הנוגע להקף האחריות שיש להשית על הערייה, יש לאזן בין החובה המוטלת על הרשות המקומית לשמור ולדאוג לתקינותם של הכבישים והרחובות שבתחומה לבין התקציבים וההשקעה שיש לידרוש מהרשות, לאור סבירותם של המפגעים והאמצעים הדרושים כדי למנוע או לצמצם מפגעים אלה (ר' למשל ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומינאשיץ נ' עריית חיפה).

מיותר לציין, כי נקיטת אמצעי כזה הנו כימעט אינו אפשרי, ויהיה בו כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו' (תא"מ (רח') 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עריית חולון (3.2.2011)).

...

משלא הוכח כי הנתבעת הייתה מודעת למפגע לפני אירוע התאונה ונוכח קביעתי כי הנתבעת נקטה באמצעי זהירות סבירים לאיתור ומניעת מפגעים בדרך, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

נוסח כללי זה מלמד כי החובה בסעיף 235 (2) היא חובה ציבורית ויש עימה שיקול הדעת לגבי זמן, מקום ואופן הגשמתה, תוך קביעת סדרי הציפיות לפי מידת יכולתה ותקציבה (ראה לעניין זה בספרו של ד"ר וינוגרד, דיני רשויות מקומיות (הוצאת  הילכות), כרך א', עמוד 340 סיפא, וכן בג"צ 467/84 עזרא נ' ראש עירית תל אביב יפו, פד"י לט (1) 745, המפנה גם לע.א 247/55 סרג' עדין בע"מ נ' ראש העיר ת"א- יפו ואח' בפ"ד יא 1110, עמ' 1116-1117).

לעניין יישום חלק משיקולים אלה ראו הסקירה בפסק הדין בתא"מ (שלום קריות) 31163-07-20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עריית חיפה (27.12.2021): "בכל הנוגע להקף האחריות שיש להשית על הערייה, יש לאזן בין החובה המוטלת על הרשות המקומית לשמור ולדאוג לתקינותם של הכבישים והרחובות שבתחומה לבין התקציבים וההשקעה שיש לידרוש מהרשות, לאור סבירותם של המפגעים והאמצעים הדרושים כדי למנוע או לצמצם מפגעים אלה (ר' למשל ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומינאשיץ נ' עריית חיפה).

התובע אישר כי לא דיווח על המפגע למוקד העירוני – תחילה, משום שהאחראי על הפארק שהיה במקום אמר שידווח ולאחר מכן, משום שאין מענה במוקד העירוני (עמ' 2, ש' 12-18).

...

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

כך, נקבע מצד אחד כי לא ניתן להטיל על רשות מקומית אחריות על כל מפגע הקיים בתחומה: "אין זה סביר לידרוש מהנתבעת שתדע בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטחה, וודאי מקום בו מדובר במפגע שיכול להווצר בתוך שניות. צפייה שכזו תחייב את הנתבעת בהצבת פקחים מטעמה, מסביב לשעון בכל מקום שבשטחה. מיותר לציין, כי נקיטת אמצעי כזה הנו כימעט אינו אפשרי, ויהיה בו כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו" (תא"מ (רח') 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עריית חולון (3.2.2011)).

...

לסיכום סוגיית האחריות, בהתאם לפסיקה ולהלכות שהובאו לעיל, הרי שבנסיבות המקרה יש מקום להטיל על הנתבעת את מלוא האחריות לנזקים שנגרמו לרכב.

נפסק לא אחת כי הימנעותו של צד מגילוי ראיה יכול שתביא את בית המשפט לידי מסקנה כי אילו הוצגה אותה הראיה, זו הייתה פועלת לרעתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, 760 (1980), ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991), ע"א 4063/04 הפניקס - חברה לביטוח בע"מ נ' רומן לסקר (פורסם במאגרים) ועוד)) והדברים יפים ונכונים גם לענייננו.

אי לכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 62,796 ₪.