בע"א (מחוזי מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה (פורסם בנבו, 30.10.2007) הודגש כי "מדרכות אינן מישור גאומטרי. לעולם תימצאנה בהן בליטות או שקערוריות", ו"גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות הם פועל יוצא של עצם השמוש ההמוני בדרכים, בצרוף של ארועי טבע, הבדלי טמפרטורות, יובש וכיוצא באלה:
"המשיבה אינה מצוה לתור אחר בליטות או שקערוריות נקודתיות שגובהן ½1 ס"מ במדרכה (כך הוא אף שעה שהבליטות הן בגובה של ½2 ס"מ כבפרשת כהן הנ"ל). אין למצוא התרשלות (ואין לומר כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית) מצד המשיבה בשל כך שלא שלחה צבא של אנשי פקוח מצוידים בכלי מדידה לבחון בקפידה כל מדרכה ומדרכה וכל אריח ואריח. בליטה נקודתית של ½1 ס"מ, במדרכה אינה בגדר מפגע, המצריך תיקון על אתר. דומה כי הוצאות המניעה במקרה כגון זה, עולות על תוחלת הנזק. מנגד, רשות מקומית עלולה להמצא רשלנית עת אינה נוקטת צעדים למניעת מפגע בדמותו של בור במדרכה (כפי שהיה למשל בת"א (שלום י-ם) 4542/02 פנחס נ' עריית ירושלים, [פורסם בנבו], ניתן ביום 25.10.07) או בור המצוי בשביל בתוככי גן צבורי (פרשת סרי הנ"ל). כאמור, לא זה המצב בעניינינו. על כן, משלא התרשלה המשיבה, לא מוטלת עליה אחריות בעוולת הרשלנות".
בע"א (מחוזי ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משולם, פ"מ תשס"ב(2) 97 (2002) נעשתה על-ידי בית המשפט איבחנה אימתי פגם במדרכה ייצור חובת זהירות קונקרטית של הרשות המקומית.
ואילו השופט גרוס, שהיה בעמדת מיעוט וסבר שבאותו מקרה אין מדובר בפגם במדרכה שיוצר חובת זהירות קונקרטית, אמר:
"ככל שעיינתי וחזרתי ועיינתי בצילומים אלה, מסקנתי היא כי אין בסדק המשתקף מהם משום מיכשול בלתי סביר. כפי שמצינו משופעים רחובות הערים בסדקים ובבליטות מסוגים שונים וברי שאין מדובר במשטחים סטריליים שניתן לשומרם ולתחזקם כך שיהיו ישרים לחלוטין. הערייה גם אינה חייבת להעמיד שומרים ופקחים על כל מדרכה בעיר כדי שיתנו דעתם על כל סדק שמקורו בשימוש במדרכה או במי הגשמים ויחושו לתקנו על אתר. זוהי גזרה שאין הערייה יכולה ואינה חייבת לעמוד בה. חובתה של הערייה לדאוג לתקינות הרחובות ולמניעת מפגעים אינה שנויה במחלוקת, אך מכאן אין עדיין להסיק אחריות מוחלטת לגבי כל בליטה או סדק המתגלעים במדרכה זו או אחרת. בעיניין זה יפים גם השיקולים התקציביים שנימנו בפסיקה שאוזכרה. ברור שאין מדובר בהכללה לפיה בכל מקרה של סדק במדרכה תופטר הערייה מכל אחריות, או הפוכו של דבר - תחוייב בנזק שייגרם בשל כך, אלא יש לבדוק כל מקרה על-פי נסיבותיו ולתהות על קנקנו של הסדק או המכשול בו הדברים אמורים. לא הרי בור עמוק יחסית, המהוה ללא ספק מיכשול ומפגע של ממש, כהרי בליטה או סדק שאינם כה משמעותיים, אף שגם הם עלולים לגרום לנפילתו של עובר אורח הנתקל בהם. במקרה זה דעתי, לאור המראה הנשקף מהצילומים ו"מראית פני ה...סדק", כי מדובר בסדק שאינו עולה כדי מיכשול ואינו חורג מתחומי "הסיכון הסביר" בו עלול אדם להתקל דבר יום ביומו.
...
ואילו השופט גרוס, שהיה בעמדת מיעוט וסבר שבאותו מקרה אין מדובר בפגם במדרכה שיוצר חובת זהירות קונקרטית, אמר:
"ככל שעיינתי וחזרתי ועיינתי בצילומים אלה, מסקנתי היא כי אין בסדק המשתקף מהם משום מכשול בלתי סביר. כפי שמצינו משופעים רחובות הערים בסדקים ובבליטות מסוגים שונים וברי שאין מדובר במשטחים סטריליים שניתן לשומרם ולתחזקם כך שיהיו ישרים לחלוטין. העירייה גם אינה חייבת להעמיד שומרים ופקחים על כל מדרכה בעיר כדי שיתנו דעתם על כל סדק שמקורו בשימוש במדרכה או במי הגשמים ויחושו לתקנו על אתר. זוהי גזרה שאין העירייה יכולה ואינה חייבת לעמוד בה. חובתה של העירייה לדאוג לתקינות הרחובות ולמניעת מפגעים אינה שנויה במחלוקת, אך מכאן אין עדיין להסיק אחריות מוחלטת לגבי כל בליטה או סדק המתגלעים במדרכה זו או אחרת. בעניין זה יפים גם השיקולים התקציביים שנמנו בפסיקה שאוזכרה. ברור שאין מדובר בהכללה לפיה בכל מקרה של סדק במדרכה תופטר העירייה מכל אחריות, או היפוכו של דבר - תחוייב בנזק שייגרם בשל כך, אלא יש לבדוק כל מקרה על-פי נסיבותיו ולתהות על קנקנו של הסדק או המכשול בו הדברים אמורים. לא הרי בור עמוק יחסית, המהווה ללא ספק מכשול ומפגע של ממש, כהרי בליטה או סדק שאינם כה משמעותיים, אף שגם הם עלולים לגרום לנפילתו של עובר אורח הנתקל בהם. במקרה זה דעתי, לאור המראה הנשקף מהצילומים ו"מראית פני ה...סדק", כי מדובר בסדק שאינו עולה כדי מכשול ואינו חורג מתחומי "הסיכון הסביר" בו עלול אדם להיתקל דבר יום ביומו.
לסיכום, קיימת חובת זהירות מושגית של העירייה בכל הנוגע לשמירה על מדרכות, מדרגות וכבישים במצב תחזוקתי ובטיחותי תקין, באופן שימנע פגיעה בהולכים בדרך, אך בנסיבות המקרה הנוכחי, אף אם פסעה התובעת על הפגם במדרכה במצב שהשתקף בתמונות אותן הציגה בבית המשפט, לא קמה לעירייה חובת זהירות קונקרטית כלפיה, וממילא לא קמה לה אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות.
אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.
הנני מחייב כל אחד מהתובעים לשלם לנתבעת, באמצעות בא-כוחה, שכר טרחת עורך-דין בסך 3,000 ₪ וכן מחצית מהוצאות שכר טרחתו של המומחה הרפואי מטעמה, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.
