אחריות רשויות מקומיות להעתקת קו מתח גבוה

הווה אומר שהמשיב הדגיש כי צפויה בעיה עם היתרי הבניה אם לא יועתק קו המתח הגבוה וכי מימון ההעתקה או ההטמנה טרם אושר במלואו ולא רק זאת, גם לא ידוע מתי תחלנה העבודות להעתקתו או הטמנתו, מה יותר גלוי וברור מזה? יש לומר באותה הנשימה שהיה מקום כי חברת בניה המתכננת פרויקט משמעותי בטירת הכרמל, תפנה לרשות המקומית וגם למשרד בינוי והשיכון (שאליו מועברים כספי ההישתתפות במימון) כדי לברר מה באמת קורה או צפוי לקרות בנוגע להעתקת או להטמנת הקו (והכוונה לפניה ממש ולא הסתמכות על עיתונות, שמועות וטקסים שאליהם אתייחס בהמשך).

בנגוד לרושם שיוצרת המבקשת, לא המשיב הוא זה שמבצע או התחייב לבצע את העתקת או הטמנת הקו, לא הוא זה שאחראי באופן בלעדי על כך, לא הוא זה שמקבל את הכספים בגין המימון (אלא כאמור מהוה צנור להעברתם למשרד הבינוי והשיכון), לא הוא זה שהתנהל מול המשרד לאיכות הסביבה ודרש בתוקף הטמנה חלף העתקה של קו המתח (הטמנה יקרה הרבה יותר מההעתקה) והחשוב מכל, אין בנמצא לא בחוברת המיכרז ולא במסמכים אחרים התחייבות של המשיב לבצוע ההעתקה/הטמנה או לאחריותו לקביעת לוח זמנים לבצוע, למעשה וכאמור, ההיפך הוא הנכון.

...

למותר לציין כי המבקשת לא מחתה על האמור במכתב אישור העסקה, לא ביקשה לחזור בה מההצעה ולא דבר ולכן הדבר מחזק במשנה תוקף את המסקנה בפסקה הקודמת.

המסקנה אם כן היא שלא הוכח כי המשיב הוא זה שמצדו ננקט חוסר תום לב כה קיצוני ושיצר או נוצרו נסיבות כל כך חריגות אשר מבטלות את מעמדה המיוחד של הערבות הבנקאית האוטונומית שנמסרה ומצדיקות התערבות שיפוטית בעניין זה. מסקנה נוספת המשליכה על ההמשך היא המסקנה כי עניין העתקת קו המתח הוא החסם העיקרי להשלמת כל או לפחות 80% מהדירות במועד שנקבע.

אשר על כן נדחות הבקשה והתביעה, בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות וללא שתחול יתרת אגרה.

התובעת טוענת כי לנתבעת אחריות ישירה בנזיקין בגין מעשיה ונטל הראיה להראות כי לא הייתה מצידה התרשלות אשר תחוב בגינה, מוטל על הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי כאשר נודע לתובעת על כך, היא ביקשה מהנתבעת לבטן בנתיים את העמוד בבטון עד להעתקתו על ידה ובהמשך לאחר מפוי וסריקה שביצעה החליטה התובעת לבצע עבודות שונות כולל הורדת קו מתח גבוה והפיכתו לתת קרקעי, העתקת עמוד טראנספורמציה למקום חלופי אותו הציעה הנתבעת, כל זאת מבלי שנדרשה התחייבות כלשהיא מצד הנתבעת ומבלי שנדרשה לשלם עבור העבודות.

על כך העיד מר אמיר מרדכי מטעם התובעת: "במקרה הנידון שמצאנו שהעמודים הושארו באמצע הכביש והיוו סכנה בטיחותית לכל הנהגים, אנחנו באופן יזום תיכננו עבודה להעתקת העמודים למקום שהוא בטיחותי בתיאום עם הרשות. פתחנו הזמנה באופן יזום על חשבון הרשות המקומית. שלחנו לרשות המקומית הודעה שאנחנו מתכוונים לתכנן ומכתב שאנחנו מתכוונים לחייב אותם עבור העבודות עקב המצב הבטיחותי הרעוע וזה מה שעשינו." (עמ' 4 שורות 2-6 לפרוטוקול).

...

בנסיבות אלו, טענת הנתבעת לפיה היא אינה חבה בתשלום בגין העבודות, מהווה ניסיון מצדה להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת ואף מן הטעם הזה יש לקבל את התביעה.

אל נוכח הוכחת עילות התביעה האמורות לעיל, יש לקבל את תביעת התובעת.

סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה.

במסגרת כתב התביעה שהגישה המשיבה, טענה המשיבה כי למערערת אחריות ישירה לנזקים שנגרמו בגין מעשיה, אשר גרמו לשינויים בתשתית הכבישים והדרכים שבשטח שיפוטה, לא שמרה על ביטחון הנוהגים בכבישים ובדרכים, וגרמה לסכנה של קרבה לתשתית חשמל.

המערערת הוסיפה וטענה כי לא הייתה הצדקה לבצוע העבודות שבוצעו על ידי המשיבה, הכוללות הורדת קו מתח גבוה והפיכתו לתת קרקעי וכן העתקת עמוד טראנספורמציה למקום חילופי, ובכל מקרה לא נדרשה המערערת לתת התחייבות כלשהיא לתשלום עבור העבודות, לא לפני ביצוען, ולמעשה עד למועד הגשת כתב התביעה, בשונה מן המקובל בין הצדדים, וכעולה גם מאמות המידה המחייבות את המשיבה.

דיון נקדים ונציין, כי קביעות בית משפט קמא, עליהן אף המערערת לא חלקה, לפיהן הפרה המערערת את חובת הזהירות והתרשלה בנזיקין, בהיותה בעלת המקרקעין או המחזיקה בהן ו/או בעלת השליטה בהן כרשות מקומית, עת בצעה עבודות הרחבת כבישים באופן אשר גרם לעמודי החשמל שהוצבו בדרך להפוך למפגע שהצריך את העתקתם כמו גם הקביעה שהמערערת בהתנהלותה הפרה חובות חקוקות המוטלות עליה כרשות מקומית, מקובלות עלינו.

...

לפיכך, לא מצאנו מקום להתערב בחיוב המערערת כפי שנעשה על ידי בית משפט קמא.

סוף דבר לאור כל האמור דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה הוצאות הערעור ושכר טרחת המשיבה בסך כולל של 20,000 ₪.

אף יכולה להשמע הטענה כי הטלת אחריות בנזיקין על חברת החשמל בשל עצם קיומה של רשת עילית של קוי מתח גבוה, כמוה כחיוב הרשות לפעול להטמנת הרשת מתחת לקרקע, מה שעשוי להתפרש כהתערבות של בית המשפט בהקצאת משאבי הציבור ובשיקולי מדיניות של הרשות (השוו: אריאל פורת "דיני נזיקין: עוולת הרשלנות" ספר השנה של המשפט בישראל 409-415 (1997); אריאל פורת נזיקין כרך א 207-220 (2013), שם מנתח המחבר את פסק הדין בע"א 73/86 שטרנברג נ' עריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989)).

בעיניין סנדוקה, הסכימה השופטת נאור עם השופט דוד חשין בעיניין ג'ועבה, שם הביע את דעתו כי חברת החשמל אינה צריכה להשקיע הון עתק בהעתקת קו חשמל כל אימת שמאן דהו בנה את ביתו בקירבה יתירה לקו החשמל תוך חריגה מהיתר הבנייה.

העידר פקוח על הבניה מצד הערייה והועדה המקומית אין זה מתפקידה של חברת החשמל לגלות בנייה בלתי חוקית, ועמדנו על כך שהביקורת החזותית של קו המתח אמורה להעשות מדי שמונה שנים, ובכל מקרה לא קיים קשר סיבתי משפטי בין תוספת הבנייה הבלתי חוקית לבין התאונה.

...

אעמוד להלן על הנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואקדים ואומר כי לסופו של יום לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

באיזורים צפופים כגון דא, בהם קיים חשש מוגבר להתקרבות אופקית או אנכית של מבנים לקווי מתח גבוה, אני סבור כי יש מקום להגביר את תכיפות הביקורת החזותית.

סוף דבר לאור המרחק בין עמוד החשמל לבין הבניין, לא הוכחה התרשלות של חברת החשמל, ואף לא הוכחה התרשלות מצידה עקב מצבו של העמוד או עקב אי בידוד תילי החשמל.

אשר על כן הערעור נדחה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

לטענת הנתבעות 2-3, העתקת קו המתח הגבוה מנחלת התובעים היתה תלוי בכמה גורמים, כאשר שני הגורמים העקריים הם: 1) דרישת חברת החשמל (שביצעה את העתקת קו החשמל בפועל), כי טרם ביצוע העתקת קו המתח הגבוה יבוצעו כל התשתיות עד למפלס גובה אפס, ובכלל זה ריבוד ראשוני בכבישים או שכבת מצעים אחרונה, דבר המלמד על כך שהעתקת עמוד החשמל היתה אמורה להתבצע רק בשלבים האחרונים בשרשרת ביצוע התשתיות; 2) שיווק הנחלות ותשלום המתיישבים את חלקם בעלות ביצוע התשתיות.

כידוע, המסגרת הנורמאטיבית שמסדירה את נושא האחריות בעוולת הרשלנות קבועה בפקודת הנזיקין ובהלכה הפסוקה, כאשר ידוע כי בקביעת האחריות האמורה מתעוררות שלוש שאלות: האחת, חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? השנייה, התרשלות - האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, כלומר האם המזיק סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? והשלישית, קשר סיבתי וגרימת נזק - האם הפרת החובה היא שגרמה נזק? [ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113 (1982)] (להלן: "הילכת ועקנין").

התובעים מבקשים להטיל אחריות על הנתבעות, בטענה כי קצב איסוף כספי ההישתתפות מהמתיישבים, פריסת התשלומים, אופן הניהול והפיקוח על העבודות בפרויקט וקביעת סדר עדיפויות לא ברור ו/או אחיד לבצוע העבודות ומיקומן, גרמה לעיכוב בהשלמת עבודות הפיתוח, וכתוצאה מכך עיכוב בהעתקת קו החשמל מנחלת התובעים והטמנתו בכביש העובר בסמוך לנחלתם, ולמעשה עיכוב בקבלת היתר בניה ותחילת הבניה עצמה.

גם מהנדס המועצה מר סגל העיד כי הפרויקט בוצע בשלבים, לפי הסכום שעמד לרשות הגורמים המבצעים בכל שלב ושלב [עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 6-11].

...

לסיכום חלק זה, הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מעיכוב פינוי קו החשמל ועיכוב בניית ביתם בנחלה עומדים ע"ס 88,400 ₪.

סוף דבר אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 3, ומחייבת את התובעים לשאת בשכר טרחת עורכי דינה בסכום כולל של 6,000 ₪ המביא בחשבון את העובדה כי הנתבעת 3 יוצגה בהליך דנן ביצוג משותף עם הנתבעים 2.

אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, וכנגד הנתבעות 1-2 בלבד, לאור קביעתי ביחס לחלוקת האחריות, אני מחייבת את הנתבעת 1 (המושב) לשלם לתובעים פיצוי בסך של 43,316 ₪.