על חובת הזהירות של נהג רכב כלפי רוכבי אופניים נאמר בדברי בית המשפט המחוזי בתל אביב:
"נסיעתו של רוכב אופניים על הכביש – מחייבת זהירות גם כאשר מדובר בבגיר שנוהג באופן יציב. על המערער היה לצפות גם רכיבה רשלנית לרבות סטייה לכביש. אפילו הייתי אומרת כי המנוח התרשל בעצם כניסתו לכביש סואן, אין מדובר ברשלנות המנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות המערער לבין התאונה. תרומת רשלנות – אין די בה... בעיניינו הדבר פשוט עוד יותר: המערער הבחין במנוח ונתון זה אמור היה, למן הרגע שנקלט בתודעתו, להיות חלק ממכלול השיקולים המרכיבים את אופן נהיגתו. דרישה כי יתרחק מהשול או יקפיד על שמירת מרחק הולם מהאופניים אינה מהוה סטאנדרט זהירות בלתי סביר. זאת גם כאשר אין מפגע בדרך. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במפגע שהיה משמעותי דיו כדי שיוצבו תמרורים כדי להזהיר מפניו...". (ע"פ (ת"א) 70604/04 וובר נ' מדינת ישראל).
כמובן, ובכך אנו חוזרים לשלב הכרונולוגי הראשון, אילו הנאשם היה נערך מבעוד מועד לאפשרות לסיכון ואפילו לא היה משנה מאומה מאופן נהיגתו יכול היה לדעת שניות רבות קודם האם ישנם רכבים בנתיב השמאלי או שמא הנתיב פנוי לסטיה אליו בשעת חירום, ולמותר לציין כי אילו היה נוקט בפעולות כלשהן (האטה, סטיה מסוימת שמאלה בתוך נתיבו או לנתיב שמאל וכו') כפי שנימנו בפרק הקודם היה מגיע לשלב ב' במצב אופטימאלי, הנאשם לא עשה דבר בפועל או בהתכוננות לתרחיש אפשרי ומכאן אחריותו לתאונה.
...
אשר על כן, ידון פרק זה לפי גרסת הנאשם, שכאמור לא נשללה, והיא:
"...הבחנתי בנוסע אופניים ברגע שהבחנתי באותו רגע ראיתי אותו מרים יד (העד מדגים הרמת יש שמאל בניצב לגוף), הרמת היד הייתה בתנועה של סימון בצורה ברורה, העלה והורדה של היד, בזמן התנועה אולי חלקיק שנייה אח"כ החלה סטייה שלו שמאלה כשאני נוסע בנתיב הימני ואז כשאני רואה את הגלגל שלו כבר בתנועה שמאלה. בגלל שהיה מרחק קרוב מאוד אז החלטתי שהדרך למנוע פגיעה אינסטינקטיבית, בגלל שהייתי במצוקה מחוסר זמן, הוא בא במרחק קרוב מאוד, במהירות שמתאימה לכביש הזה, כמשהו שהכי מרחיק אותי מהזווית שלו, ומבחינתי זאת הייתה ההחלטה האינסטינקטיבית הברורה לעקוף אותו מימין ובאותו זמן שהתקדמתי ימינה לעקוף אותו כי היה לי ברור שהוא עוזב את השול, באותו זמן של שנייה שתי שניות, הוא תיקן את עצמו ונשאר על השול ואז כבר פגעתי בו."
לטענת המאשימה, החלטת הנאשם לסטות ימינה במקום לסטות שמאלה – אינה סבירה והנאשם התרשל בקבלת ההחלטה.
בנסיבות אלו, אני מקבל את טענות ההגנה.
סיכום
לאור התוצאה שהתקבלה ולפיה, נמצא הנאשם אשם בשלב הראשון להתרחשות התאונה אשר הביא לשלב השני – אני מרשיע את הנאשם, באחריותו לתאונה ולגרימת מותו של המנוח אברהם קלינגר ז"ל, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה.