אחריות רופא ומנהלת מכון קוסמטיקה

בתביעה הקטנה שבפניי מבקשת התובעת החזר כספי ופצוי עבור טפול הרזיה בחוטים שעברה במכון המנוהל על ידי הנתבע, ואשר לטענתה ניכשל.

היא לא נבדקה באותה מועד על ידי הרופא, אלא הוסבר לה על השיטה וגם לאחר שעדכנה את הרופא והיועצת על היותה טבעונית אמרו לה השניים שהשיטה מתאימה לה. ביום 5.5.17 חזרה התובעת למכון לקבל את הטיפול.

העדר מעקב שקילות מעורר סימני שאלה לגבי מקצועיות הטיפול, וכך גם העדר מעקב רפואי מסודר המקובל בכל טפול רפואי וגם טפול קוסמטי רציני.

אוסיף ואציין שאני רואה את הנתבע כאחראי על הטיפול במכון, שכן הקשר החוזי נוצר אתו, הוא המפרסם והוא גובה את התשלום עבור הטיפול.

...

כפי שציינתי אני מקבלת את טענת נציג הנתבע שאין הצלחה של 100% , ואף אציין כי בדרך כלל דבר פרסומת מעצים את סגולות המוצר או הטיפול וכך יש להתייחס אליו, אך אין זה פוטר את המפרסם מהתנהלות הן בתום לב בהתאם להוראות חוק החוזים והן בהתאם להוראות הספציפיות של חוק הגנת הצרכן.

לאור האמור לעיל, וממכלול הראיות שהובאו בפניי, כולל התחשבות באלו שהיו צריכים להיות מובאים, אך לא הובאו, אני קובעת כי התובעת זכאית להחזר חלקי בגין התשלום ששילמה בגין הטיפול שרכשה אצל הנתבע, שכן קיים כשל במתן הטיפול והמעקב אצל הנתבע, וזאת כבר מראשית הטיפול, כפי שכבר פורט לעיל.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מורה לנתבע להשיב לתובעת סך של 1,500 ₪ בתוספות הוצאות בסך של 500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

מאחריותה לוודא כי מי שעובד אצלה ובשיתוף עמה במכון הקוסמטיקה הנו אכן רופאה כפי שהיא טענה ובעלת הסכמה לבצע את הטיפולים שהוצעו ללקוחות המכון.

אחריותה של נג'את כלפי התובעות הנה בשני מישורים – הן כמנהלת מכון הקוסמטיקה אשר הפניתה את התובעות לקבלת טפול מידי ויולטה במכון , והן בתור מי שטיפלה בתובעות והזריקה להם חומר בעצמה.

...

כפי שציינתי לעיל, טענתה כי חתמה כעדה אינה מקובלת עליי.

התביעה נגד נתבעים מס' 3 ו- 4 נדחות.

התובעות ישלמו הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות 3 ו- 4.

התובעת מפנה לפסיקה של בית הדין המשמעתי (ת/4) ממנה עולה כי התובעת הורשעה על פי הודאתה בכך שהציגה עצמה באתר האנטרנט שלה כרופאה בעלת רישיון לעסוק ברפואה וכרופאה מומחית בתחום הקוסמטיקה והאסתטיקה הרפואית.

לעניין הרשעתה בבית הדין המשמעתי טענה כי מדובר בפירסום באנטרנט שלו היה אחראי בן זוגה מנהל המרפאה וכי מדובר בפירסום שנעשה בתום לב. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא הגיעה למרפאתה בעקבות הפירסום אלא דרך הקוסמטיקאית שלה.

הנתבעת נישאלה בחקירתה הנגדית לגבי הפגישה שנערכה במכון הקוסמטיקה בבית שאן, אצל הגב' אוחיון שם פגשה את התובעת.

...

מכאן אני קובעת כי על הנתבעת להחזיר לתובעת החזר חלקי לסכומים ששילמה.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום פיצוי בסך של 16,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ בגינו וכן אגרת המשפט ששולמה עם פתיחת ההליך.

לשיטת התובעת, פרופ' שגיא נושא באחריות לנזקים שנגרמו לה שכן הוא הבעלים של המכון בו בוצע הטיפול בתובעת, הוא האחראי על פעולותיה של הנתבעת, הוא זה שרקח את המשחה שניתנה לתובעת לאחר הטיפול הראשון, הוא זה שהוצג על ידי הנתבעת בפני התובעת כאוטוריטה המקצועית במכון כך שהוא זה שהיה אמון על החתמת התובעת על טופס הסכמה מדעת והוא זה שהיה אמון על מתן הסברים לתובעת, דברים שלא נעשו בפועל.

ביום 02/03/21 העידה התובעת עדות ראשית בעל – פה. זמן קצר לאחר תחילת העדות הראשית נתבקשה התובעת, על ידי בא כוחה, לתאר את הפגישה הראשונה שהתקיימה במכון הקוסמטי – רפואי תוך שבא כוחה מציין בפניה כי מדובר במכון של פרופ' עמירם שגיא (עמ' 3 שורות 8-9).

הפניות למראי מקום קיימות בטיוטת כתב התביעה המתוקן ואולם בדיקת הפניות אלו מחזקת את המסקנה, כי לא מדובר בעובדות חדשות שנתגלו רק בחקירה הנגדית של הנתבעת, אלא בעובדות שהיו ידועות מקדמת דנא לתובעת, כמוצג להלן: העובדה "החדשה" מראה המקום בחקירת הנתבעת האינדיקציה לכך שמדובר בעובדה ישנה המכשיר הוא רפואי ולא מכשור שניתן לרכוש ללא ידע ותעודת רופא עמ' 82 שורות 5-6, 8-11, 15-21 נספח 5 לכתב התביעה המקורי (עמ' 24) הוא הפוסט בו נכתב: "המיכשור הוא רפואי לא מיכשור שניתן לרכוש ללא ידע . . . " פרופ' שגיא הוא מנהל המרפאה והאחראי על הטיפולים הניתנים בו עמ' 84 שורות 18-32 נספח 4 לכתב התביעה המקורי (עמ' 18) הוא הפירסום של הקליניקה בו מופיעים שמו של פרופ' עמירם שגיא לצד הטלפון של הנתבעת.

...

ממכלול הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי למסקנה כי לא מתקיימים התנאים המצדיקים תיקון כתב התביעה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ בגין הבקשה שבכותרת.

לטענתה היא הייתה אחראית רק לחלק המנהלי והכלכלי של המכון ותפקידה היה רק לתווך בין הפונים, המבקשים לבצע ניתוח קוסמטי, לבין הרופאים, ואילו הנתבע 2, שהינו הרופא אשר ניתח את התובעת, הוא הנושא באחריות הבלעדית לתוצאותיו, והוא זה שאמון על מתן ההסברים והצגת הסיכונים לפני הניתוח.

הנתבע מסתמך על מסע הפירסום האגרסיבי שניהלה הנתבעת בו היא הציגה את עצמה כבעלת רשת מרפאות משוכללות ומתקדמות הפרושות ברחבי הארץ ששמה לעצמה למטרה להוביל את שוק האסטטיקה והפלסטיקה בישראל באמצעות איכות השרות והחדשנות הטכנולוגית.

...

בעקבות המכתב על אי חידוש ההתקשרות נפגש הנתבע עם מר אבי שלום, והגיע עמו לסיכום להמשך העבודה עם המכון, תחת תנאים כספיים שונים – העלאת שיעור התשלום שקיבל מ-35% ל-37% בתשלום אחד ולא לשיעורין, אך תנאי העבודה עם המכון לא עוגנו במסמך בכתב בשל סרובו לחתום על חוזה חדש, ולמעשה בצורה זו הוא המשיך לעבוד עם הנתבעת עד למועד עדותו לחודש 10/07, דהיינו: למעלה מ-5 שנים נוספות.

המסקנה המתבקשת כאן, היא אותה המסקנה אליה הגיע בית המשפט בת.א. 8139/01 (שלום ראשל"צ) מרינה נסימוב נ' ד"ר פלמן ג'ורג' וכירורגיה אסתטיקה ולייזר בע"מ, דינים שלום כ"ד 307, לפיה בין הנתבעת לבין הרופא העובד במסגרתה קיימת הדדיות בנושא הרפואי, ואם מתרחש נזק, הרי שיש מקום לחייב הן את הקליניקה ואן את הרופא בפצוי בגין הנזק, והנתבעים חבים, יחד ולחוד, לפצוי התובעת בגין נזקיה.

אינני נותנת אמון בגירסת הנתבע בעיניין זה, ואני סבורה כי אין לסעיף האחריות כל קשר לכך שבין הצדדים לא נחתם הסכם.