אחריות רוכב אופניים כלפי הולכי רגל

זאת לדעת, המעבר היה מסומן היטב, 10 פסים, ומעליו היה מוצב תמרור 306 (זכות קדימה להולכי רגל).השוטרת הבחינה ברכב הנאשם כאשר האחרון נסע ברחוב מכוון דרום לצפון, חלף על פני המעבר באופן שגרם לרוכב האופניים לעצור על מקומו בתחום מעבר החצייה.

סוף דבר: אחריות נהג בדרך חלה גם כלפי רוכבי האופניים הנמצאים במעבר.

...

חילוף גרסאות זה מביא למסקנה כי הנאשם לא דייק בגרסאותיו השונות.

סוף דבר: אחריות נהג בדרך חלה גם כלפי רוכבי האופניים הנמצאים במעבר.

לאחר שהזהרתי עצמי כי בעדות עדת תביעה יחידה עסקינן, השתכנעתי כי עדותה אמת, אני נשען על עדות זו ואני מרשיע את הנאשם בעבירה לפי תקנה 21 (א) לת"ת. ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ו , 28 דצמבר 2015, בנוכחות התביעה.

לטענתו, הוא רכב על אופניו בשביל אופניים לאורך הטיילת באשקלון ונתקל בעמוד חשמל, אשר הוצב באופן שאיננו בטיחותי, באמצע השביל, וכך נגרם לו נזק גוף, שחובתה של הנתבעת, עריית אשקלון, לפצותו, כמי שאחראית על בניית השביל ותחזוקתו.

העובדה שהתובע רכב על אופניו במקום, ולא הלך רגלית, איננה משנה לעניין זה. כפי שראינו בהלכה הפסוקה, חובת הזהירות לגבי מפגעים במדרכה, איננה רק כלפי הולכי רגל, אלא גם כלפי רוכבי אופניים.

...

נוכח כל האמור לעיל, עומדים נזקיו של התובע בגין התאונה על סך של 75,000 ₪.

סיכומו של דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 52,500 ₪, בצירוף סכום כולל בגין שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 14,040 ₪, ובנוסף השבת האגרה ששילם התובע והשבת עלות שכ"ט המומחים.

הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

באשר לעירייה, טוענת התובעת כי הערייה לא מנעה מרוכבי אופניים לרכב בשטח המדרכה המיועד להולכי רגל, במסגרת זו לא הציבה תמרור או רמזור המיועד לרוכבי האופניים בהתקרבם לשטח המדרכה בתום מעבר החציה, ובשל כך התרשלה בתכנון שביל האופניים ברחוב אבן גבירול באופן שיצר מפגע צפוי כלפי הולכי הרגל מרוכבי האופניים.

לעיתים תאונה המתרחשת בין הולך רגל עובר אורח לבין רוכב אופניים, כשמה כן היא: תאונה בין שני אנשים פרטיים שאירעה ככל הנראה בלי משים של מי מהם למדרך רגלם או לאופן נסיעתם, ללא הצורך לערב גורם מוסדי כזה או אחר בטענה כי הוא זה שאחראי לתאונה.

...

למעלה מן הצורך ובקליפת אגוז אציין כי גם אילו הייתה מוכיחה התובעת את גרסתה ביחס לנתבע 1 והיה נקבע כי הלה אחראי לקרות התאונה, גם אז דומני כי עילת התביעה כנגד העיריה הייתה צריכה להידחות מאחר ולא הוכח כי העירייה התרשלה או הפרה חובה חקוקה כלשהי בכל הנוגע לאופן תכנון ובניית שביל האופניים ברחוב אבן גבירול בכלל ובהתקרב למעבר החציה בפרט.

סוף דבר דין התביעה כנגד הנתבע 1 להידחות מאחר והתובעת לא הרימה את נטל השכנוע ולא סתרה את גרסתו הפוזיטיבית של הנתבע 1 אשר הכחיש מכל וכל את גרסתה לאופן קרות התאונה, כנדרש במאזן ההסתברויות במשפט האזרחי.

כפועל יוצא, גם תביעתה כנגד הנתבעת 2 נדחית בזאת ועימה ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת 2 כנגד הנתבע 1.

למשל, בדרך בה קיים שביל אופניים שסומן בתמרור מתאים, על רוכב האופניים לרכוב בשביל זה בלבד; נאסר על רוכב האופניים לרכוב על מדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל בלבד (אך מותר להולך רגל להוביל את האופניים על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי הרגל); ונאסר על רוכב אופניים לעבור מעבר חציה ברכיבה, אלא אם מעבר החציה מיועד לרוכבי אופניים.

כך, גם מפגש בין הולכי רגל לבין אופניים רגילים עשוי להתרחש, ואף להסב נזקים משמעותיים (ראו למשל במקרה שנידון בת"א (מחוזי ת"א) 44057/97 מסינג נ' אלון (23.11.2000), ההחלטה נסבה על שאלת אחריות הוריו של נהג האופניים, קטין, לניזקי הולכת הרגל התובעת).

ברם, כפי שהוסבר בפסק דיני, ספק בעיני אם תוצאה זו אכן גוררת חבות של קרנית כלפי הולכי הרגל.

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר חיים דתנר, תע"צ מהנדסת תנועה גב' דרוז'ינסקי וחוות דעתו של מר דורון פת. ביום 18.09.23 נחקרו העדים והמומחים והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה שאלת האחריות בע"א 462/20 אורי אטיאס נ' גלעד בובליל (‏12.9.2021) נפסק - "הכלל הבסיסי בדבר הטלתו של נטל השיכנוע הוא כי "המוציא מחברו – עליו הראיה". פועל יוצא הוא כי, ברגיל, התובע נושא בנטל השיכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להוכיח את טענותיו בשיעור העולה על 50%.

הוכחה חובת זהירות מושגית (כפי שנקבע בפסיקה כי חלה על ערייה בנוגע למתקניה) וחובה קונקרטית כלפי הולכי רגל ובעיקר רוכבי האופניים הרוכבים בדרך בה נפגע התובע, היא דרך המשמשת, בבירור וכחלופה יחידה, גם לרכיבה ומעבר בטבורה של עיר.

...

אני סבור כי בנסיבות יש מקום לפסוק פיצוי בראש הנזק האמור, לעבר ולעתיד, כולל עבור ניידות, על דרך האומדנה בסך כולל של 25,000 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 317,625 ₪ על פי הפירוט שלהלן: כאב וסבל – 120,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות לעתיד – 270,000 ₪ הפרשות סוציאליות - 33,750 ₪ הוצאות רפואיות (עבר ועתיד) – 5,000 ₪ עזרת צד ג' ונסיעות (עבר ועתיד) – 25,000 ₪ סה"כ נזק - 453,750 ₪ אשם תורם (30%) - 136,125 ₪ סה"כ – 317,625 ₪ בנוסף תישא הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד התובע בסך של 55,800 ₪ (כולל מע"מ), בהחזר אגרת התביעה ששולמה בסך של 710 ₪ ובהחזר הוצאות העדים שזומנו בסך כולל של 500 ₪.

אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע את עלות שכר המומחה דיין מטעמו על פי חשבונית מס שתוצג.