אחריות רוכב אופנוע לנזקי הצד השלישי

תאונת הדרכים אירעה ביום 28.12.2015, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 53-232-30 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 60-501-68 שבעת התאונה היה רכוב בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

כאשר נישאל רוכב האופנוע לשאלת בית המשפט מדוע לא עקף את הפרטית משמאל, השיב כי לא הייתה לו האפשרות מאחר שהוא היה מצוי בצד ימין ולא הייתה לו אפשרות לעבור לצד שמאל, והעדיף לעקוף מימין אחרת היה מתנגש בצד שמאל של הפרטית (עמ' 3, שורות 23-21 לפרוטוקול).

...

סבורני כי זה נהג במשנה זהירות טרם פנייתו ימינה אלא שרוכב האופנוע שככל הנראה אצה דרכו ולא התאזר בסבלנות ניסה להקדים את הפרטית על ידי עיקופה מימין, על ידי נסיעה על שול ימין.

באשר למחלוקת בעניין הנזק, הרי מאחר שההודעה על התאונה נמסרה בסמוך לאחר שהתרחשה, דהיינו עוד למחרת התאונה (ת/1), והואיל ובדיקת רכב התובעת בידי שמאי רכב נערכה כשבוע לאחר התאונה מועד התאונה, כפי העולה מחוות דעת שמאי רכב שצורפה לכתב התביעה, והואיל ונזקי הפרטית מתועדים בתמונות שצולמו על ידי שמאי רכב בעת בדיקת הרכב ונזקים אלו מתיישבים עם הנסיבות הכלליות של התאונה, הרי שאני קובע כי אכן הנזקים שנמצאו בחוות דעתו של שמאי רכב שבדק את הפרטית, הם תוצאה של התאונה.

לפיכך, דין התביעה להתקבל.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 24.06.2021 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 78-128-34, שבעת התאונה היה בעלות התובע ורכוב בידי התובע (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג מכונית פרטית, מ"ר 28-586-74 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ובבעלותה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כך שנהגת הפרטית תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% ואילו רוכב האופנוע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30%, לאחר הפחתת ראש הנזק "הוצאות ובזבוז זמן", מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: רוכב האופנוע הוסיף בעדותו כי הבחין בפרטית פונה שמאלה כאשר היא בנתיב הימיני במרחק של 6-5 מטרים כאשר היו פסי האטה בכביש (עמ' 2, שורות 7-5 לפרוטוקול).

...

סבורני כי רוכב האופנוע נסע במהירות שאינה תואמת את מצב התנועה בכביש, נסע במהירות שלא אפשרה לו למנוע את התאונה בעת שהבחין בפרטית סוטה לכיוונו.

אני סבור כי רוכב האופנוע לא נתן די דעתו לפרטית, ולמנח בו היא נמצאת כדבר שיש בו כדי ללמד על כוונתה של הפרטית לסטות שמאלה.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שמאחר שסכום התביעה נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהנזקים הנטענים נתמכים בידי תמונות הנזק ומעידות על מוקדי הנזק ואופי הנזקים, והואיל והנתבעות לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית אשר יש בה כדי לסתור את גובה הנזק, הרי שאני מקבל את סכום התביעה, למעט ראש הנזק הוצאות ובזבוז זמן.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים אירעה ביום 02.05.2022 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובעים ונהוג בידי בנם (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, שבעת התאונה היה רכוב בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

מכאן, אחריותו של רוכב האופנוע לתאונה.

...

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שנהגי כלי הרכב יישאו באחריות שווה לקרות התאונה, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, השתכנעתי ששני נהגי כלי הרכב לא הקפידו על הזהירות הנדרשת בעת הסעת כלי הרכב.

אני סבור כי שני נהגי הרכבים הפרו את הוראת תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 הקובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך." בנסיבות העניין, הפרת חובות הזהירות מצד שני הנהגים היו חופפות.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 13.07.2022 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד 1 ורכוב בידיו ומבוטח בידי הנתבעת שכנגד 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלותו, הוא גם התובע שכנגד, ומבוטח בידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להיתקבל באופן חלקי, כך שנהג הפרטית יישא באחריות לתאונה בשיעור של 75% ואילו רוכב האופנוע יישא באחריות לתאונה בשיעור של 25%, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה, והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גירסתו של רוכב האופנוע הנה מסתברת יותר מאשר גירסתו של נהג הפרטית.

...

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי, כך שנהג הפרטית יישא באחריות לתאונה בשיעור של 75% ואילו רוכב האופנוע יישא באחריות לתאונה בשיעור של 25%, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה, והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גרסתו של רוכב האופנוע הינה מסתברת יותר מאשר גרסתו של נהג הפרטית.

סבורני כי רוכב האופנוע רכב על אופנוע במהירות נסיעה בלתי תואמת את התקרבות למקום יציאה וכניסה של כלי רכב, שכן לא סבר כי רכב יצוץ מהחנייה, ולכן המשיך בנסיעתו בשוויון נפש.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 02.01.2023 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ורכוב בידיו (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג מכונית פרטית, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לניזקי צד ג', נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבע 2 (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כך שנהג הפרטית יישא באחריות לתאונה בשיעור 25% ואילו רוכב האופנוע יישא באחריות לתאונה בשיעור 75%, ובהפחתת ראש הנזק "עלות פינוי על ידי אמבולנס", "שירותי גרירה" ו-"הוצאות", מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות העדים שהעידו בפניי והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי עדותו של נהג הפרטית הינה מסתברת יותר מאשר עדותו של רוכב האופנוע.

...

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שנהג הפרטית יישא באחריות לתאונה בשיעור 25% ואילו רוכב האופנוע יישא באחריות לתאונה בשיעור 75%, ובהפחתת ראש הנזק "עלות פינוי על ידי אמבולנס", "שירותי גרירה" ו-"הוצאות", מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות העדים שהעידו בפניי והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי עדותו של נהג הפרטית הנה מסתברת יותר מאשר עדותו של רוכב האופנוע.

אולם, לאחר ששמעתי את גרסאות כל העדים שהעידו בפניי ולאחר שצפיתי בסרטון התאונה אשר צולם ממצלמת הדרך שהותקנה בפרטית, שהיא בבחינת ראייה אובייקטיבית, שעולה ממנו כי רוכב האופנוע ביצע עקיפה מסוכנת כאשר בחר לעקוף מספר כלי רכב העומדים לפניו או המתקדמים באיטיות, כשהוא עובר לנתיב הנסיעה הנגדי ולא הביא בחשבון שהוא חולף על פני מקום יציאת כלי רכב מחניון, כפי שהוא אישר בעדותו (עמ' 3, שורות 12-11 לפרוטוקול), השתכנעתי כי עיקר האחריות לתאונה מוטל על שכמו של רוכב האופנוע.