מוקד המחלוקת נעוץ בשאלה, האם הכספים הועברו מחשבון החברה לחשבונה של הנתבעת 2, בהתאם להסכם, בין הנתבע 1 לבין מר בקשי? לצורך כך, יש לבחון:
האם ההעברות הבנקאיות בוצעו על-ידי הנתבע 1 בהסכמתו של מר בקשי, כתמורה עבור רישומים ודיווחים כוזבים לרשויות המס, אותם ביצע הנתבע 1 יחד עם מר בקשי?
האם השיחה שנערכה במסגרת הפגישה מיום 4.3.2006, בויימה על-ידי הנתבע 1?
האם הוראות הפעולה זוייפו על-ידי הנתבע 1, או שמא נחתמו ואושרו על-ידי מר בקשי?
במסגרת היחסים בין התובעת לבין הבנק, אדרש לשאלה, האם הבנק הפר את חובת הזהירות כלפי התובעת?
לאחר מכן אדון בסוגיית האשם התורם, וחלוקת האחריות.
במסגרת החקירה הנגדית, נישאל רו"ח בוכניק: "האם אתה חושב שמנכ"ל של חברה צריך לבדוק את מנהל החשבונות שלו?", ולשאלה זו הוא השיב: "מנכ"ל חברה צריך לבדוק כל אחד מהעובדים שלו" (עמ' 91 לפרו', שורות 9-6).
ניתן היה לצפות, כי התובעת – אשר העסיקה, במשך שנים רבות, מנהל חשבונות אחד ויחיד בחברה – תעקוב, מעת לעת, אחר עינייני הכספים בחברה, ותפעיל מנגנון בקרה על כספי החברה (כדוג', העסקת מנהל חשבונות מיומן נוסף, או ביקורת מטעם רואה-חשבון חצוני לחברה).
...
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 מתקבלת ביחס להשבת כספי המעילה מחשבון התובעת בנתבעת 3.
הנני מחייב את הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת, כדלקמן:
את הנתבע 1 במלוא סכום הפיצוי.
כמו כן, הנני מחייב את הנתבע 1 בהוצאות התובעת (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 75,000 ₪; ואת הנתבעת 3 בהוצאות התובעת (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 50,000 ₪.