אחריות צד שלישי לתאונה בשל נזילת שמן

בעקבות התאונה ניזוק רכב התובעות, ונזקיו, בדמות עלות תיקון הרכב וירידת ערך, הוערכו על ידי שמאי רכב והועמדו על סך של 13,403 ₪.

במסגרת הודעת צד שלישי זו, טוענים הנתבעים כי במידה שייקבע על ידי בית המשפט כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים והם יחויבו בתשלום ניזקי התובעות, או בחלקו, הרי שלאור השמן שנשפך על הכביש שהביא להחלקתו של רכב הנתבעים ופגיעה ברכב התובעות, הרי שעל צדדי ג' לשפות את שולחי ההודעה בהתאם.

בכתב ההגנה מטעם צדדי ג' נטען כי התאונה נגרמה ברשלנותו של נהג רכב הנתבעים אשר לא נתן דעתו לתנאי הדרך, לא בעצירתו של רכב התובעות, לא שמר מרווח מרכב התובעות, ונהג בחוסר זהירות, הכל ללא קשר לנזילת השמן מהמשאית.

...

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעות, באמצעות התובעת 1, תוך 30 יום, את סכום התביעה המתוקן, בסך של 15,214 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 6.10.15 ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח הסכמת התובעות והנתבעים לפסיקה לפי סעיף 79א, הנני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעות, באמצעות ב"כ. הנתבעים יישאו בשכר העד מטעמם.

אני דוחה את ההודעה לצד שלישי.

כפי שכבר צויין לעיל, מדובר בכביש אשר הנתבעת והצד השלישי מסכימים כי אחזקתו מצויה באחריות הצד השלישי ולא הנתבעת ועל כן, מאחר שלא הוכח כי הנתבעת היא שהניחה את השלטים במקום או שיש לה זיקה כלשהיא אליהם, אינני מוצא כל עילה לקבוע כי יש לה אחריות כלשהיא לקרות התאונה ועל כן התביעה נגדה נדחית.

גם לאור טענת התובעים כי בשל נזילות שמן ומים שנגרמו להם עקב הפגיעה נפגע בסופו של יום ראש המנוע והרכב הושבת עדיין קיימת התמיהה כיצד שלטים הבולטים לגובה ופוגעים בשמשה יכולים לגרום לנזילות שמן ומים ואפילו אם גרמו לכך היה על התובעים לדאוג להקטנת הנזק ולטפל בהם טרם השבתת הרכב בעטים.

...

כפי שכבר צויין לעיל, מדובר בכביש אשר הנתבעת והצד השלישי מסכימים כי אחזקתו מצויה באחריות הצד השלישי ולא הנתבעת ועל כן, מאחר שלא הוכח כי הנתבעת היא שהניחה את השלטים במקום או שיש לה זיקה כלשהי אליהם, אינני מוצא כל עילה לקבוע כי יש לה אחריות כלשהי לקרות התאונה ועל כן התביעה נגדה נדחית.

לסיכום הדברים, התובעים לא הוכיחו רשלנות של הצד השלישי, לא הוכיחו את נזקיהם או קשר סיבתי בין מכלול הנזקים הנטענים לאירוע בתאונה הנטען על ידם ואף גרסתם מעוררת קשיי מהימנות לא מעטים.

לאור מכלול האמור לעיל תביעת התובעים בגין נזקי הגוף נדחית בהעדר עילה כנגד הנתבעת והצד השלישי, התביעה כנגד הנתבעת נדחית בהעדר עילה נגדה וכנגד הצד השלישי, וממילא גם ההודעה לצד השלישי, מאחר שהתובעים לא הרימו את נטל השכנוע וההוכחה המוטלים עליהם.

לטענתן, בהתאם לסעיף 3 (1) לפקודת הביטוח, הפוליסה מבטחת את: "בעל הרכב הנוהג בו – מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שניגרם לאדם על ידי השמוש ברכב מנועי או עקב השמוש בו...". לחילופי חילופין, לטענתן, על חגי לשפותן בגין אחריותו לארוע התאונה ועל איילון לשפותן מכח פוליסת ביטוח אחריותו של חגי כלפי צד שלישי בכל הנוגע לדירה (להלן: "פוליסת הדירה").

על-כן, אם נפרק שמן ממכונית, וכתוצאה מהפריקה השמן מתפזר על הכביש או המדרכה, ומשתמש אחר בכביש או הולך רגל נפגעים מהחלקה, יש לראות בפגיעה זו נזק "עקב" השמוש ברכב מנועי (ראה אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 20, 31) "...עצם הריחוק בזמן שבין שימוש ברכב לבין ארוע הפגיעה המזיקה אינו שולל את הקשר הסיבתי המשפטי; ברם, יכול ריחוק כזה להוות הוכחה לכך כי השמוש לצורך המטרה שנקבעה לו הסתיים, וכי האחריות לנסיבות היתרחשות הפגיעה עברה לצד ג'..."(סעיף 26 לפסק הדין).

חזקה כי לו כתם השמן בגינו החליקה התובעת נגרם בגין נזילת שמן מהרכב (רכבו של חגי) – כתמי השמן היו מתפזרים ברחבה במהלך אותו שבוע, בשל נסיעת כלי הרכב בחניון, כפי שניתן לראות בתמונות שצולמו למחרת התאונה.

...

גדר המחלוקות בשאלת החבות לטענת הנתבעות, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") וכי על כן דין התביעה כנגדן להידחות בהעדר עילה.

לטענת חגי, ככל שיקבע כי התאונה אינה תאונת דרכים: הנתבעת התחייבה לבטחו בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, במסגרת השירותים שהתחייבה לספק לו, ושעבורם הוא ושאר דיירי הדיור המוגן משלמים סכומים לא מבוטלים מדי חודש בחודשו; הינו נכלל כמבוטח בפוליסת הפניקס; לפיכך, מנועות הנתבעות מלהגיש הודעתן כנגדו ודינה להידחות עקב כך. אשר לטענת הנתבעות כי פוליסת הרכב מכסה חבות נזיקית – חגי מצטרף לטענותיהן בעניין זה. לחילופי חילופין, על איילון לשפותו מכוח פוליסת הדירה ו/או פוליסת הרכב המכסה גם חבות נזיקית.

סיכום להלן סיכום נזקי התובעת: הפסד הכנסה לעבר - 952,388 ₪ עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד - 150,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 19,841 ₪ נזק לא ממוני - 150,000 ₪ סה"כ - 1,272,229 ₪ סוף דבר לפיכך, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 1,272,229 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק-הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייב את הנתבעות להשיב לתובעת את אגרת ביהמ"ש, הוצאות ההקלטה והתמלול, ושכ"ט המומחים הרפואיים, (לא כולל ההוצאות בגין חוות הדעת הכלכלית), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

הנתבעות 3-4 שלחו הודעת צד ג' כנגד היבואנית בה טענו שסופק להם רכב בלתי תקין ו/או צנור הותקן שלא כדין ו/או בצורה במקום מסוכן ולא בטוח שגרם להתבקעותו, לשפיכת השמן ולקרות התאונה.

לאור כל האמור ובהיעדר ראיות סותרות, מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעות 3-4 לפיה הסיבה לשפיכת השמן נעוצה בקריעה של צנור השמן הדראולי שהיה סדוק באופן שאינו סביר ואינו תואם לכלי רכב טיאוט חדש וכן מיקומו הבלתי תקין של הצנור ההידראולי.וכי האחריות לכשל הנידון הנה במסגרת אחריות היבואן צד ג' על רכב הטיאוט.

אם יש בכך כדי להצביע על רשלנות הרי שיש להפנותה כלפי צד ג' שמסתבר שלא נתנה פיתרון מהותי לתקלה מהטעם שנזילת השמן אירעה שוב, הנזילה נשוא התביעה שבפי.

...

לאור כל האמור ובהעדר ראיות סותרות, מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעות 3-4 לפיה הסיבה לשפיכת השמן נעוצה בקריעה של צינור השמן הידראולי שהיה סדוק באופן שאינו סביר ואינו תואם לכלי רכב טיאוט חדש וכן מיקומו הבלתי תקין של הצינור ההידראולי.וכי האחריות לכשל הנדון הינה במסגרת אחריות היבואן צד ג' על רכב הטיאוט.

סוף דבר, התביעה מתקבלת כנגד צד ג' שצורפה כנתבעת נוספת.

התביעה נדחית כנגד הנתבעים 1-2 וכנגד הנתבעים 3-4.

לאחר קרות התאונה נודע לנהג המשאית כי רכב ההובלה פרק מטען לפניו, ותוך כדי הפריקה היתפוצץ לו צנור שמן, אשר ממנו נשפכו עשרות ליטרים של שמן, ואותו שמן נפל על המדרון היורד של דרך היציאה הנ"ל, דבר שגרם להחלקת המשאית ולכך שנהג המשאית לא היה יכול לבלום את המשאית ולמנוע את התאונה.

הנתבע 1 העיד כדלקמן: "אני עובד קבלן משנה במפעלי תובלה, עצמאי. באותו יום אני עבדתי במפעל הגופרית והתחלנו לעבוד בגופרית. אני באתי ועוד נהג. הגענו ונכנסנו ביחד עם שתי משאיות. יש לנו חוק במיתקן הזה, יש קו עצירה. לפני קו העצירה מותר לך לרדת מהמשאית לפתוח הדלת, חוץ מזה אסור לך לטייל בשטח, למה זה חומר מסוכן ואסור לרדת בכלל. מותר לך לרדת בפס העצירה. ויש מקום בכל מקום שם, רואים כל דבר שאנחנו עושים. כשהאמבטיה הזאת יורדת, אם יש לחץ שמן הארגז עולה, אם אין הארגז לא יעלה. אני גיליתי שיש לי בעיה כשהנהג היתקשר אלי ואמר לי שאם יש לך בעיה 1, 2, 3 יש לך בעיית שמן. ואז בדקתי ואמרתי לו תשמע יש לי בעיה באותו השמן נוזל, צריך ללכת למוסך וגילו שהיה קרע. אסור לי להכנס לנמל אם יש חומר בארגז, ואני הסתכלתי והוא היה ריק.... הקרע בצנור לא היה מלפני, זה לא יכול להיות כי קצין בטיחות תמיד בודק לפני." הנתבע 1 נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי במיכל השמן ההידראולי המרים את ארגז רכב ההובלה לצורך פריקת המטען יש כ- 200 ליטר שמן הדראולי, וכמות השמן שנשפכה על דרך היציאה ממקום הפריקה הנה כ- 50 ליטר.

בפוליסת הביטוח בפרק אחריות לניזקי צד ג' , בסעיף 12 הוגדר המונח "מקרה ביטוח" כדלקמן: "מקרה הביטוח הוא חבות המבוטח כלפי צד שלישי על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 בשל נזק שייגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה מארוע תאונתי כהגדרתו להלן, עקב שימוש בכלי הרכב בתקופת הביטוח, למעט נזק שניגרם בזדון.

...

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי התובעת הוכיחה את נזקיה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, כדלקמן: את הסך 79,588 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (17.11.19) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט ושכר העד כפי שנפסק בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 9,360 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; בהודעה לצד ג': על צד ג' (חב' מנורה) לשלם לנתבע 1 כדלקמן: את הסך 79,588 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום הגשת התביעה (17.11.19) ועד ליום התשלום בפועל.

כל סכום שתשלם הנתבעת 2 לתובעת על פי חיוב מס' 1 בתביעה העיקרית, יקוזז מהחיוב על פי סעיף זה; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט ושכר העד מטעם התובעת (ככל שלא תשלם אותו הנתבעת 2 לתובעת) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 9,360 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.