אחריות צבאית בתאונה בין רכב צבאי לרכב אזרחי

בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע ת"ק 18615-08-16 כהן ואח' נ' פרקליטות מחוז דרום - אזרחי ואח' תיק חצוני: בפני כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין (אדלשטיין) תובע מקסים כהן ת.ז. 067837591 ע"י ב"כ עו"ד יואל נעים נתבעת מדינת ישראל – משרד הביטחון ע"י פרקליטות דרום - אזרחי באמצעות גב' ריקי חדד לנקרי - מתמחה פסק דין

התאונה אירעה בין רכב בתו של התובע ובין רכב צבאי בבעלות הנתבעת.

עיקר המחלוקת נסובה סביב האחריות לתאונה.

...

בתחילה טענה הנתבעת כי אין על הנתבעת לשלם לתובע את הנזק שהוא תובע היות ולא תיקן את הרכב ולא נשא בהוצאות אולם לאור החלטתי הציג התובע חשבונית וקבלה על התשלום.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ברובה ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעת תשלם לתובע, איפוא, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים: את רוב סכום התביעה, בסך 8,202 ₪.

בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע את הסך 10,481 ₪, תוך 30 יום מהיום.

תאונה שבין שני רכבים בכביש 90 - כביש הבקעה הביאה להגשת שתי התביעות שעניינן הנזקים שנגרמו לרכבי הצדדים.

אין למעשה מחלוקת בנוגע לנזק ולהוצאות שנגרמו לכל צד והמחלוקת היא בשאלת האחריות.

הרכב האזרחי הגיע במהירות מופרזת מאחורי ועקף אותי, למרות שאותתי ונהגתי ברכב צבאי גדול, בתפקיד, בדרך לארוע".

...

לאחר שבחנתי את הראיות והטיעונים ולאחר ששמעתי את העדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להעדיף את גירסת פינץ וכי יש לדחות את גירסת המדינה.

די בעדות זו ובהנחיות הצבא עצמן כדי להוביל למסקנה שהרכב הצבאי לא נהג בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליו, ובפרט שעה שרשויות הצבא היו מודעות לסיכון שבאופן הפעולה.

הובהר בפסיקה כי דינו של שוטר לעניין זה כדינו של חייל, כך נקבע בע"א 5164/91 - מדינת ישראל נ' צחי עזרא, (1994) - "הינה כי כן, כשם שסעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה חל על חייל אשר נפגע בתאונת דרכים בנסעו ברכב שהמדינה בעליו בעת ועקב מילוי תפקידו, כך הוא חל על שוטר אשר נפגע בתאונה כאמור בעת ועקב מילוי תפקידו. אותה הוראה בחוק הנכים החלה על חייל נכה מן הראוי שתחול על שוטר נכה וכשם שלגבי הראשון לא תחול חובת פיצוי על המדינה על פי האמור בסעיף 6(א), כך היא לא תחול לגבי האחרון" (וכן ראו לעניין מיתנדב במשמר האזרחי -ת"א (ירושלים) 8871-09 - שולמית כהן נ' מדינת ישראל, (2011) ולעניין עובדי שירות הביטחון תא (ראשון-לציון) 5233/02 - ברוך אלקובי נ' ענבל חברה לביטוח בעמ, (2003)) נשאלת השאלה האם יש להחיל בנסיבות הנידון, בהן עסקינן בתאונה מעורבת בו נפגע שוטר מרכב מדינה ומרכב אזרחי, את הוראת סע' 3 (ב) לחוק הפלת"ד שעניינה חלוקה בין הרכבים המעורבים בתאונה, ובלשונה – "(ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שוים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע" בה בשעה שהמדינה טוענת כי אין כל תחולה לסע' זה נוכח הפטור מחבות ואחריות שמקנה לה החוק, כמפורט בסע' 22 (ב) לחוק הפלת"ד, טוענים הנתבעים כי אין כל הוראת חוק הפוטרת את המדינה מהשתתפות בחבות לפי סע' 3 ב לחוק הפלת"ד. לטענת הנתבעים סע' 22 (ב) לחוק הפלת"ד פוטר את המדינה מאחריות כלפי נפגעים אך אין הוא פוטר אותם מחלוקת חבות בין מבטחים לפי סע' 3 (ב) לחוק הפלת"ד המהוה הסדר ספציפי.

כך מצאנו לעניין זה, כדוגמה, בדבריו של י. אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה רביעית, עמ' 257 – "עוד לפני תיקון סע' 22 לחוק הפיצויים, שנעשה אגב תיקון חוק אחריות המדינה בשנת תשמ"ט, פסק בית המשפט העליון בפרשת מדינת ישראל נ. מזרחי, כי חסינות המדינה לפי סע' 6 ו – 7 לחוק אחריות המדינה הנזכר, חלה לטובתה הן כאחראית לתאונה והן כמבטחת. הלכה זו נתאשרה על ידי סע' 22 (ב) לחוק הפיצויים המתוקן. נמצא כי חייל שניפגע בתאונת דרכים עקב שרותו הצבאי- הן כנוהג והן כצד שלישי – אינו זכאי לקבל מהמדינה פיצויים במסגרת חוק הפיצויים..." (הדגשה שלי – צ.ו) פסק דין נוסף הדן במקרה הקרוב למקרה שלפנינו הוא פסק דינה של כב' הש' הדסה בן עתו בעיניין ת"א 2040/84 (ת"א) מדינת ישראל נ. קרנית (1990), אשר עסק בחייל שחצה את הכביש לעבר רכב צבאי ונפגע מרכב אזרחי שפגע ברכב הצבאי, המדינה הגישה תביעת שיפוי כנגד קרנית ואילו קרנית טענה כי עסקינן בתאונה מעורבת לפיכך על המדינה לחלוק עימה את הפצוי וזאת בשל מעורבותו של רכב צבאי בתאונה.

...

כך מצאנו לעניין זה, כדוגמה, בדבריו של י. אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה רביעית, עמ' 257 – "עוד לפני תיקון סע' 22 לחוק הפיצויים, שנעשה אגב תיקון חוק אחריות המדינה בשנת תשמ"ט, פסק בית המשפט העליון בפרשת מדינת ישראל נ. מזרחי, כי חסינות המדינה לפי סע' 6 ו – 7 לחוק אחריות המדינה הנזכר, חלה לטובתה הן כאחראית לתאונה והן כמבטחת. הלכה זו נתאשרה על ידי סע' 22 (ב) לחוק הפיצויים המתוקן. נמצא כי חייל שנפגע בתאונת דרכים עקב שירותו הצבאי- הן כנוהג והן כצד שלישי – אינו זכאי לקבל מהמדינה פיצויים במסגרת חוק הפיצויים..." (הדגשה שלי – צ.ו) פסק דין נוסף הדן במקרה הקרוב למקרה שלפנינו הוא פסק דינה של כב' הש' הדסה בן עתו בעניין ת"א 2040/84 (ת"א) מדינת ישראל נ. קרנית (1990), אשר עסק בחייל שחצה את הכביש לעבר רכב צבאי ונפגע מרכב אזרחי שפגע ברכב הצבאי, המדינה הגישה תביעת שיפוי כנגד קרנית ואילו קרנית טענה כי עסקינן בתאונה מעורבת לפיכך על המדינה לחלוק עמה את הפיצוי וזאת בשל מעורבותו של רכב צבאי בתאונה.

בית המשפט דחה את הטענה והבהיר – "...לעניננו חשוב סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) שזה לשונו: "אין המדינה אחראית בנזיקין על חבלה שנחבל אדם... שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי?" התוצאה היא, שהואיל והחייל נפגע תוך כדי ועקב שירותו אין המדינה אחראית לא בנזיקין ולא על-פי חוק הפיצויים ולא על-פי פקודת ביטוח רכב מנועי.

כך בסע' 3 (ג) לחוק הפלת"ד הובהר כי בתאונה שמעורבים בה אופנוע ורכב אחר תשלם המבטחת של הרכב האחר 75% מנזקו של הנפגע, ובלשונו – " (ג) אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנוע אחד או יותר ורכב אחר אחד או יותר שאינו אופנוע, ישלמו המבטחים של הרכב האחר למבטחים של האופנוע, 75% מהפיצויים על נזקי גוף שהמבטחים של האופנוע חייבים בתשלומם עקב התאונה, למעט חבות לפי סעיף קטן (ב); המבטחים של הרכב האחר יהיו חייבים יחד ולחוד כלפי המבטחים של האופנוע, ובינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים; לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות הסיפה של סעיף קטן (ב)..." וכך גם הוראת סעיף 2 (א) לצו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א-2001 (להלן – צו הפיצויים) נסובה על המבטחים - "(א) אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב כבד אחד או יותר ורכב קל אחד או יותר, ישלמו המבטחים של הרכב הכבד למבטחים של הרכב הקל 50 אחוזים מן הפיצויים על נזקי גוף כמשמעותם בחוק, שהמבטחים של הרכב הקל חייבים בתשלומם עקב התאונה, למעט חבות לפי סעיף קטן (ב) או לפי סעיף 3(ב) לחוק; המבטחים של הרכב הכבד יהיו חייבים יחד ולחוד כלפי המבטחים של הרכב הקל ובינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים"(הדגשה שלי – צ.ו) בית המשפט בעניין הפול הבהיר כי אין בהוראת סעיף 22(ב) לחוק הפלת"ד בכדי לאיין את חיוב המדינה בהשתתפות ע"פ הוראת סע' 3 (ג) לחוק הפלת"ד שכן סע' 3 (ג) מתייחס לחבותה כמבטחת, ובלשונו של בית המשפט – "במקרה שבפניי אחריותה של המדינה להשיב 50% מן הפיצויים שעשויה הייתה הנתבעת לשלם מכוח חוק הפיצויים, נובעת מהיותה "מעין" מבטחת של רכב נוסף שהיה מעורב בתאונה, הא ותו לא. חובתה זו עומדת לעצמה מבלי קשר לזהות הנפגע באופנוע" – (הדגשה שלי – צ.ו; סע' 25 לפסק הדין) ראשית אומר כי אינני מסכים עם מסקנת בית המשפט המחוזי בעניין הפול ולסברתי הפטור שחל על המדינה מכח סע' 22 (ב) לחוק הפלת"ד חל הן בכובעה כ"משתמשת" ברכב ומזיקה והן כובעה "כמבטחת" או "מעין מבטחת", וכפי שמצאנו בדבריו של אנגלרד בספרו שהובאו לעיל– "חסינות המדינה לפי סע' 6 ו – 7 לחוק האחריות הנזכר חלה לטובתה הן כאחראית לתאונה והן כמבטחת. הלכה זו נתאשרה ע"י סע' 22 (ב) לחוק הפיצויים המתוקן" (הדגשה שלי – צ.ו; שם, עמ' 257 בפיסקה 256).

מעדות הנהג התובע, מר כחלון חיים, במישטרה מיום 22/6/10 עולה כדלקמן: " אני נסעתי בצד ימין של הכביש...בנתיב השמאלי נסע ג'יפ צבאי...משום מה פיתאום פגע בי הג'יפ בכנף ימין של האוטו ואז האוטו הסתחרר וראיתי את הג'יפ מתגלגל באויר בערך אולי ארבע פעמים כשהוא גורר אותי לכיוון הבטון הפרדה...". לצד זאת, לטענת הנהג של הרכב הצבאי, וכפי שעולה מעדותו ההיתנגשות בין הרכבים אירעה באופן שונה: "...נסענו בכביש עם שני נתיבים, אני הייתי בימני ועברתי לשמאלי, ב- 60 קמ"ש... לפני שפנינו שמענו חריקה, הסתכלתי במראה ראיתי את הרכב שלו האזרחי מאבד שליטה, מסתובב אלי ופוגע בי פה, עם הפנים אלי, התכוונתי לפנות שמאלה, טרם החלתי לפנות, לפני שפנינו שמענו חריקה, הסתכלתי במראה ימנית ראיתי את הרכב שלו האזרחי מאבד שליטה, ופוגע בי ככה..." כן נכתב בפרוטוקול כהלן: "...הנתבע מדגים שרכב התובע עשה סיבוב של כ- 180 מעלות ופגע בחלקו הימני קדמי שלו...הוא כאילו הסתובב לכיוון הנגדי והעיף אותי. התגלגלתי לצד השני לא לבוטנאדה, ימינה...פונינו באמבולנס, שמעתי אותו אומר שהוא העדיף לפגוע בנו כי אם היה פוגע בבטונאדה הוא היה הולך..." (עמוד 6, שורה 24 ואילך לפרוטוקול).

( הדגשה שלי א.ל. ) כמו כן, בעדות הנהג ברכב הצבאי, הנתבע 1, מיום 2/8/10 במישטרה הצבאית, מר דמקה, אשר צורפה לכתבי טענות התובעת שכנגד (ראה נ/2), טוען הוא כי : "...הרכב האזרחי פגע בצד הימני קדמי של הרכב שלי, הוא כנראה איבד שליטה לפני הסתובב נגד כיוון הנסיעה ופגע בנו אנו התהפכנו 360 וחזרנו על 4 הגלגלים שאנחנו על השול הימני, והרכב האזרחי פגע עם אחורי רכבו בבטונאדת הפרדה...". כאשר נישאל בחקירתו איך יכול היה למנוע את התאונה, השיב כי אינו יודע כיצד יכול היה למנוע אותה, אם בכלל, טען כי האחראי לה הוא נהג הרכב האזרחי, ואף ציין כי בעת הפינוי באמבולנס, נהג הרכב האזרחי שב ובכה, ואמר שהוא מצטער על זה שניכנס בהם, ועשה זאת היות וידע כי אם היה הוא ניכנס בבטונאדה היה נהרג.

...

נוכח כל האמור לעיל, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, התרשמתי ממהימנותם, עיינתי בתמונות שהובאו לעיוני, הכוללות את תצלומי הרכב הצבאי והנזק הנטען, אני קובעת כי לנהג הרכב האזרחי ישנה אחריות מלאה לקרות התאונה בשיעור של 100% , שכן הוא שסטה לנתיב אחר בו נסע הרכב הצבאי, בפתאומיות, ומסיבה שאיננה ברורה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה העיקרית, ומקבלת את התביעה שכנגד.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, בתביעה שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, בתביעה שכנגד, סך של 84,470 ₪ בגין נזקי הרכב הצהלי שנגרמו לה בגין התאונה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד , בגין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, בסך כולל של 10000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 מהיום ואם לא, יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

אין חולק שהתרחשה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה והאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ התובעת, רכב התובעת הגיע למחנה צבאי, כאשר לפניו נסע רכב הנתבעים, נעצר ולפתע החל לנסוע לאחור ופגע ברכבה.

שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שיכנע את בית המשפט כי נכונות גירסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

כמו כן, גולל את היתרחשות התאונה כפי שראה, ואמר בצורה ברורה ופשוטה (עמ' 4): "... ופתאום הוא נסע לאחור, ואז הנהג שלנו לקח את ההגה שמאלה. אני ראיתי את זה, כי ישבתי לידו". כאשר אומת עת/2 עם גירסתו של נהג רכב הנתבעים כי רכב התובעת הוא זה פגע ברכב הנתבעים מאחור השיב (עמ' 4): "אין מצב, כי הגענו הוא היה במצב חנייה, כי יש שער, הוא עצר לפנינו, ואז הוא הידרדר לאחור". אף ציין כי אין אפשרות לעבור לצד שמאל אם רכב עומד בצד הכביש.

...

אקדים ואומר, כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדים מטעם התובעת, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ברכב התובעת ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לקבל את גרסת עדי התובעת באשר להתרחשות התאונה.

לאור האמור והמפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל על שכמה, וכי נתבע 1 הוא זה שגרם לתאונה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 3,302 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 27.1.2010 , ואגרת בית משפט ששולמה.