האפשרות שניתנת לבית המשפט לבצע הרמת המסך, נובעת מעקרון העל של תום לב. מעצם החובה לנהוג בתום לב ובהגינות, נידרש כי האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד לא תוכל לשמש ככסות לנהוג בדרך שאיננה תמת לב.
במשפט העברי מעוגן עקרון תום הלב, במשפט שיש בו סיכום של התורה כולה על רגל אחת והוא "ואהבתך לרעך כמוך". מכוח עיקרון זה המציב את הנורמה 'שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך', מושתתת חובת תום הלב על פני כלל העיסוקים של החברה האנושית, ובהפרתה של חובה זו יש את האפשרות הנתנת לבתי המשפט לסכל זאת, באמצעות הכלי של הרמת המסך.
הטעם לכך הינו כי מדובר באחריות פלילית לעבירות של נושא משרה בתאגיד על חוק הגנת השכר וברי, כי אין להקיש מכך לגבי אחריותו האזרחית, ובודאי שאין בהוראת הסעיף כדי לגבור על הדוקטרינות הנוהגות בתחום דיני הרמת מסך.
דיון והכרעה
התשתית המשפטית
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק איסור לשון הרע"), קובע כי לשון הרע הוא דבר אשר פירסומו עלול להשפיל אדם או תאגיד בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; לבזותו בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסות לו; לפגוע במשרתו, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו או לבזותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן:
הנתבעים אחראים לפירסום האמירות שיוחסו להם בכתבה;
האמירות הינן הבעת דיעה ביקורת לגיטימית ואינם עולות כדי לשון הרע;
גם אילו קבענו כי מדובר בלשון הרע, הרי שמדובר במדרג הנמוך ביותר מבחינת עוצמת האמירות ועומדות לנתבעים ההגנה של אמת בפירסום.
...
לטענת התובעת, פרטי הסיכום בין הצדדים הועברו על ידה לידיעתו, אלא שהסתבר לה בדיעבד, כי התוספת לשכרה בסך של 3,000 ₪ הופחתה מהעמלות להן היא הייתה זכאית, וזאת בניגוד לסיכום עם הגב' אור.
בנוסף לסכומים דלעיל, תשלם הנתבעת 1 לכל אחד מהתובעים 10,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד (סה"כ 40,000 ₪).
תביעת לשון הרע נדחית על ראשה וכל חלקיה.
הנתבעות תשלמנה, ביחד ולחוד, ל-4 התובעים שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 250,000 ₪.
