אחריות פלילית של עובד רשות מקומית

ב"כ המשיבה התייחסה לעניין הגשת כתב האישום והפנתה לסעיף 230 לחוק התיכנון והבניה בנוסחו לאחר תיקון 116 כי אין בבצוע צו הריסה כדי לפטור אדם מאחריות פלילית בשל ביצוע עבירה לפי פרק זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להדחות.

רק במקרים בהם נתגלו פגמים חריגים ויוצאי דופן בהתנהלות הרשות יוצדק הסעד המבוקש (רע"פ 1639/16 עבאסי נ' ועדה מקומית ירושלים (23.1.18) אין זה מתפקידו של בית המשפט להכנס בנעלי הרשות המקומית ולהחליף את שיקול דעתה אלא במקרים בהם נתגלו פגמים חמורים ויוצאי דופן בהתנהלותה.

...

מהנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה .

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש להשית על המבקש הוצאות ומחייבת את המבקש בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ למשיבה וזאת בתוך 30 יום.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

פסיקה שציין ב"כ הנאשם: עת"מ (י-ם) 549/02 שוורץ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים, פ"מ מנהליים תשסב-2002 890 - בו היתייחס בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ליישום תקנה 50 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל-1969 וקבע כי לא ניתן לכפות על הרשויות לרשום בית משותף כאשר הבית כולל בניה שלא כחוק.

על-פי הסייג האמור, אחריותו הפלילית של אדם נבחנת על בסיס מצב דברים כפי שהוא דימה לעצמו, ואשר על-פי אמונתו היה מצב הדברים האמתי.

...

בהתאם להוראת סעיף 182 סיפה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ראשית דבר אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הגנה של טעות במצב דברים.

סבורני כי טענה זו אינה עולה כדי הטלת ספק סביר בכך שלא קיים היתר לחלל.

לפיכך אני קובע כי התקיימו יסודות העבירה המיוחסת לנאשם.

הפסיקה דנה בהסתמכות על עצת פקיד רשות וקבעה כי הנחת המוצא היא שלפקידי הרשות יש הבנה טובה יותר של החוק מהאדם הפשוט (ראו: ע"פ 2910/94 יפה נ' מדינת ישראל (28.2.96): "מה דינו של אדם אשר עשה מעשה בלתי חוקי בעקבות ייעוץ מוטעה או הנחיה מוטעית שקבל מטעם פקיד הרשות? הכלל הוא כי אי-ידיעת הדין הפלילי לא תשמש עילה לפטור מאחריות לעבירה (אלא אם נאמר במפורש שידיעת הדין היא יסוד מיסודות העבירה), ואין נפקא אינה לעניין זה בין מי שלא ידע את הדין הפלילי כלל, לבין מי שטעה בהבנתו (ע"פ 291/62, 360 אבו רביעה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה [17]). בית-המשפט העליון האמריקני הכיר בחריג לכלל בקובעו כי מושג ההגינות ועיקרון ההליך הראוי מונעים הרשעתו של אדם מן היישוב שנסמך על עצת פקיד הרשות, שלפיה אין בהתנהגות פלונית משום עבירה פלילית (ראה: OHIO (1959) RALEY V [110], שם זיכה בית-המשפט העליון של מדינת אוהיו מי שהורשעו בביזיון ועדת חקירה לאחר שסרבו להשיב לשאלות חברי הועדה, היות שחבר בית המחוקקים הטעיה אותם לחשוב כי עומדת להם זכות השתיקה באותו מקרה. וראה גם: (COX V. LOUISIANA [111] (1965). נקודת המוצא של הגנת ההסתמכות היא בהנחה שלפקידי הרשות הבנה טובה יותר של החוק מזו של האדם הפשוט – ההדיוט". כמו כן, נקבע כי בטענת הסתמכות על עמדת הרשות, יש לבחון באופן סובייקטיבי את יחסו של העבריין למעשיו ואת הבנתו ותפיסתו.

זאת ועוד, בע"א 209/85 עריית אתא ויעקב יזרעאלי נ' אילנקו בע"מ (10.1.88) נקבע כי על הרשות המקומית לספק מידע אמיתי ומהימן: "ברשות מקומית, המרכזת במחלקה ממחלקותיה אינפורמאציה ייחודית בנושאי תיכנון ובינוי ערים, ואשר עובדיה נוהגים לספק מידע בנושאים האמורים לציבור פונים, והם עושים זאת אגב מילוי תפקידם הצבורי, הרי עובדי הרשות, ומכוחם הרשות המקומית עצמה, חבים חובה שלא להתרשל באספקת המידע המבוקש, ולספק מידע אמיתי ומהימן, מקום שההסתמכות על אותו מידע צפויה ומסתברת בנסיבות העניין". מעדותה של עדת ההגנה, הגב' ליאור גולן, מנהלת פקוח עסקים ורשוי עסקים, עולה כי הגב' מינץ, פנתה אליה ביום 12.6.18 בעת היותה בחופשת לידה, וסיפרה לה שיש לה לקוח שמעוניין בפתיחת חנות לממכר של מוצרי מזון לבעלי חיים והיא השיבה לה, כשתשוב לעבודה תיבדוק את הדברים ותשיב לה (ראו פרוטוקול מתאריך 11.7.22, עמ' 67, שורות 8-31).

...

תורת הצבירה על פי תזת הצבירה, גם אם כל עניין מסוים כשלעצמו לא היה מוביל למסקנה שיש לדחות את הבקשות האמורות, הרי שהצטברותן הכוללת של המחדלים מצד המבקשת, בעוצמתם יחד יש בכדי להטות את הכף לטובת קבלת טענת ההגנה מן הצדק על כל חלקיה כפי שמניתי לעיל בהחלטה.

סוף דבר העולה מן המקובץ ,כי יש מקום לבטל את כתב האישום הן בשל האכיפה הבררנית, הן על בסיס מחדלי החקירה והן בשל הסתמכותו של הנאשם על דברי המאשימה בבדיקתו מולה, כל אחד מאלו בנפרד מהווה עילה לביטול כתב האישום.

לפיכך, אני מורה על ביטול כתב האישום ועל זיכוי הנאשמים.

בהתאם להוראותיו של צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב – 1962 נקבעו סמכויותיה של ועדת מינהל השרות לקבוע סייגים למינויו של אדם למישרה ברשות מקומית במקרה של יחסי קירבה משפחתית, לידרוש ביטול מינוי שנעשה בנגוד לצוו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז – 1977, לאשר את המינוי חרף הקירבה המשפחתית ואף לחייב מי שקבל לעבודה אדם בנגוד להוראות הצוו או הורה לשלם לו שכר להחזיר לקופת הרשות המקומית כל סכום ששולם.

באותו צו אף נקבעה אחריות פלילית על המפר את הוראותיו.

הגורם עליו מוטלת האחריות לכך שיבחן סוגיית ניגוד העניינים הוא מנכ"ל הרשות המקומית, ובאין מנכ"ל – מזכיר הרשות (סע' 3.1 (ד) וסע' 1(ג)2 לנוהל).

...

] התנהלות זו מחזקת את המסקנה שאין לפסוק פיצוי בנסיבות העניין, שכן יהיה בפסיקת פיצוי משום מתן לגיטימציה לעקיפת ההוראות בעניין העסקת קרובי משפחה, שיתכן שנעשה תוך שיתוף פעולה לא תקין בין גורמים ברשות לבין מועמד לתפקיד.

הפסיקה בעניין עזאם תומכת במסקנה שהמועצה פעלה באופן לא תקין במינוי מועמד חרף קירבה משפחתית, אך אין בה כדי לתמוך במסקנה שהתובע זכאי לפיצוי, וזאת בשל שוני מהותי בנסיבות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

אפנה עוד לת"פ (עניינים מקומיים י-ם) 7150/16 מדינת ישראל נ' רונית אדהאן (5.7.2017) נדון עניינו של אדם שניתן כנגדו דוח חניה באיזור שכונת מלחה במקום בו ידוע כי קיימת מדיניות אי אכיפה בזמנים מסוימים ובשעות מסוימות.

יפים לעניינו הדברים שנאמרו בע"פ 2910/94 יפה נ' מדינת ישראל (28.2.96) שם הפסיקה דנה בהסתמכות על עצת פקיד רשות וקבעה כי הנחת המוצא היא שלפקידי הרשות יש הבנה טובה יותר של החוק מהאדם הפשוט:   "מה דינו של אדם אשר עשה מעשה בלתי חוקי בעקבות ייעוץ מוטעה או הנחיה מוטעית שקבל מטעם פקיד הרשות? הכלל הוא כי אי-ידיעת הדין הפלילי לא תשמש עילה לפטור מאחריות לעבירה (אלא אם נאמר במפורש שידיעת הדין היא יסוד מיסודות העבירה), ואין נפקא אינה לעניין זה בין מי שלא ידע את הדין הפלילי כלל, לבין מי שטעה בהבנתו (ע"פ 291/62, 360 אבו רביעה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה [17]). בית-המשפט העליון האמריקני הכיר בחריג לכלל בקובעו כי מושג ההגינות ועיקרון ההליך הראוי מונעים הרשעתו של אדם מן היישוב שנסמך על עצת פקיד הרשות, שלפיה אין בהתנהגות פלונית משום עבירה פלילית (ראה:  OHIO (1959) RALEY V [110], שם זיכה בית-המשפט העליון של מדינת אוהיו מי שהורשעו בביזיון ועדת חקירה לאחר שסרבו להשיב לשאלות חברי הועדה, היות שחבר בית המחוקקים הטעיה  אותם לחשוב כי עומדת להם זכות השתיקה באותו מקרה. וראה גם: (COX V. LOUISIANA  [111] (1965). נקודת המוצא של הגנת ההסתמכות היא בהנחה שלפקידי הרשות הבנה טובה יותר של החוק מזו של האדם הפשוט – ההדיוט".   יתירה מכך, נקבע כי בטענת הסתמכות על עמדת הרשות, יש לבחון באופן סובייקטיבי את יחסו של העבריין למעשיו ואת הבנתו ותפיסתו.

...

כמצוות המחוקק ובהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

הנאשם תאר בעדותו כי זמן קצר עובר לאירוע מושא כתב האישום עבר להתגורר בקרית טבעון, בדירה אשר שימשה בעבר כבית מגורים של ניצולת שואה שאובחנה כאגרנית, כלשונו:   "עברתי לטבעון בחודש ספטמבר 2019.עברתי לדירה ששמשה בעבר ניצולת שואה שהייתה אגרנית כפייתית. היא נפטרה. גיליתי שיש כמויות גדולות של פסולת מתחת לצמחייה שהייתה בחצר. לא רציתי לחיות בפח אשפה. התקשרתי למוקד המועצה ובדקתי מהם הנהלים של פינוי פסולת ועשיתי בהתאם למה שאמרו לי במוקד. את הגזם שמתי מחוץ לביתי בימים שמקובל לעשות. יש פסולת נוספת שלא רציתי לשים ברחוב כי אנשים יראו את זה, רציתי לפנות זאת לפח האשפה הירוק. במרכז חנה סנש היו פחים ירוקים, הרבה מאוד מהזמן הם היו מלאים עד אפס מקום. אין מקום להשליך הפסולת. באתי לפינת מחזור, פיניתי לפח הירוק ובגלל שלא היה במקום כל שילוט, ליד הפח הירוק כמה ימים בשבוע הייתה ערמה גדולה של פסולת. ניתן לראות ערמה גדולה של פסולת. זה באזור של הפח הירוק". בית המשפט שאל את הנאשם האם הוא מבין כי היה עליו להשליך את האשפה ביום אחר וזה השיב: "אם אני מבין שמותר היה לי לשים שם ביום אחר ואני משיב שהטעות שלי הייתה כי זה לא היה גזם. במוקד המועצה היא אמרה לי שניתן לזרוק גזם, צמחייה, מכשירי חשמל לי היו הרבה פלסטיקים. הגדלתי ראש". בתגובה לעדותו זו של הנאשם פנה בית המשפט אל ב"כ המאשימה וביקש לברר היכן פורסמה ההנחיה, ב"כ המאשימה השיב כך: "לשאלת ביהמ"ש איפה זה רשום במה שפרסמנו ולכן לטעם הנאשם לא ניתן היה לשים זאת בפח הגזם ולכן לא ניתן לדעת אם זה נכון לומר שיש יום להוצאת דברים אלה, אני משיב, שיש יום – יום א'. אם הנאשם טוען כי זה לא גזם ולכן לא התייחס לכך כגזם ובימ"ש מבקש שאראה איפה בכל אחד שאנו טוענים כתוב גרוטאות, אני משיב, שאני מפנה להודעה ששלחנו. בימ"ש מפנה אותי להודעה ששלחנו יש הפרדה בין הוצאת ופינוי גזם ויש כללים והנחיות לגזם וגרוטאות ושואל אותי איפה כתוב שאת הגרוטאות יש להוציא בימים אלה, אני משיב שזה רשום בהמשך להנחיות. בימ"ש אומר לי שיש כללים לגבי הוצאת גרוטאות אך הימים מתייחסים להוצאת גזם ואני אומר שמה שהוגש ומה שמפורסם ובהמשך לכך יש המשך ואומר שאין להוציא גזם או גרוטאות אלא ביום הפינוי עצמו. לשאלת ביהמ"ש מדוע זה לא נושא הכותרת גזם וגרוטאות, אני משיב, שכנראה לא הושלמה ההודעה. לשאלת ביהמ"ש ממתי הנחייה זו, אני משיב, שאין מועד מדויק. מה שהגשתי זה מה שהוכנס בתיק. הנאשם אישר כי התקשר למוקד ל 106 וקיבל מידע...לא ידוע למה מה שהוגש הוגש חלקית". דיון והכרעה לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בראיות ובמסמכים שהוגשו שלי, שוכנעתי שיש לקבל טענת הנאשם בדבר "טעות במצב דברים". עולה, כי הנאשם השליך את הפסולת במקום המוגדר כ"מרכז מחזור" וכעולה מהעלונים שהוגשו על ידי המאשימה אין ימים ספציפיים בהם ניתן להשליך פסולת ב"מרכז המחזור".

  לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו לי, אני קובעת כי לזכות הנאשם עומדת טענת ההגנה בעניין השלכת הפסולת, נוכח אי בהירות ביחס לסוג הפסולת, יום הפינוי ומקום הפינוי.

כך או כך, גם לו הייתי רואה בטיעוני הנאשם כאילו כוונו לטָעות במצב המשפטי, הרי מן הטעמים שיפורטו להלן הייתה זוכה אף טעות זו להגנה הנתונה בסיפא לסעיף, שכן הטעות היא בלתי נמנעת באורח סביר".