מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות פלילית של סוכני ביטוח

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 4863/16 לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך המערערים: 1. איי.די.איי חברה לביטוח 2. רביב צולר 3. משה (מוקי) שנידמן 4. רענן סעד נ ג ד המשיבים: 1. לישכת סוכני ביטוח בישראל 2. אריה אברמוביץ 3. אריאלה אלפסי 4. אבי בן דוד 5. יקי כהן 6. אשר ספייר 7. זהבה פורת 8. דני קסלמן 9. אילן שגב סיווג הליך החלטה
כידוע, הליך מכוח פקודת בזיון בית משפט "[מ]צווי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי 'רגיל' להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד באשר אינו מטיל אחריות פלילית אך גם אינו הליך אזרחי 'טהור' במובנו הרגיל" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פסקה 8 (14.12.2004)).
...
לעניין סיווג ההליך טוענים המערערים כי היות ובית המשפט קיבל את טענת המשיבים לפיה הפרו את צו המניעה, והורה אופרטיבית כי עליהם להימנע מהפרה נוספת (כאמור, להסיר את הסרטונים מאתר הפייסבוק ולהפסיק את פרסום סרטון "שלמה המלך"), מדובר בהחלטה המקבלת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (והם אף ציינו כי בסיפה להחלטה הם חויבו בהוצאות תוך שנקבע כי הבקשה מתקבלת בחלקה).
עוד אוסיף כי לא ניתן לקבל את טענת המערערים לפיה נתונה להם זכות ערעור שכן יש להחיל בענייננו את "מבחן הסעד", ראשית משום שככלל מבחן זה אינו מתאים לבחינת סיווג החלטות המאוחרות לפסק דין (ראו עניין אדם טבע ודין, פסקה 5); ושנית משום שעל פי גישה זו על כל החלטה המכריעה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט - בין אם זו נדחית ובין אם זו מתקבלת - היה מקום להעניק זכות ערעור, אך כידוע על פי הפסיקה לא כך הוא (ראו עניין נבון, פסקה 9).
סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא נתונה למערערים זכות ערעור (פלילי או אזרחי) על ההחלטה מיום 14.6.2016.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ש"ח. המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו באמצעות הפקסימיליה, תשנה את סיווג ההליך, ותתייק את החלטתי זו בתיק השופט.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון רע"א 4863/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשים: 1. איי.די.איי חברה לביטוח 2. רביב צולר 3. משה (מוקי) שנידמן 4. רענן סעד נ ג ד המשיבים: 1. לישכת סוכני ביטוח בישראל 2. אריה אברמוביץ 3. אריאלה אלפסי 4. אבי בן דוד 5. יקי כהן 6. אשר ספייר 7. זהבה פורת 8. דני קסלמן 9. אילן שגב בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר) בת"א 28223-03-12 מיום 14.6.2016 בשם המבקשים: עו"ד גיורא ארדינסט; עו"ד רן שפרינצק; עו"ד אריק ברנאייזן; עו"ד מעין שנדרוביץ בשם המשיבים: עו"ד ניר גורן פסק-דין
כפי שנפסק לא אחת, הגם שאין בהליך לפי הפקודה כדי להטיל אחריות פלילית על אדם, נוכח האמצעים החמורים שניתן להפעיל במסגרתו, הוא נחשב להליך מעין פלילי המצוי ב"אותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232, 240 (1980)).
...
ברם, סבורני כי הפקודה אינה מתירה לבית המשפט לבחור בדרך זו. למסקנה קרובה הגיע בית משפט זה בעניין קבלי שבמסגרתו נקבע כי בית המשפט לא היה רשאי להורות על תשלום פיצויים במסגרת הליך לפי הפקודה, המתירה אך להטיל קנס לטובת אוצר המדינה, או מכוח הסמכות הטבועה, תוך שציין כי בהקשר זה "אין מקום להוספת סעדים שאינם קבועים בדין" (ע"פ 10288/09 רכס פרוייקטים חינוכיים בע"מ נ' קבלי, פסקה 9 (17.5.2010) (להלן: עניין קבלי); וראו רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פ"ד מז(1) 658 (1993)).
בנקודה זו אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי בנסיבות העניין בית המשפט היה מוסמך להורות על הסרת הפרסומת מכוח סמכותו הטבועה, וזאת בהמשך להכרעה בעניין קבלי.
זאת, אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם הפקודה קובעת הסדר ממצה בהקשר זה. לפיכך, סבורני כי על יסוד הטעם האמור, ומבלי שאני נדרש לנושאים אחרים שהועלו על ידי בעלי הדין, דין הבקשה להתקבל במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה על המערערים להסיר את פרסומת שלמה המלך – שכזכור רק בה עוסקת הבקשה – תבוטל.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

גיוס השקעות זה בוצע, תחילה, על ידי פנייה טלפונית יזומה ללקוחות של סוכנות ביטוח, שהייתה בבעלות המערער, ובאמצעות חתימת המשקיע על "הסכם למתן הלוואה קצרת טווח". פניות אלה נעשו לרוב על ידי עובדיו של המערער.
אחריותו הפלילית של המערער בית המשפט המחוזי קבע כי המערער הפר במעשיו את האיסור הפלילי על הצעה ומכירה לציבור של ניירות ערך ללא תשקיף כדי להטעות משקיע סביר, אשר נקבע בסעיפים 15 ו-53(א)(1) לחוק ניירות ערך.
...
מבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי טענות אלה של המערער תלויות על בלימה; ואסביר.
מבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי סיכוייה של טענה זו להתקבל במסגרת הערעור הינם נמוכים עד-כדי-קלושים.
סוף דבר מהטעמים שמניתי לעיל, אני דוחה את הבקשה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

הנתבעים טוענים בנוסף, כי גם גרסת נהג המבטחת, כפי שנשמעה בפני בית המשפט, אינה מטילה אחריות על הנתבעת והתובעת אף נימנעה מלהביא ראיות נוספות לתמיכה בטענותיה, בדמות תמונה שנשלחה לסוכן הביטוח והקלטת השיחה בין הנהג המבוטח לבין סוכן הביטוח או התובעת.
" סעיף זה מקים אחריות פלילית לבעל הרכב; במידה והרכב הוא בבעלות יחיד, קיימת הנחה עובדתית כי הוא עצמו נהג ברכב או מישהו אחר ברשותו; אם לאדם מספר כלי רכב, שומה עליו לדעת מיהו הנהג ברכב, ואם הוא נימנע מכך, רואים אותו כאילו הוא נהג ברכב.
...
טענת התובעת מסתמכת על הצהרת הנהג המבוטח על גבי טופס ההודעה על תאונת דרכים שנמסר לה. הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות, הואיל וכלל לא היו מעורבים בתאונה, רכבם לא היה מעורב בתאונה וגם הנתבעים לא היו מעורבים בתאונה, כאשר ביחס לנתבע נטען, כי בזמן התאונה כלל לא היה בארץ ואילו ביחס לנתבעת נטען, כי לא נהגה ברכב המעורב.
לאחר ששמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי רכב הנתבע היה מעורב בתאונה, כאשר עדויות העדים לא הותירו רושם מהימן באופן שבו ניתן להעדיפן על פני פרטי הרכב המעורב כפי שנמסרו על ידי המבוטח בסמוך לאירוע התאונה.
המבוטח הוסיף והרחיק את הנתבעים מהאירוע בכך שציין בעדותו, כי מי שמסר לו את רישיונות הרכב הוא בן משפחה שהיה במקום וכי הנהגת שהיתה באירוע היתה מבוגרת יותר מהנתבעת, כך שהמסקנה המתבקשת היא, שנמסרו למבוטח פרטי רכב שגויים על מנת להרחיק את הפוגע האמתי מהאירוע.
באשר לנתבעת, הרי לאור מסקנתי האמורה, התביעה נגדה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לא הובאה עדותו של סוכן הביטוח ולא הוצגה כל אסמכתא בנוגע לטענה בגין תקלה טכנית.
עם זאת, בכתב התביעה אין פירוט של החיקוקים שהופרו על ידי הנתבע ולא ניתנה לנתבע ההזדמנות להיתגונן כראוי בפני טענה זו. יתרה מזאת, בסיכומיו, טען התובע לראשונה כי הפרת החובה החקוקה מתייחסת לחוק הגנת השכר והפנה לסעיף 26 לחוק העוסק באחריות פלילית.
...
באשר לפיצויי הלנה – אנו סבורים כי לנוכח המחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים מלאים על יסוד סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה על מלוא הסכום.
בענייננו, שוכנענו כי הנתבעות 1-2 נוהלו תוך עירוב נכסים והעדר הפרדה ממשית של הפעילות.
לפיכך, התביעה לחיוב אישי של הנתבע 3, מר נניקשוילי – נדחית.
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעות 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים (כולל פיצויי הלנה) בסך 75,067 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו