אחריות פלילית של נאשם עם חוות דעת פסיכיאטרית

העו"ס המלווה את הנאשם מטעם הפיקוח האלקטרוני מסרה כי קיימה עם הנאשם 12 מפגשים בתקופת הפיקוח, הנאשם לא הפר את תנאי מעצרו, ובמהלך הזמן הגיע הנאשם לתובנות בנוגע לאחריותו לעבירות, מבין שבחר בדרך פסולה וכי יכול היה לבחור בדרכים אדפטיביות יותר כדי להביע מחאתו.

חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו בעיניינו של הנאשם חוות דעת פסיכיאטרית, שנערכה בהתאם להחלטת בית המשפט ובהוראת הפסיכיאטרית המחוזית, במרכז הרפואי "שלוותה" על ידי ד"ר חגי מעוז מיום 18.6.20 – הנאשם אינו מוכר למערכת בריאות הנפש בעברו.

חוות דעתו מצאה שהפרעת האישיות החמורה שבה לוקה הנאשם עומדת בתנאי הסייג לאחריות פלילית, כאשר על אף מודעתו למעשיו, יכולת השליטה שלו על מעשיו היתה מוגבלת מאוד, וזאת למרות הבנתו את העונש הצפוי לו מבצוע המעשים.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), ותוך התחשבות בקרבה לסייג לאחריות הפלילית, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-3 ועד ל-6 שנות מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף הנמוך של מתחם העונש, לצד עונש מאסר מותנה וקנס כספי.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל ויום, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 20.5.20 ועד ליום 16.8.20.

לנוחות הקורא, יובא כבר עתה נוסח הסייג הקבוע בסעיף 34ח לחוק, שכותרתו "אי שפיות הדעת": "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –

פרשת התביעה חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי חוות הדעת מיום 5.9.2018 התבססה על בדיקות חוזרות שבוצעו במהלך ההסתכלות במב"ן, תיקו הרפואי של הנאשם מבית החולים "שמואל הרופא", שלוש בדיקות אמבולטוריות פסיכיאטריות שבוצעו כייעוץ בתאריכים 4.3.2018, 29.3.2018 ו-17.5.2018, כתב האישום והפרוטוקול בתיק, וכן חומר חקירה מטעם משטרת ישראל.

עוד מבקשת ההגנה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של הנאשם לבין המיוחס לו בכתב האישום, ושעל כן קיים ספק סביר שלא היה אחראי למעשים שיוחסו לו. בטרם אדרש לבחינת שלושת התנאים לתחולת הסייג, אתייחס באופן כללי לשתי חוות הדעת שהוגשו בעניינינו, וכן לסוגיית עדותו ומהימנותו של הנאשם.

חוות הדעת של ד"ר בירגר התבססה על מספר בדיקות שבוצעו במהלך ההסתכלות במב"ן וכן על ההתרשמות השוטפת במהלך תקופה זו, וזאת בנגוד לחוות הדעת של ד"ר מנדל אשר התבססה על פגישה אחת בלבד עם הנאשם, שארכה כשעה, וזאת כשבעה חודשים לאחר הארוע.

...

לנוכח כל האמור לעיל מעדיפה אני ללא היסוס את חוות דעתו של ד"ר בירגר על פני חוות דעתו של ד"ר מנדל.

סיכומו של דבר, לא עלה בידי ההגנה לסתור את הסברה שקמה לחובת הנאשם, ואף קיימות בענייננו אינדיקציות משמעותיות לכך שהנאשם הבין את הפסול שבמעשיו ולא היה חסר יכולת להימנע מביצוע המעשה.

סוף דבר משלא הצליחה ההגנה לעורר את הספק הנדרש בדבר תחולת הסייג הקבוע בסעיף 34ח לחוק, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

המאשימה הגישה הרש"פ של הנאשם וחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה במסגרת ההליך.

נטען כי לנאשם הייתה יכולת להבין ולהמנע ממעשיו וכן להעדר קירבתו לסייג האחריות הפלילית, כאשר בעיניין זה הפניתה המאשימה לחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה ממנה עולה שהנאשם אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין.

...

אוזכרה הפסיקה כדלקמן: · ע"פ 772/13 איבראהים יחיא נ' מדינת ישראל (29.6.14), שם הגיע בית המשפט למסקנה, כי מתחם הענישה ( 3 – 6 שנות מאסר בפועל ) ועונשו של הנאשם, 4 שנות מאסר בפועל, אשר נקבע בגזר הדין אינו תואם את נסיבות ביצוע העבירה, אינו מתיישב עם מדיניות הענישה הנוהגת, וקביעתו לא נעשתה תוך יישום מלוא הוראות תיקון 113 לחוק.

מכל האמור, הגעתי למסקנה שמתחם הענישה ההולם נע בין 2 שנות מאסר בפועל – 4 שנות מאסר בפועל.

מכל האמור הגעתי למסקנה שיש להטיל ענישה כדלקמן: · 26 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ביום 15.11.21.

על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה, במועד ביצוע העבירה הוא לא היה אחראי למעשיו וכיום אינו כשיר לעמוד לדין.

הצדדים מסכימים כי לאור האמור בחוות הדעת ובשים לב להלכה שנקבעה בעיניין אשקר (רע"פ 8601/05 אשקר נ' מדינת ישראל (15.5.17)) יש להורות על הפסקת הליכים בהתאם לסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982; וכן להורות על אשפוזו בהתאם לס' 15 לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק).

חוות הדעת הפסיכיאטרית ביום 24.1.23 נערכה בעיניינו של הנאשם חוות דעת פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש שער מנשה (להלן: חוות הדעת).

...

ההגנה הפנתה להודיית הנאשם, אך זו אינה נוגעת למעשה העבירה ולכן אינה רלוונטית בהקשר זה. גם יתר הטעמים שהועלו אינם יכולים להוביל למסקנה אליה כיוון בא כוח הנאשם.

ש. מנדלבום, שופט סוף דבר, לאור האמור לעיל אנו קובעים כי קיימות ראיות לכאורה להתקיימות עבירה של רצח בנסיבות מחמירות, שיוחסה בכתב האישום.

משכך ולאור האמור לעיל: (-) ניתן בזה צו אשפוז לגבי הנאשם בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש; (-) לפי הוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק הטיפול בחולי נפש תקופת האשפוז או הטיפול המרבית תהיה 25 שנים, וזאת החל מיום תחילת אשפוזו - 20.11.22; (-) אנו מורים על הפסקת ההליכים כנגד הנאשם בהתאם לסעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי; זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

אשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, בין הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה יש לשקול את אלה, לעניין קביעת המיתחם: ראשית אעיר, כי לטעמי, נוכח מימצאי חוות הדעת הפסיכיאטרית, וסמיכות הזמנים שבין ההרעה במצבו הנפשי של הנאשם ואשפוזו לבין האירועים בהם הודה שהתרחשו בחודשים פברואר ומאי 2019, וכן נוכח טיבם הבלתי ראציונלי של האירועים, קיים קשר הדוק בין מצבו הנפשי של הנאשם באותה עת לבין היתנהגותו נטולת השיפוט והאחריות.

נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה ניתן לתת משקל לנסיבות הבאות שאינן קשורות בבצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך המיתחם: הנאשם אדם נורמאטיבי, ללא עבר פלילי וללא תיקים נוספים, גם לאחר חלוף זמן ניכר מאז התרחשותם, דבר המעיד על היות המעשים מעידה חד-פעמית.

...

כאמור, על-פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, ניתן להסביר את אובדן הזיכרון כתופעת לוואי של הטיפול בנזעי חשמל, ועל כן מבחינת קבלת אחריות, אני סבור כי הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 300 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 8.10.2023 על-פי תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום; צו מבחן לתקופה של 12 חודשים – למרות ששירות המבחן לא המליץ על כך, סברתי שנכון יהיה להטיל על הנאשם צו מבחן להבטיח את המשך הטיפול הנפשי, במובן זה שהמשך הטיפול הנוכחי ידווח לשירות המבחן ובהמשך לבית המשפט; פיצוי למתלונן ע"ת 11 בתיק השני בסך 2,000 ₪, ופיצוי למתלונן ע"ת 1 בתיק הראשון בסך 1,000 ₪.