אחריות פלילית של נאשם עם הפרעה נפשית

לנאשם הפרעה נפשית של מילינגרינג הכוללת תסמינים של הגזמה, זה חלק ממחלת הנפש שלו שאין לה היתייחסות בחוות הדעת מיום 15.7.19 ולכן משקלה של חוות הדעת האחרונה צריך להיות נמוך ביחס להיסטוריה הרפואית של הנאשם בתחום בריאות הנפש.

ב"כ הנאשם טען, כי לנוכח ההיסטוריה הרפואית של הנאשם בתחום בריאות הנפש, יש לקבוע, כי בעיניינו מתקיימת הקרבה לסייג לאחריות פלילית שיש ליתן לה משקל בעת קביעת מיתחם העונש ההולם.

מהכרות קודמת של הנאשם עם שירות המבחן, הם התרשמו, כי הוא מתמודד עם מצב נפשי מורכב, שהוא מאופיין בקוי אישיות אנטי-סוצאליים ומניפולטיביים.

...

בנסיבות אלה אני סבורה שיש להעדיף את הפיצוי למתלוננות על פני השתת קנס, כך שהקנס שיושת יהיה בשיעור סמלי בלבד ומשכך לא מצאתי לקבוע מתחם קנס.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 24.12.18 ועד ליום 4.6.19 וכן החל מיום 10.7.19.

בהסכמת הצדדים אני מורה על חילוט הרכוש שנתפס כמפורט בנספח לכתב האישום המתוקן.

בהקשר זה הודגש בפסיקה, כי ההפרעה הנפשית החמורה שאליה מתייחס סעיף 300א(א), דורשת קיומו של מצב רפואי-פסיכיאטרי, "החסר אך במעט" מפגיעתה של מחלת נפש המקימה פטור מאחריות פלילית לפי סעיף 34ח לחוק העונשין (ע"פ 3617/13 טייטל נ' מדינת ישראל (28.6.16) בפִסקה 64; וע"פ 5417/07 בונר נ' מדינת ישראל (30.5.13)).

לדבריו, אין בכך תמיכה להפרעה סכיזואפקטיבית, אלא להפך – יש בדבר משום הסבר מדוע חלפו מחשבות השוא בבדיקתו של הפסיכיאטר עוד בבית-החולים "הדסה". ד"ר ויצמן נתן משקל למצבו הנפשי של הנאשם בסמוך לארוע, אז נבדק, כאמור, בדיקה ממושכת ומקיפה, על-ידי פאנל של רופאים מומחים, לרבות הוא עצמו; ובהקשר זה הדגיש, כי באותה העת לא נמצא הנאשם במצב נפשי מעורער, ובודאי שלא הייתה פגיעה משמעותית ביכולתו להבין את מעשיו או לשלוט בהם.

כפי שכבר צוין בסקירת הרקע המשפט לעיל, על הנאשם המבקש להחיל לגביו את האחריות המופחתת לפי סעיף 300א לחוק, להוכיח קיומם של שלושה יסודות: הראשון – כי הוא לוקה בהפרעה נפשית חמורה, זאת במובחן ממחלת נפש כנדרש בסעיף 34ח לחוק; השני – כי יכולתו להמנע מבצוע הרצח הוגבלה במידה ניכרת; והשלישי – קיומו של קשר סיבתי בין ההפרעה הנפשית לבין ההגבלה הניכרת ביכולת להמנע מהרצח.

בנסיבות האמורות שבהן נמצא הנאשם עם בוחן מציאות תקין, ומסר הודאות מפורטות בעיניין תיכנון הפיגוע וביצועו, לא הוכיחה ההגנה, כלל ועיקר, הגבלת יכולת של הנאשם להבין את אשר עשה או להמנע ממעשיו.

...

על-כן, מקובלת עליי מסקנתו של ד"ר ויצמן, כי האבחנה לפיה סובל הנאשם מהפרעה סכיזואפקטיבית, עם משברים פסיכוטיים במצבי דחק, אינה מבוססת ולא נתמכת במהלך חייו של הנאשם ובתיעוד הקליני אודותיו; וכי קיימת סבירות גבוהה יותר שהנאשם סובל מהפרעה דיכאונית עם מרכיבים אישיותיים מצבר A – הפרעת אישיות פרנואידית, ולא ממצב פסיכוטי.

על יישומו של המבחן המוסרי-מהותי עמד כב' הנשיא שמגר עוד בפסק-הדין בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187 (1992), בהצדיקו הטלת מאסר מצטבר על מפגע שקטל חייהם של שני קרבנות: "גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח – אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד – יש בה מכללא משום מזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים... האמונה שלנו בקדושת חיי אדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעניינו. מקובלת עלי, על כן, ההשקפה כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטויים בעונשים המצטברים זה לזה" (עמ' 192).

מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך-יסוד.

כמו כן הוסכם בהסדר כי בשלב הטיעונים לעונש תהיה ההגנה רשאית להביא עדויות וראיות למצבו הנפשי של הנאשם לצורך הקלה בעונש, אך טענותיה לא ייטענו במסגרת של אחריות מופחתת בהתאם לסעיף 301ב(ב) לחוק, וכן תוכל לטעון – על יסוד עובדות כתב האישום המתוקן – כי נסיבות ביצוע המעשים המפורטות בכתב האישום המתוקן מצדיקות הקלה בעונש נוכח התגרותו של אחד הקורבנות בנאשם טרם קטילתו.

תמיכה נוספת לגישה השנייה מצאתי בע"פ 5374/20 מדינת ישראל נ' פלוני (12.4.2022), בו קבע בית המשפט העליון כי אף בעבירה של המתה באחריות מופחתת יכול בית המשפט הגוזר את הדין להתייחס לנסיבות הנוגעות למיקומו של הנאשם על הסקאלה שבין אחריות פלילית מלאה ופטור מאחריות פלילית (פסקה 17 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה נ' הנדל).

מפגשי הנאשם עם ד"ר ח'רישי לא התנהלו כמקובל בבדיקות פסיכיאטריות: מרבית האינפורמציה התקבלה מבנו של הנאשם, מחמוד, שגם נכח בבדיקות.

בסוף עדותו הנגדית של מומחה ההגנה ניכר היה כי המומחה, בהגינותו הרבה, העדיף שלא להשתמש עוד בביטויים החלטיים בנוגע למצבו הנפשי של הנאשם, אלא נקב בביטויים מהוססים הרבה יותר, כגון: "אני קורא שהייתה פה בכל זאת בתשתית איזושהי הפרעה, הפרעה נפשית שבה הוא הגיע למצבים פרנואידיים." (עמ' 235 שורות 9-8 לפרוטוקול) או "... הביאו אותי למסקנה, אחרי שבאמת בדקתי אותו, שבה לא מצאתי עדות למחלת נפש, שבכל זאת יש כאן מקום לספק" (עמ' 237 שורה 27 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – מ' ק').

...

הנאשם הזהיר את ראמי שילך מהמקום אך ראמי לא נעתר לבקשה זו. או אז שלף הנאשם את האקדח שנשא ברישיון, דרך אותו ואיים על ראמי שירה בו אם לא יעזוב את המקום.

הנאשם ניהל משפט ונדון בסופו של דבר ל-24 שנות מאסר.

בשים לחומרתם המופלגת של מעשי העבירה ומידת אשמו של הנאשם, לנסיבות ביצוע העבירות כמפורט למעלה, לערך המוגן של קדושת החיים אותו הפר הנאשם ולמדיניות הענישה הנוהגת, סבורני כי מתחם העונש ההולם כל אחד ממעשי הקטילה המכוונים שביצע הנאשם, שלאור ריבוי הקורבנות ופער הזמן בין קטילתם על פני הדברים אינם מהווים "אירוע אחד", בהתאם לפסיקה [השוו: ע"פ 485/15 אלוני נ' מדינת ישראל (13.6.2017)], נע בין 26 שנות מאסר למאסר עולם.

קבענו, שהמעשה נעשה בנסיבות שבהן אין חל בעיניינה של הנאשמת סייג כלשהוא לאחריות הפלילית; עם זאת, על סמך עדות פסיכיאטר מומחה, קבענו, שהתעורר ספק סביר ביחס לשאלה אם בעת ביצוע מעשה ההמתה סבלה הנאשמת מהפרעה נפשית חמורה, אשר הגבילה באורח ניכר את יכולתה להבין את טיב מעשיה, את הפסול הטמון בהם או את יכולתה להמנע מלבצע את מעשה ההמתה.

...

דומה שמתבקשת מכאן המסקנה שעוצמת "ההפרעה הנפשית החמורה" ומידת השפעתה על יכולתו של הנאשם להבין את הפסול במעשיו או להימנע מלבצעם הם תבחינים משמעותיים עת קובעים מהו העונש הראוי לו, למורשע במעשה המתה בנסיבות של אחריות מופחתת.

עם זאת, לטעמנו יש להתייחס למכלול כאל אירוע אחד שלו ייגזר מתחם ענישה אחד (סעיף 40יג לחוק).

לטעמנו, מתחם העונש ההולם הראוי למקרה זה אכן נע, כפי שטענה המאשימה, בין 16 לבין 20 שנות מאסר לריצוי בפועל.

מצאנו, כי ראוי שעונשה ייגזר במחצית העליונה של מתחם העונש ההולם.

מחוות הדעת עולה תמונת חיים מורכבת מאוד, כאשר נוסף להנמכה הקוגניטיבית עימה מתמודדת הנאשמת, היא גם מתמודדת עם הפרעה נפשית שטופלה תרופתית במשך מספר שנים.

אמנם נגרם נזק פיזי למתלונן והנזק הפוטנציאלי גבוה אף יותר, אך כאמור, מידת אחריות של הנאשמת למעשיה נמוכה ביותר.

מיתחם העונש – בעניינינו הנסיבות הן ייחודיות, ויש לשקלל במידה רבה, את קרבת הנאשמת לסייג האחריות הפלילית ולתת לו משקל מרבי בנסיבות ביצוע העבירה.

...

בסופו של דבר נכתב, כי ללא המשך תמיכה וטיפול רצופים, יש חשש מפני התדרדרות מצבה של הנאשמת, שכיום נמצאת בסביבת מגינה ותומכת.