אחריות פלילית של מעסיק בשל אי מינוי מנהל עבודה

סיכומו של דבר, ולאור האמור לעיל, אינני סבורה שניתן להטיל אחריות פלילית על הנאשמת מס' 1 בגין אי קיום הצוו הראשון.

ודוק – סעיף 36(ה) לחוק ארגון הפיקוח בעבודה , המטיל אחריות אישית על בעלי תפקיד ב"חבר בני אדם" מגדיר קשת רחבה יותר (במעט) של בעלי תפקיד מזו שנקבעת בסעיף 222 לפקודת הבטיחות בעבודה, וכך, בעוד שעל פי הפקודה מוטלת האחריות על "גם על כל מנהל, שותף או פקיד אחראי של אותו חבר בני אדם" הרי שעל פי חוק ארגון הפיקוח מוטלת האחריות על - "מנהל פעיל, בא- כוח או שותף פעיל בחבר". בנסיבות אלה, ותוך שיצוין כי גם בפני בית הדין מסר הנאשם מס' 2 כי "נוצר שאני חלק מהועד ומורשה החתימה מטעמה" אינני סבורה שניתן לקבל את הטענה שהועלתה בסיכומים שמטעם הנאשמים מס' 1 ו – 2, לפיה נאשם זה שורבב שלא לצורך לכתב האישום בשל מחדלי חקירה מטעם המאשימה.

העבירה של אי מינוי מנהל עבודה באתר בנייה, עבירה בנגוד לסעיפים 2(א) 2(ב) ו – 5(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ"ח 1988 (להלן:"התקנות"), יחד עם ס' 191, 219 ו – 225 לפקודה לשון התקנות הרלבנטיות לענייננו היא הבאה - (א) מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו.

יפים לעניין זה הדברים שנפסקו על ידי השופט סלים ג'ובראן בשבתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, ולפיהם "המנהל, הוא ולא אחר, הנו האחראי הראשון והאחרון על הבטיחות במפעל שלו ואין הוא יכול להיתנער מאחריות רק משום שהוא התייעץ עם אחרים שלא האירו את עיניו, לטענתו, לצורך בגידור המכונה, וזאת גם אם התרשלו מפקחי משרד העבודה והמומחים בעבודתם... אין מעביד יכול להינצל מאחריותו ומחובתו כלפי עובדו בשל מחדלו של אחר" (ע"פ (מחוזי חי') 713/00 מדינת ישראל נ' פינחסי [פורסם בנבו] (7.2.01); לדחיית טענת הסתמכות על ממונה בטיחות ראו גם את ע"פ (מחוזי חי') 2742/01 בלוק הסלע האדום נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.1.04)).

אכן – כתב האישום עצמו הוגש בחודש אוגוסט 2015 בעוד פעולות החקירה הושלמו בשלהי שנת 2011, ואכן בירורו בבית הדין ארך זמן רב (בין היתר בשל שני דיונים שלא ניתן היה להתקדם בהם בשל העדר הופעת הנאשמים 3 ו – 4), ואכן אין ספק שטוב היה באם לא היו חולפים פרקי זמן שכאלה , אולם אין בעצם קיומם כשלעצמו כדי להצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, ומעבר לטענה כללית לפיה הנאשמים התקשו לזכור פרטים או לאתר מסמכים – לא הונחה תשתית למסקנה שהגנת הנאשמים נפגעה באופן אנוש.

...

אקדים את המאוחר ואומר שאינני מקבלת מי מבין הטענות שפורטו לעיל.

אכן – כתב האישום עצמו הוגש בחודש אוגוסט 2015 בעוד פעולות החקירה הושלמו בשלהי שנת 2011, ואכן בירורו בבית הדין ארך זמן רב (בין היתר בשל שני דיונים שלא ניתן היה להתקדם בהם בשל היעדר הופעת הנאשמים 3 ו – 4), ואכן אין ספק שטוב היה באם לא היו חולפים פרקי זמן שכאלה , אולם אין בעצם קיומם כשלעצמו כדי להצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, ומעבר לטענה כללית לפיה הנאשמים התקשו לזכור פרטים או לאתר מסמכים – לא הונחה תשתית למסקנה שהגנת הנאשמים נפגעה באופן אנוש.

אשר על כן נדחית הטענה שראוי היה לבטל את כתב האישום בנימוק של הגנה מן הצדק.

במקרה שבפני, חברת דלק לא מינתה "מנהל עבודה" כלשהוא ולכן, בהיותה "מבצע הבניה", היא נושאת במלוא האחריות על העבודה של החלפת גג הגלריה, מתחילה ועד סוף, לרבות על ארוע הנפילה של מאג'ד. מן הראוי להבהיר שאבישי, יאיר וראובן הם לא "מנהל עבודה" לעניין תקנות עבודות בניה.

במקרה שבפניי, לא נימסרה כל הודעה למפקח העבודה האיזורי לפיה אדם כלשהוא מונה לתפקיד "מנהל עבודה" לעניין העבודה של החלפת גג הגלריה ולכן ברור שהאחריות היתה ונותרה על כתפיה של חברת דלק בהיותה "מבצע הבניה". לפיכך, הנני קובע שמאחר וחברת דלק היא "מבצע הבניה" לעניין החלפת הגג של הגלריה, חלה עליה חובת זהירות מושגית וקונקרטית לקיום הוראותיהם של תקנות עבודה בגובה ושל תקנות עבודות בניה וזאת לשם מניעת נפילתו של אדם מגג הגלריה, לרבות מאג'ד. ג.3 האחריות של חברת דלק בהיותה "המעביד" של מאג'ד בפסיקה נקבע שלמעביד יש חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו להבטחת סביבת עבודה נאותה ובטוחה שתימנע פגיעה כלשהיא בגופו בעת ביצוע עבודה עבור אותו "מעביד". ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים.

מעבר לנדרש, יש לציין שגם אם היה מדובר בחתימות של ראובן ומאג'ד על כללי הבטיחות בנוגע לארוע מושא כתב האישום (וכאמור, אין הדבר כך), הדבר עדיין לא פוטר את יאיר מאחריותו לעבירת הרשלנות בשל חובות הזהירות שמוטלות עליו כלפי מאג'ד. נזכיר כאן את דבריו של כבוד השופט ברנזון ב-ע"פ 264/71 החברה לבנין ולעבודות ציבוריות מיסודו של סולל בונה בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד כה(2) 813, 819 (1971): "העובדה שקבלני-המשנה התחייבו כלפי המערערת לקיים את הוראות הבטיחות בעבודה ושלחו את ההודעה הסטאטוטורית הדרושה, אינה מעלה ואינה מורידה לגבי מילוי חובתה החוקית של המערערת. במשלוח ההודעה שלהם יצאו קבלני-המשנה חובתם החוזית כלפי המערערת וגם ידי חובתם החוקית כאנשים שקבלו על עצמם ביצוע פעולות בניה במקום. אבל אין בכך כדי לשחרר את המערערת ממילוי החובות המוטלות עליה כקבלן ראשי במקום העבודה". (ההדגשות שלי – ה'א'ש') ללמדך, ההיתחייבות החוזית של ראובן ומאג'ד כלפי חברת דלק לקיים את דיני הבטיחות בעבודה, לחוד, והאחריות הפלילית של חברת דלק ונושאי המשרה שבה (איתן, אבישי ויאיר) לנפילה של מאג'ד, לחוד.

חברת מקור הפחים ומנהליה, אמנה אלחן ואיברהים אלחן, אינם חבים בחובת זהירות מושגית כלפי מאג'ד. בהיעדר חובת זהירות מושגית, פשיטא, שאינם חבים גם בחובת זהירות קונקרטית ולכן אינם אחראים כלל לארוע הנפילה שלו מגג הגלריה.

...

כאמור, הדבר דרוש אך ורק על מנת להגיע למסקנה המשפטית הנכונה באשר לזהות הגורמים שחבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מאג'ד בגין אירוע הנפילה, וכן על מנת להכריע בטענה של אכיפה בררנית שהעלו הנאשמים בכך שהם הועמדו לדין ובעוד שחברת מקור הפחים ומנהליה לא הועמדו לדין.

בנסיבות אלה, מתחזקת אף יותר המסקנה שעדותם של אבישי ויאיר שסוכם עם ראובן שהביצוע של החלפת גג הגלריה יהיה בדרך של "שני שלבים" היא בגדר סיפורי בדים ועדותו של ראובן שהחלפת הגג בוצעה כמקשה אחת באישורם ובהסכמת של אבישי ויאיר, היא האמת לאמיתה.

הפרות אלה הם "החטאים" המצטברים של כל אחד מהנאשמים שנולדו לאחר "החטא הקדמון". לכן, אין מנוס מהמסקנה שכל אחד מהנאשמים חב ברשלנות רבתי.

בנוסף, נקבע שהטענה של "גורם זר מתערב", דינה להידחות וכן נקבע שטענת "ההסתמכות" שהועלתה על ידי איתן ויאיר, גם היא דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע את כל אחד מהנאשמים, איתן זילביגר, אבישי הרט, יאיר יחיאל, חברת דלק תעשיות בע"מ וראובן מתוק, בביצוע עבירה של גרימת חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

רקע : כתב האישום : הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בבצוע עבירות גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), הודעה למפקח - עבירה לפי סעיף 192 + סעיף 225 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970, מינוי מנהל עבודה - עבירה לפי סעיף 2 + סעיף 15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999 (להלן :"תקנות ארגון הפיקוח על העבודה"), מסירת מידע בדבר סיכונים - עבירה לפי סעיף 2 + סעיף 15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה , פנקס הדרכה עבירה לפי סעיף 6 + סעיף 15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה , תמצית מידע בכתב - עבירה לפי סעיף 7 + סעיף 15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה , אי מינוי מנהל עבודה, עבירה לפי תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח - 1988.

בית המשפט קבע כי לא מצא כל פסול או פגם בשקול דעת המאשימה בשל אי העמדה לדין של מעורבים נוספים בתיק ומשכך אין מקום לשקול עניין זה במסגרת עונשו של הנאשם.

יש להיתחשב בפגיעה של עונש המאסר בנאשם ( גם אם ירוצה בעבודות שרות), בשל גילו המבוגר ומצבו האישי, כמו גם העדר עבר פלילי, והסבל הרב שיהא מנת חלקו בכלא.

נאשם 2 לא היה מעסיקו של המנוח או של נאשמים 3 ו – 4 , אחריותו התורמת בהתרשלותו למות המנוח קיבלה ביטוי באי ביצוע מטלת הפיקוח בנושא בטיחות העובדים בפרויקט אשר הוטלה עליו על ידי נאשם 1, אי הפניית תשומת לב שאר המעורבים להפרת כללי הבטיחות בעבודה בגובה באתר ואי עשיית שימוש בסמכותו לעצור עבודות הבנייה המסוכנות ומכאן שאשמו פחות מן השניים האחרים.

...

לאור כל אלו אין בידי לקבל טענת המאשימה כי יש מקום להטלת מאסר בפועל בעניינו של נאשם 2 במקרה זה. לצורך הטלת רכיבי הענישה הכספיים נתתי דעתי בעת קציבת גובה הקנס לטענות הנאשם 2 בגין קשייו הכספיים נוכח הוצאותיו המרובות הנסובות אחר הטיפול באמו הסיעודית, בתו הנכה וליווי אשתו לקבלת טיפולים רפואיים מצילי חיים.

עם זאת נפסק לעניין הטלת פיצויים וגובהם כי אין גובה הפיצוי נגזר או מושפע ממצבו הכלכלי של הנאשם ור' קביעת בית המשפט העליון בע"פ 5761/05 - וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל ואח', פורסם במאגרים המשפטיים (24/07/2006) : "(2) לגוף הדברים, אין הסכום קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של החייב, כשם שבמשפט אזרחי אין בודקין בקביעת חיוב את יכולתו של החייב, ובהליך אזרחי דבר אחרון זה הוא עניין להוצאה לפועל לענות בו; ולכן הנושא שהעלה בא כוחו המלומד של המערער כעיקר טיעונו, קרי, אי יכולתו הכלכלית של שולחו, אינו יכול לשמש אמת מידה" ור' גם הדברים אשר נאמרו לאחרונה בע"פ 4919/14 אזולאי נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים (6/3/17) : "במאמר מוסגר: בכך שונה עונש הקנס מפיצויים. סכום הקנס נקבע בהתאם לשיקול גמול המתבסס על תמחור סובייקטיבי של הסבל בעיני הנאשם, ולפיכך כולל התחשבות גם במצבו הכלכלי. סכום הפיצויים נקבע לפי שיעור הנזק שנגרם לנפגע באופן אובייקטיבי, ועל כן אינו כולל התחשבות בנתוניו האישיים של העבריין (הלוי – תורת דיני העונשין, עמ' 875, 891-890)]." לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וראיות הנאשם לעונש , שקלתי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה , מדיניות הענישה הנוהגת, והנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של חודשיים.

אני מורה כי הנאשם ישלם פיצוי לאלמנת המנוח, הגב' ילנה קורינפלד ת.ז 32611359 ע"ס 8,000 ₪ אשר יופקד לקופת בית המשפט עד יום 1/11/17.

וזו לשונו של סעיף 219(א): "על כל הפרה, במפעל או בקשר למפעל, של הוראות פקודה זו או תקנה לפיה, יהיה תופש המפעל, – או בעל המפעל, אם האחריות להפרה מוטלת עליו בפקודה זו או לפיה – אשם בעבירה, בכפוף לנאמר להלן". לא ניתן לקבל טענה זו, לא רק מאחר שמדובר בסעיף הקובע אחריות פלילית, אלא גם מאחר שביצוע עבודות בניה באתר הבניה אינו עונה על הגדרת מיפעל, ובנוסף, התובע לא הצביע על הפרה ספציפית שבה האחריות להפרה מוטלת על הבעלים או המחזיק.

אחריותה היא אחריות שילוחית כמעסיקתו של גבריאל, מנהל העבודה, ואחריות ישירה כמי שחבה חובת זהירות כמוסבר לעיל.

אוסיף כי גם אם היה נקבע כי קיימת הפרה של חובת זהירות בשל אי מסירת ההודעה, לא היה נמצא קשר סיבתי, שכן בפועל שימש מר גבריאל כמנהל העבודה, ומדובר במנהל עבודה מיומן ומנוסה, אשר ציין בתצהירו ובעדותו כי הוא עובד בתחום הבנייה מזה 35 שנה, וכמנהל עבודה משך 26 שנה, וכי הוא בעל רישיון לשמש מנהל עבודה בפרויקטים מסוג ג'5.

עקב אי מסירת ההודעה על מינוי מנהל עבודה חלה חובה זו על מבצע הבניה (ובנוסף, קיימת אחריות שילוחית שלו למנהל העבודה המועסק על ידו).

...

לסיכום פרק זה אני קובע כי הסכום אשר צפוי כי התובע יוכל לקבל כגמלאות המל"ל יוקפא בשלב זה בידי הנתבעת 2 (ויש להניח כי הדבר ייעשה באמצעות מבטחתה שלא נתבעה על ידי התובע), עד שתבורר תביעת התובע במוסד לביטוח לאומי.

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

בהעדר כתב הגנה של צד ג', הגם שבוצעה לו מסירה (ר' החלטה מיום 13.3.16), אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת 2 את כל הסכומים אותם חויבה לשלם לתובע לפי סעיף 129 לעיל, וכן את הסכומים אותם תצטרך לשלם לתובע, ככל שתצטרך לשלמם, לפי סעיף 130 לעיל, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו שולמו הם על ידי הנתבעת 2 לתובע, ובתוספת הוצאות משפט של הנתבעת 2 במסגרת הודעת צד ג', וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

העובדות הנאשמת, אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ, הורשעה ביום 8/8/16 בעבירה בגין אי מילוי חובה למנות מנהל עבודה ואי מסירת דיווח, עבירות לפי תקנות 2(א) ו 2(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח 1988.

ב"כ הנאשמת טוען כי בעקבות כניסתה של הנאשמת (במקור חברת י.ד. לוי אלברט 2000) לקבוצת אפרידר, השתנתה המדיניות שכן חברת האם מעסיקה מינהלי בטיחות אשר מקיימים ביקורת על כל חברות הבת שבקבוצה, לרבות הנאשמת.

עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל בקבעו כדלקמן: "על דרך הכלל, משנמצא כי נאשם בגיר ביצע עבירה מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו כחלק מהליך אכיפת חוק שוויוני וכחלק מאנטרס ההרתעה. אמנם, סעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 וכן סעיף 71א(ב) לחוק העונשין מסמיכים את בית-המשפט ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת לציבור תוך המנעות מהרשעה, עם זאת הלכה פסוקה היא כי המנעות מהרשעה של נאשם בגיר אשר נקבע כי ביצע עבירה, מהוה חריג שיופעל רק בנסיבות "מיוחדות, חריגות ויוצאות-דופן ביותר..." (ראו דברי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני [1], בעמ' 690; עוד ראו ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש [2], בעמ' 683).

החל ממועד אישור המינוי האחריות לליקוי הבטיחות חלה על מנהל העבודה, ונמנע מצב שבו נזרקת האחריות מגורם אחד למישנהו, ומכאן חשיבות ההקפדה על הגשת כתב מינוי מנהל עבודה ואישורו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 יום ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ז, 17 נובמבר 2016, בהיעדר הצדדים.

...

דיון והכרעה הבקשה להמנע מהרשעה לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, לא מצאתי הצדקה להימנעות מהרשעת הנאשמת בנסיבות דנן.

מפני חסכון כזה יש להרתיע, ולצורך כך אין מנוס מהטלת קנס כספי ממשי, שאותו לא ניתן לגזור מקום שמתבטלת הרשעה.

לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים החלטתי לגזור על הנאשמת קנס בסך 25,000 ₪.