באשר לאחריותו למעשים שיוחסו לו קבענו כי יש מקום לבכר את חוות הדעת של פאנל המומחים על פני יתר חוות הדעת שהוגשו לנו, וכי לאור מכלול הראיות שהובאו בפנינו, ובכלל זה התיכנון של המעשים והאופן בו פעל הנאשם, לא חל סייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת, והנאשם אחראי למעשיו.
מקרה זה שונה מענייננו בעיניין מהותי ביותר, שכן שם המשיב היה קרוב יותר לקצה של פטור מאחריות פלילית, ואילו כאן הנאשם מצוין בקצה השני של המנעד - קרוב לאחריות הפלילית המלאה; כאשר שם דובר במי שלוקה במחלת הסכיזופרניה הפוגעת בבוחן המציאות ולא כך המצב כאן; ושם אף הודה המשיב בעבירה, לאחר שנשמעו חלק מהראיות, ולא כבעניינינו.
...
עוד קבענו, כי אנו דוחים את טענת הנאשם שהוא לא התכוון לרצוח את המנוח, שכן מהראיות עלה שהנאשם גרם למותו של המנוח בכוונה ולאחר תכנון מראש, והיה לו אף מניע לביצוע המעשים ולפגיעה במנוח.
על כן גם אם בסופו של דבר לא ראינו לנכון לחרוג בגזירת העונש ממתחם העונש ההולם, הרי גם עניין זה מחייב השתת עונש מאסר ארוך ביותר ועונשי מאסר מצטברים אשר ירחיקו את הנאשם מהציבור ויהוו עונש הולם על מכלול המעשים הקשים שביצע, במכלול הנסיבות המורכבות והייחודיות של מקרה זה.
טרם נעילה רואים אנו לנכון לומר כי במהלך ההליך נחשף בפנינו הצער הרב של משפחת המנוח על מותו הבלתי מוסבר בנסיבות כה קשות להכלה.
אשר על כן ולאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, ואת מכלול השיקולים לקולא ולחומרא שפורטו לעיל אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 35 שנים בניכוי ימי מעצרו.
אשר לרכיב הפיצוי מצאנו כי במקרה זה, נוכח הנזק הרב אשר נגרם למנוח ומשפחתו וכן לל' ובנותיו של הנאשם, וכאשר מצבו הכלכלי של הנאשם אינו מהווה שיקול לאומדן הפיצוי ואף לא הובאה ראיה במקרה זה למצב כלכלי קשה, על הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסך של 258,000₪; ואת ל' ובנותיו בסך של 150,000 ₪.
