אחריות פיננסית של בנק על השקעות מניות כושלות

במבוא להסכם הוצהר, כי הצדדים להסכם מעוניינים לשתף פעולה בדרך של הקמת חברות פרטיות עם אחריות מוגבלת אשר יעסקו בפרויקט.

בסעיף 11.1 להסכם נקבע, כי החברה תממן את פעילותה "ככל שניתן יהיה" ממקורותיה העצמאיים או מהלוואות Non Recourse שתיטול מגופים בנקאיים או מוסדות פיננסים אחרים או בכל דרך אחרת לרבות באמצעות שיעבוד נכסי החברה ו/או נכסי בעלי הדירה נשוא הפרויקט.

עוד טען לוסטיג, כי העסקה המשותפת כשלה רק בשל העובדה שהתובעת לא היתה מסוגלת לעמוד או לא רצתה לעמוד בהתחייבותה המפורשת לממן את העסקה המשותפת ולא בשל עניינים הקשורים בו. פסק דינו של בית משפט קמא: לאחר שמיעת העדויות, ובחינת חומר הראיות, הגיעה כב' השופטת מני - גור לממצאים העובדתיים כדלקמן: א) התקבלה גרסת התובעת ולפיה, בחודש ינואר 2009 הודיעה גודר ללוסטיג על רצונה בבטול ההסכם (ראה סעיף 24 לפסק הדין).

כב' השופטת לא קיבלה את טענת לוסטיג לפיה היתה זו "השקעת בעלים" של גודר כיוון ש"השקעת בעלים" נעשית בחברה שבה יש למשקיע חלק ממניות החברה מה שלא נעשה כאן וקיבלה את הסברו של גולדברג, כי מדובר בכספים אשר לו היה יוצא הפרויקט לפועל, יש להניח שהיו רואים בהם "השקעת בעלים" בדיעבד, אך מאומה לא יצא לפועל.

...

טענותיו המרכזיות הן אלו: א) נטען, כי בית משפט קמא לא יכל להגיע למסקנה ולפיה, הסכם המסגרת נחתם על סמך מצג המתייחס לפרויקט יהוד.

עסקינן בכספי השקעה במיזם משותף אשר בסופו של דבר לא יצא לפועל.

ח) בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, יש לקבל את הערעור בחלקו באופן שבו במקום לחייב את המערער להשיב לתובעת סך של 111,068 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע, עליו לשלם למשיבה רק מחצית מהסכום היינו 55,534 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל בחלקו כאמור בסעיף 10 ח) לפסק הדין.

לטענת התובע, הבנק אחראי לשלם לו את הסך הנתבע, בשל השקעה כושלת במניות, על סמך ייעוץ אינטנסיבי ואקטיבי שניתן לו, שלא כדין, על ידי יועץ ההשקעות של הבנק.

במעשי הבנק ובמחדליו, הפר הבנק את חובותיו החוזיות ואת חובות תום הלב, הזהירות והנאמנות; הבנק הפר את חובותיו להתאים את הייעוץ לצורכי הלקוח ולערוך הסכם ייעוץ בכתב המעגן הסכמות אלו הקבועות בסעיפים 12, 13 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"א – 1995 (להלן: "חוק הייעוץ"); הבנק הפר את חובותיו לערוך תרשומות המתעדות את פעולות הייעוץ שניתנו ללקוח הקבועות בסעיף 7 להסכם מתן ייעוץ השקעות של הבנק ובהוראות המפקח על הבנקים (להלן: "המפקח") המחייבות תעוד מלא ומדויק של פעולות הייעוץ; הבנק הפר את חובותיו להמנע מיוזמת הצעה שעניינה העמדת אשראי לרכישת מניות קבוצת "דלק"; הבנק הפר את הוראות המפקח האוסרות על יוזמת פנייה ללקוח לשם העמדת אשראי לרכישת נכסים פינאנסיים והמחייבות ביצוע מעקב אחר הייעוץ הניתן בפועל ללקוחותיו; הבנק הפר את חובותיו מכוח דיני השליחות בהיותו שלוחו של התובע; הבנק הפיק לעצמו רווחים שלא על פי דין והפר את חובותיו מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979; הבנק עוול כלפי התובע ברשלנות ופעל תוך הפרת הוראות חקוקות הקבועות בסעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות"), בסעיפים 11, 12, 13, 20 ו – 25 לחוק הייעוץ ובחוזר מס' ח-1712- 06 להוראות המפקח על הבנקים והוראות "ניהול בנקאי תקין – פעילות מערכת הבנקאות בשוק ההון". במעשי הבנק ומחדליו נגרם נזק ראייתי חמוּר לתובע באופן המקים חזקה כי ייעוץ הבנק לתובע בקשר עם מניות קבוצת "דלק" היה רשלני ונטל השיכנוע עובר לבנק להוכיח כי הייעוץ לא גרם לניזקי התובע.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 4,500,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 3.11.2011 ועד למועד התשלום בפועל.

בהתחשב בכך שהתביעה נדחתה ברובה והתקבלה רק בחלקה, אני קובע כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בשיעור יחסי (כולל החזר אגרה בשיעור יחסי ושכר המומחה) בסך כולל של 27,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 270,000 ₪ (כולל מע"מ).

לסיכום, יש להאשים את הלקוח בבחירה האסטרטגית הגרועה שלו, שהיתה נכשלת גם עם ברוקר מסוגה של "גו-פורקס". משמע, המומחה מר קסאבייר מטעם הנתבעת גורס כי זו לא היתה יכולה, מטבע פעולתה כמקבלת רווח כעמלה בלבד מן העסקה, להשפיע על טיב פעולת הלקוח, הפועל באופן עצמאי, וכיוון שזה נקט במסחר בצמד מטבעות תנודתיות ביותר במועד בו מדובר, הרי שהדבר היוה "מתכון לאסון". הכרעה התובע והנתבעת התקשרו במערכת חוזים לשם הענקת שירותי מסחר לתובע בענף ההשקעות במט"ח באמצעות חיבור ישיר של לקוחותיו למוסדות בנקאיים שונים, במסגרת רשת אינטרנט שהופעלה ע"י הנתבעת.

הנתבעת מדגישה כי אינה קונה, אינה מוכרת, אינה מייעצת ואינה מעורבת במסחר וכל "תרומתה" לסחר מסתכמת בהענקת פלאטפורמה המאפשרת לסוחרים, פרטיים, או באמצעות ברוקרים, לנהל בעצמם מסחר עצמאי עם גופים פינאנסיים ברחבי העולם, וכיוון שהמסחר נוהל באופן עצמאי ע"י הסוחר, כל האחריות ביחס לניהול המסחר ותוצאותיו, לרבות ביחס לתפעולו הטכני של המסחר, מוטלת אך ורק על כתפי הסוחר בדיוק כשם שהייתה זו אחריותו אילו היה משקיע במניות בבורסה באופן עצמאי, ולא באמצעות מנהל תיקים, שכן הבורסה, כמו הפלטפורמה המוענקת ע"י הנתבעת, מהוה פלאטפורמה למסחר בלבד.

...

לאחר ניתוח האירוע שבבסיס התביעה, מגיע הוא לסיכום ולמסקנות כדלקמן: "לאחר שבחנתי את דרך התנהלותו של התובע מצד אחד ודרך התנהלותה של הנתבעת מהצד שכנגד אני מגיע למסקנה חד משמעית כי ברגע האמת לא עמדה הנתבעת בהבטחותיה כפי שהציגה את עצמה ונכשלה במחויבויותיה כלפיו, כפי שהוצגו על ידה וגרמו לו להשתכנע לפעול באמצעותה. הנתבעת מדגישה באתר שלה את יתרונה הגדול בעצם החיבור הישיר ל-CURRENEX והאפשרות לסחור מול כל הבנקים הגדולים בעולם, בה בשעה שבפועל החיבור הוא בסך הכל לברוקר נוסף (CMS FOREXׂׂ). המערכת היתה אמורה לתמוך בשיטת העבודה של התובע וברגע האמת כשלה. ביום 4.2.10 לא סביר שהיתה בעלת נזילות בשוק וממילא, בידי נציגי הנתבעת אמורים היו להיות כלים שיפתרו את התקלה בתוך שניות אולם משום מה ארכה פעולה אחת מתוך סדרת פעולות שנדרשו כרבע שעה, זמן בלתי סביר לחלוטין.

לסיכום, יש להאשים את הלקוח בבחירה האסטרטגית הגרועה שלו, שהיתה נכשלת גם עם ברוקר מסוגה של "גו-פורקס". משמע, המומחה מר קסאבייר מטעם הנתבעת גורס כי זו לא היתה יכולה, מטבע פעולתה כמקבלת רווח כעמלה בלבד מן העסקה, להשפיע על טיב פעולת הלקוח, הפועל באופן עצמאי, וכיוון שזה נקט במסחר בצמד מטבעות תנודתיות ביותר במועד בו מדובר, הרי שהדבר היווה "מתכון לאסון". הכרעה התובע והנתבעת התקשרו במערכת חוזים לשם הענקת שירותי מסחר לתובע בענף ההשקעות במט"ח באמצעות חיבור ישיר של לקוחותיו למוסדות בנקאיים שונים, במסגרת רשת אינטרנט שהופעלה ע"י הנתבעת.

ובהמשך נקבע: "מותר לסטות מלשונו של החוזה אם פרשנותו על לשונו תביא לתוצאה אבסורדית, הלוקה בחוסר עקביות או חוסר נוחות. הכוונה היא לפרשנות מילולית שאינה מגשימה את תכלית החוזה... מותר איפוא לשופט, במקרים מיוחדים, לשנות מלשון החוזה כדי להגשים את התכלית המונחת ביסוד החוזה. השימוש בסמכות זו ראוי לו שייעשה בזהירות מירבית ובמקרים קיצוניים, שכן בית המשפט אינו רשאי לכתוב חוזים בעבור הצדדים, ויש לכבד את דרישות הצורה ואת כללי הראיות בענין סתירת הכתב". כן ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, פורסם בנבו ביום 23.2.11, מפי כבוד השופט יורם דנציגר, כדלקמן: "סבור אני כי מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו." ובהמשך נקבע: "סבור אני כי אל לו לבית המשפט להוסיף לחוזה תנאים שהצדדים לא הסכימו לגביהם בשעת התקשרותם ולא ראו לנכון לכלול אותם בחוזה ואפילו משוכנע הוא שכך מחייב השכל הישר וההיגיון הצרוף." כן ראה: ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט, [פורסם בנבו] תק- על 2008 (1) 840, בו נקבע כדלקמן: " מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט לפיו אין מקום לאפשר לרוכש להפסיק לשלם עבור מוצר שאותו רכש, רק משום שהרוכש בחר להפסיק להשתמש בו ולרכוש את אותו המוצר מספק אחר." טענת התובע כי יש לראות בהתנהגות הנתבעת משום "הטעיה" או "תרמית" ובחוזה עימה הסכם המכיל "תנאי מקפח בחוזים אחידים" לאו טענות הן, שכן הנתבעת אינה מנהלת התיקים, אלא נותת, כאמור, הפלטפורמה לכך, ואם היה נגלה בפנינו מקרה של קיום זדון או הכשלה במתכוון של עסקות התובע, ניתן היה לשקול חיוב הנתבעת בפיצוי התובע ולקוחותיו, מה שאין כן בענייננו ואף לא נטען כך. נהפוך הוא, במקרה שלפנינו, הרי שמקובל עלי ההסבר בפיה של הנתבעת על פיו ביום 04/02/10 יצאה הודעת נגיד הבנק האירופאי כי מדינות מסוימות עלולות להגיע למצב של חדלות פרעון החל משעות אחר הצהריים שביום זה, ובתוך פרק זמן קצר מאוד שוק ההון בכלל, ושוק המט"ח והסחורות בפרט, נעו בתנודות קיצוניות.

לאור שורת ההסכמים בין התובע והנתבעת, לאור הסכמי הלקוחות עם התובע, הסכמים עליהם חתמו הצדדים מתוך הבנה ורצון טוב, וכן לאור הראיות דלעיל אשר הביאו בפני הצדדים, נשללת אחריות הנתבעת בהתייחס לכל טענה להפסדים או לנזקים שנגרמו בעטייה, כביכול, במהלך המסחר אותו ניהל התובע במט"ח. אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כן הציג הבנק חוות דעת של המומחה מר מאיר טיבי, מנהל מערך הייעוץ הפינאנסי של בנק מזרחי טפחות, במסמך נ/6 שם קבע מומחה זה המסקנות כלדהלן: "51. המלאכותיות שבחישוב הנזק הנטען ליום 11.11.08 (מועד שבו לא אירע כל ארוע בעל השפעה מהותית על שוק ההון ועל תיק ההשקעות בפרט)- זועקת לשמיים. בפועל, לא רק שבתיק לא נרשמו הפסדים אמתיים, אלא שנרשמו בו אף רווחים לא מבוטלים, במגוון חתכים אפשריים, והכל כמפורט בחוות הדעת.

אף על פי סעיף 4.3 להסכם היעוץ להשקעות אין לבנק אחריות לכישלון בהשקעה בניירות ערך בקבעו כי הייעוץ יתבסס על פי הנתונים שימסרו לבנק על ידי הלקוח וכן כי "האחריות לכל נזק או אובדן רווח אשר עלולים להיגרם עקב כך ללקוח תחול על הלקוח בלבד, והבנק לא יהיה אחראי לכך". במצב שכזה חלה הפסיקה בע.א. 3654/97 קרטין יחזקאל נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג (3) 385, בעמ' 395-396, שקבע כדלהלן: "הנחה ידועה לכל, שאינה צריכה ראיה ואין עליה עוררין, כי השקעת כספים במניות אין בה כדי להבטיח את ערך ההשקעה בהן. מחירן של מניות נתון, כידוע לכל, לתנודות כלפי מעלה או כלפי מטה, וקשה מאוד, או בלתי אפשרי למעשה, לצפות תנודות אלה מראש." על המצב אליו נקלעו בשנת 2008 השקעות התובע העיד האחרון כדברים אלה: "ש. אם יש לך טענות כנגד היועץ שמחוני שהוא פעל לבד בתיק ללא הסכמתך איך אתה אומר לו ב-15.7 כל ההחלטות שנעשו אנחנו עושים אותן בצורה מושכלת,

לעניין השקעות הבנקים והסכוי להצלחתם בכל עת ובעל זמן נקבע בת"א 2759/98 מזל ושלמה יעקבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, כדלקמן: "יחסי בנק-לקוח הם יחסי אמון מיוחדים, המטילים על הבנק חובות מוגברות של זהירות ותום לב, ובכללן, חובות גילוי מורחבות כמו גם חובה שלא להטעות את הלקוח ולא לנצל את חוסר ניסיונו או להפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, יש להזהר מהפיכת הבנק למעין אפוטרופוס על לקוחותיו, ויש לנקוט משנה זהירות עת מטילים עליו חובה לאסור על לקוח, שהינו בעל רכוש וביטחונות, למשוך כספים מהבנק ולהגדיל את יתרת החובה בחשבונו. דרישה כי הבנק ימנע מלקוח לרכוש ני"ע בהתאם לרצונו מרחיקת לכת, ומנוגדת לחובותיו של בנק כלפי לקוחותיו. אין הלכה לפיה מוטלת על בנק חובה לצפות כי לקוח, ובפרט לקוח שיש בידיו ביטחונות, לא יוכל לפרוע את יתרת החובה שבחשבונו, ולכן עליו לסרב ליתן לו אשראי או להגדיל את יתרת החובה בחשבונו. מותר לבנק להיתעניין בסבירות עסקאותיו ואף לייעץ לו בדבר כדאיותן, אפילו לא נתבקש לעשות כן, אך אין עליו חובה לעשות כן. לבנק אף יש אינטרס ברור בכך שהלקוח יוכל להחזיר כל הלוואה שלקח, וממילא לא יטה לאפשר ללקוח "בעייתי" להגדיל את יתרות החובה בחשבונו בצורה בלתי אחראית.

...

בחודש מרץ 2009 החליט הבנק לנתק יחסיו עימו ועם החברה בבעלותו שעסקה בהוראה ממוקדת בהכשרת עובדי בנק, בשם "הוראה ממוקדת בע"מ". לסיכום, אלה טענותיו של התובע כפי שנוסחו בסעיף 136 לתצהיר: "כעולה מתצהירי זה, ועל פי הבהרות אותן קיבלתי מיועציי המשפטיים – אני סבור כי הבנק במעשיו ובמחדליו הפר חובותיו על פי דין, לרבות חובות תום הלב, הזהירות ונאמנות; כך, בין היתר, הבנק פעל כמנהל תיקים חרף האיסור שבדין; הבנק הפר את חובותיו להתאים את הייעוץ – ובענייננו את ניהול התיק- לצורכי הלקוח ולרצוני בתיק סולידי מופחת סיכון; הבנק הפר את חובתו לערוך הסכם ייעוץ; הבנק הפר את חובותיו לערוך תרשומות המתעדות את פעולות הייעוץ שניתנו ללקוח (לכך מחויב הבנק מהוראות המפקח על הבנקים: קובץ הוראות לניהול בנקאי תקין 8/98 וניהול בנקאי תקין – שמירת מסמכים 1/2006); הבנק הפיק לעצמו רווחים שלא על פי דין עת שביצע פעולות רבות ללא אישורי בגינן קיבל עמלות; ועוד, נוסף על האמור, מחדליו של הבנק גרמו לי נזק ראייתי." ביום 11.11.08, כשהבנק הודיעו כי דוחה הוא טענותיו על אופן ניהול תיק ההשקעות, עמד שוויו על סך של כ- 4,000,000 ₪ בלבד, ועל כן הפסדיו המצטברים עקב מחדלי הבנק עומדים על סך של כ- 1,300,000 ₪.

בעניין זה הרי שמקובלת עלי חוות דעת מומחה הנתבע מר מאיר טיבי, במוצג נ/6, על פיה גישת התובע והמומחה מטעמו מושתת על "חוכמה שבדיעבד", מקום בו מרבית הפועלים בשוק ההון, בישראל ובעולם, כלל לא צפו את המשבר ובוודאי לא את עמקו, וחוות הדעת בפני מומחה התובע חסרת כיסוי שכן נמנע זה מלפרט את הפעולות שהיה עושה הוא עצמו בתיקים, ולדעה זו מפיו של מומחה הנתבע הנני מסכימה.

" סיכומו של דבר, איני מקבלת עמדת התובע כלפי הבנק ודוחה תובענותו.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מי שחתם על השיקים היה התובע (עמ' 16 ש. 10) שהיה אחראי על הניהול הפינאנסי, והכרטסת היתה בידיו; התובע הפך את התובעת 2 לספקית המרכזית של החנות והוא זה שהתנהל מול בנק אוצר החייל.

למעשה, השיחות נערכו לאחר שהיה ברור כי הסכם הביטול ניכשל והנתבע אף הודה בכך בסעיפים 71-72 לתצהירו.

הטענה נטענה בעלמא, ללא הסבר או חישוב כלשהוא ויוזכר כי נתבע 3 אינו חלק מפסק דין זה. בתצהירו, שב התובע על טענה זו ופרט, כי נתבע 4 שהחזיק במניותיה של אש.ינ העביר את סליקת כרטיסי האשראי מבנק אוצר החייל, שבו היתנהל חשבון הבנק של אש.ינ, לחשבון בנק חדש שפתח עבורה בבנק מזרחי- טפחות.

אם נדרשו התובעים לשלם לבנק בשל יתרות עו"ש שליליות או לפרוע הלוואה הרי שההוצאה נכללת בתשלומים ששולמו לבנק אוצר החייל (ר' סעיף ג' לעיל), מעבר לכך לא הוכח נזק קונקריטי בר פיצוי ולכן אני לא מקבלת את טענת התובעים בעיניין זה. פיצוי בגין הגדלת המשכנתא ונזק לא ממוני כזכור, בכתב התביעה טען התובע (ס' 31) כי "עקב אי קבלת החזר ההשקעה כמתחייב מהסכם הביטול ומהתחייבות הנתבע נאלץ התובע להגדיל את סכום המשכנתא שלקח לבניית ביתו בסכום של 300,000" ₪.

...

אני סבורה כי התאריך האחרון הוא הנכון שכן ניכר מתוכן השיחה שהיא נערכת זמן מה אחרי הסכם הביטול ואחרי שהעסק עבר לידי נתבעים 3 ו-4 ולא מיד בסמוך לו. בחינת השיחה כולה והפסקאות הספציפיות אליהן הפנה התובע (פסקאות 22, 28-30, 32, 46, 72), מלמדת כי אכן, נתבע 4 ערב לסכום הראשוני שהעביר התובע בסך של 265,000 ₪: "22. ערן: ניר, נשמה שלי. נשמה תקשיב. אני עכשיו יושב בדיוק על הנושא הזה. תאמין לי. אתה רוצה עכשיו, אני יכול לחתום לך ניר נשמה שלי, תקשיב לי טוב. אני בא, כמה שמת? 265,000? מוכן לחתום לך על ה- 265,000. תעביר את הכל אלי, תודה רבה. אני מתעסק עם כל הספקים. אני לא מוכן לחתום לך על שום דבר. אתה רוצה עכשיו אני אשלוף לך מהשרוול? זה מה שאני אשלוף לך. על כמה שמת מזומן? 265? בוא אני אהיה לך ערב על כל ה- 265,000 שקל האלה.

ומניין אמור כעת להגיע התשלום? משכך ולאור כל האמור לעיל, טענת התובע כי הנתבע 4 ערב לו אישית להשבת 265,000 ₪ להם התחייבו הנתבעים 1-3 בהסכם הביטול – מתקבלת.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 195,500 ₪ ולתובעת 2 - 84,000 ₪, בהצמדה ממועד תשלום הסכומים ועד היום.