אחריות עקב החלקה בסופר סנטר

" (הדגשה שלי ר.א) ע"א (חי') 4030-10-14 מ. נ. כנעאן מבנים לתעשייה ובתי מלאכה בע"מ נ' קרייטיב וריפוי סנטר: "אין בכוחה של הוראת סעיף 54 להסכם השכירות לאיין את חובת תום הלב, הקבועה בסעיף 12 ו-39 לחוק החוזים, אשר חלה על כל מתקשר בהסכם, וכן אין בה כדי לאיין את חובת הגילוי, המוטלת על צד המתקשר בחוזה, מקום שהמידע הרלבנטי אכן היה מצוי ברשותו עובר להתקשרות בהסכם..... לאור האמור, סבורים אנו, כי גם לנוכח הוראת סעיף 54 להסכם השכירות, המטילה את חובת הבדיקה על המשיבים, אין המערערים פטורים מחובת גילוי אקטיבית של העובדות המהותיות שהיו ידועות להם ואשר בעטיין לא היו המשיבים יכולים לקבל רישיון לעסקם, וזאת מכוח חובת תום הלב, הקבועה, כאמור, בסעיף 12 לחוק החוזים ואשר חולשת בשיטת משפטנו על השלב הטרום חוזי שבהתקשרות בין צדדים. בנסיבות אלה, איננו סבורים, כי נפלה טעות מלפני בית משפט קמא, בהטילו את האחריות על המערערים ובכל הנוגע לחלוקת האשם בין הצדדים."(הדגשה שלי ר.א).

בעיניין זה ראה בעיניין מיקולינסקי שם ביה"מ הכיר כאמור באחריות המוחלטת של המשכיר לעניין ההטעיה בגין אי גילוי המידע כי מדובר בייעוד לצרכי חינוך(למרות שידע על כוונת השוכר להפעיל במקום סופרמרקט).

...

לאור האמור,דין התביעה שכנגד להידחות.

לסיכום ולאור כל האמור לעיל,אני מורה על דחיית התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 44,112₪ (24,112 (50% מנזקים שהוכחו)+20,000 (עוגמת נפש).

כמו כן, אני מורה בזאת לנתבעת להשיב לידי התובעים את כל השיקים מושא הסכם השכירות.

הנאשם משך בכוח את התיק מכתפה של המתלוננת, שניסתה להיתנגד ולאחוז בתיקה, אולם הנאשם משך בו בחוזקה, עד שהמתלוננת איבדה את שיווי משקלה ונפלה ארצה על המדרכה – (להלן: "הנפילה").

היא סבלה מכאבים בברך במשך מספר ימים, כמו כן נגרמו לה שפשופים בסנטרה.

יחד עם זאת צוין כי בשלב זה החל הנאשם לעבוד, כמספר ימים, בסופרמרקט בכפר סבא.

סוף דבר: לאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים המתבקשים, בחנתי את נסיבות העבירה, נסיבותיו של הנאשם, תסקירי שירות המבחן, העונש שהוטל על באר ועקרונות הענישה שפרטתי לעיל, אסופת הפסיקה שהוגשה ונתתי משקל ראוי ומשמעותי להודאת הנאשם ונטילת האחריות ומתוך תקווה כי יש בכל אלה כדי להצביע על כך שהוא הפנים את חומרת מעשיו ולמד את הלקח ומבלי להיתעלם מהשיקולים הנוספים, הן לקולא והן לחומרה, אני מחליט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. 10 חודשי מאסר בפועל מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו מיום 23.11.14 ועד ליום 6.1.15.

...

בנוגע לבקשת הסניגורית להסתפק בהטלת צו מבחן, למשך תקופה ארוכה יותר, סבורני כי לא ניתן יהיה לקבלה, מאחר ותהא זו חריגה קיצונית למדי ממתחם העונש ההולם העולה מתיקון 113 לחוק העונשין, חריגה אשר אינה עולה בקנה אחד עם הדין והפסיקה.

סוף דבר: לאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים המתבקשים, בחנתי את נסיבות העבירה, נסיבותיו של הנאשם, תסקירי שירות המבחן, העונש שהוטל על באר ועקרונות הענישה שפרטתי לעיל, אסופת הפסיקה שהוגשה ונתתי משקל ראוי ומשמעותי להודאת הנאשם ונטילת האחריות ומתוך תקווה כי יש בכל אלה כדי להצביע על כך שהוא הפנים את חומרת מעשיו ולמד את הלקח ומבלי להתעלם מהשיקולים הנוספים, הן לקולא והן לחומרה, אני מחליט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. 10 חודשי מאסר בפועל מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 23.11.14 ועד ליום 6.1.15.

אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת פיצוי בסך של 3,000 ₪, אשר יופקדו על ידי הנאשם עבור המתלוננת בקופת בית המשפט ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 500 ₪ כל אחד החל מתום 60 יום מיום שחרורו.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 30769-10-11 ג'ראדאת ואח' נ' ח'טאב ואח' תיק חצוני: תיק רפואי בפני כבוד השופטת עינב גולומב תובעים 1. עומר גרדאת 2. המוסד לביטוח לאומי נתבעים 1. מוסטפא ח'טאב 2. פרח רהיטים בע"מ 3. זוהיר פרח 4. פניקס חב' לביטוח 5. פרח סנטר בנצרת בע"מ 6. אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ 7. כלל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

"יכול להיות, אני לא זוכר. אנחנו הופתענו מהנפילה ולכן לא שמתי לב", עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 11-13).

אולם בהודעתו של העד במל"ל מיום 16.12.08, ציין הוא כי התובע נפל במסגרת עבודות טיח שבוצעו בחלק של "כימעט חינם" במבנה, קרי, החנות שנועדה לסופרמרקט (ת/4 ש' 10-13).

במהלך ההליך הרחיבו התובעים טענותיהם, תוך שהם מייחסים לפרח אחריות בגדר מעסיקו של התובע וכן בשל היותו "מבצע הבניה". בכל הנוגע לטענות בדבר מעמדו של פרח כמעסיק התייחסתי לעיל בניתוח שאלת אחריותו של מוסטפא, ואפנה לכל האמור שם. כפי שקבעתי לעיל, פרח לא היה מעסיק של התובע ולא קמה כנגדו אחריות נזיקית בגדר מעמד ככזה.

...

לפי אישור המל"ל שצורף בדבר תשלומים ששולמו לתובע בגין גמלת נכות מאז הפגיעה, וכן תעודת עובד ציבור לעניין ערך הגמלאות שישולמו לתובע בעתיד , כפי שהוגשו ע"י המל"ל, ובעדכון הסכומים בסיכומיו, סה"כ הגמלאות ששולמו ישולמו לתובע עקב התאונה עומד על 1,345,737 ₪, כאשר התובע לא העלה כל טענה במישור זה. המסקנה היא כי תביעת התובע נבלעת בתגמולי המל"ל. מאחר שהתביעה נגד צדדי ג' נדחתה, אין התובע זכאי לתשלום 25% מהנזק.

סוף דבר: התביעה נגד נתבעות 2 ו-4, נגד פרח ונגד נתבעות 6 ו-7 – נדחות בהיעדר אחריות.

התביעה נגד מוסטפא נדחית, נוכח היבלעות הנזק בתגמולי המל"ל. תביעת השיבוב של המל"ל נגד נתבעות 2-7 – נדחית, בהיעדר אחריות.

התובעת העידה על עצמה בפני חברת כוח אדם, כי יש לה ניסיון עשיר בעבודות בסופרמרקטים, כולל ניסיון בתפקיד קופאית ראשית, ויש לה לטענתה את כל הכישורים הנדרשים לצורך מילוי תפקיד זה.טוענת התובעת, כי במהלך ראיון העבודה נאמר לה, שהיא צפויה לעבור היתלמדות כשבוע ימים ולאחר מכן לעבור בדיקת פוליגראף בשל העיסוק בכספים.

" סעיף (א1) (1)  לחוק זה קובע, כי לא יפלה מעסיק בפועל (הנתבעת), מועמדים לעבודה אצלו, שהופנו על ידי קבלן כוח אדם (חב' ראדר), בכל הקשור בקבלה לעבודה: "לא יפלה מעסיק בפועל בין עובדים של קבלן כוח אדם המועסקים אצלו, וכן לא יפלה בין מועמדים לעבודה אצלו שהופנו אליו על ידי קבלן כוח אדם בכל הקשור לקבלה לעבודה, להפסקת עבודה ולתנאים במקום העבודה, והכל מחמת הטעמים המפורטים בסעיף קטן (א);" סעיף 2(ב) לחוק מבהיר כי "רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין". סעיף 2(ג) לחוק שויון הזדמנויות קובע את החריג לחוק - "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה". סעיף 9 לחוק שויון הזדמנויות, קובע את היפוך נטל ההוכחה בתביעה לפי חוק שויון הזדמנויות: "(א)בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 -(1) לעניין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או הישתלמות מקצועית, או תשלום פצויי פיטורים - אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים". על פי הפסיקה "המבחן לגיבוש עילת התביעה הקבוע בחוק שויון הזדמנויות הוא מבחן של קשר סיבתי. ההפליה האסורה לפי חוק זה היא הפליה 'מחמת' מאפיין זהות כלשהוא של העובד שעל המעביד נאסר להיתחשב בו" (ראו: בג"צ 1758/11 אורית גורן ואח' נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ ואח' , ניתן ביום 17.5.12).

באם נענה על שאלה זו בחיוב, נעבור לברר את השאלה, האם הצליחה הנתבעת לסתור את טענות התובעת, והוכיחה כי לא נפל פסול בהתנהלותה כלפי התובעת.

האם התובעת הוכיחה כי היתקיימו בה הכישורים הנדרשים לתפקיד; אין חולק שהתובעת הייתה מועמדת למלא תפקיד של אחראית משמרת (אחמשי"ת) קופה ראשית אצל הנתבעת.

...

העד נשאל: "מבחינתך במסקנה הסופית שלך כל הנקודות שפרטנו קודם הן לזכותה או לכל הפחות לא רלוונטיות והפרט היחיד שעמד לפי דעתך לחובתה זה זה שהיא לא ספרה בראיון העבודה שהיא בהריון?

טוענת הנתבעת, כי אמנם אין הוראת חוק המחייבת מועמדת לעבודה לגלות את דבר הריונה לפני חודש חמישי, אולם, "אין בהעדר הוראה שכזו כדי לבסס פטור של המועמד מגילויו של אותו פרט". בנסיבות התיק דנן, טענה זו של הנתבעת להידחות על הסף.

לאור כל האמור לעיל , הגענו לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק פסיקת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת סימנים כחולים משני צדי סנטרה, המטומות בעיניה, המטומה באוזנה, המטומות גדולות בכתפה, בגבה ובזרועה וכן שיפשוף בכתפה.

הנאשם עובד באופן יציב בסופר מרקט בבית שמש כסדרן כללי ומתפקד בעבודתו באופן תקין.

תמצית טיעוני ההגנה מנגד טענה ההגנה כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום לאחר שתוקן לקולה באופן משמעותי, נטל אחריות, הביע צער וחרטה וחסך את העדתה של המתלוננת, תוך שפעל לטפל בעצמו.

עוד ציינה ההגנה, את מעצרו של הנאשם לתקופה של 3 חודשים בעקבות מעשיו, עד לשחרורו לקהילה טיפולית, שם החל בהליך טפולי משמעותי אינטנסיבי ומעמיק ומבלי שנפל בו רבב.

...

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים, לטיעוני הצדדים, לתסקירי שרות המבחן, לעמדת המתלוננת כפי שהובעה בפני שירות המבחן ובפניי, באתי לכלל מסקנה כי עסקינן באחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם הליך שיקומו של הנאשם משמעותי ומקיף המצדיק סטייה לקולה ממתחם העונש ההולם, בשל כך שמתקיים בו אותו ניצוץ המבטא "סיכוי של ממש שישתקם". כאשר יודגש כי אף המאשימה מסכימה כי יש מקום לחריגה מהמתחם ההולם.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 2667/18 יצחק נ' מ"י (10.10.18): "הקלה בעונש תוך סטייה ממתחם הענישה משיקולי שיקום אינה אך בגדר התחשבות אישית בעבריין, אלא עיקרה טמון בכך ששיקום מוצלח משרת את האינטרס החברתי של הגנה על החברה מפני עבירות עתידיות מצד אותו עבריין, בבחינת "הפסדו יוצא בתועלתו". לצד כל האמור לעיל אבהיר כי ערה אני לכך כי עונש מאסר ולו בדרך של עבודות שירות עשוי לפגוע בנאשם אך אין מנוס מהמסקנה כי לא די בשיקולים המקלים הקיימים כאן, כדי להצדיק השתת עונש שאינו כולל מרכיב ממשי של מאסר.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 9 חודשים.