אחריות על נפילה כתוצאה מהיתקלות בבור ברכוש ציבורי

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילתה בשל מכסה בולט של בור.

לפתע, כך על פי הנטען, נתקלה התובעת במכסה של בור, שהיה מוגבה באופן משמעותי מן המדרכה ואשר היה ממוקם ברחבת הכניסה לחדר האשפה (להלן: המפגע).

התובעת תארה כי נפלה על המפגע שיצר מכסה הבור, שהיה ממוקם במדרכה הציבורית הסמוכה לחדר האשפה.

הערייה טוענת כי הבור ממוקם בשטח צבורי פתוח, שהיה נתון במועד התאונה לאחריות משרד הבינוי.

משרד הבינוי טוען כי מכסה הבור אינו מצוי בשטח צבורי פתוח, אלא בשטח פרטי פתוח, שהנו חלק מן הרכוש המשותף של הבניין.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובעת, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה, פיצוי בסך של 22,432 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% והוצאות משפט שהוציאה התובעת.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

התובע עותר לחייב את הנתבעים, מועצה אזורית תמר (להלן: "המועצה האזורית") בגין נזקים שנגרמו לרכבו וכן את חברת י.ד ברזאני (להלן: "חברת ברזאני") עקב פגיעה שספג הרכב בעוברו מעל בור ביוב שהיה פתוח למחצה בשטח האחריות של המועצה (להלן: "התקרית").

תוך כדי נסיעה ניתקל הגלגל הימני קדמי בבור ביוב שהיה פתוח למחצה.

בעיניין ע"א 862/80 עירית חדרה נ' אהרון זוהר ואח', פ"ד לז(3) 757, נדון מקרה בו נפלה סככה על משתמש בשטח צבורי.

כב' השופט אור ציין בערכאה הראשונה, כי "חובותיה של הרשות המקומית ... ביחס לדרכים שברשותה מטילות עליה חובות לדאוג שלא יהיו מכשולים." להמחשה, סעיף 249(11) לפקודת העיריות [נוסח חדש], המסמיך את העיריה "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור". כמו כן, במסגרת סעיף 235 לפקודת העיריות נאמר, כי בעיניין "רחובות תעשה העיריה פעולות אלה": (1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב; (2) תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תימנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב".

כיוון שהאחריות למפגעים בדרכים רובצת על המועצה האזורית שהיא הרשות המקומית באיזור התקרית הייתה היא צריכה ליטול האחריות על עצמה ולברר עד תום מי הוא זה שנושא באחריות המשנית.

אמירה זו מבוססת על מכתב רישמי שיצא מטעם המועצה האזורית ביום 14.10.15 ולפיו: "מבדיקתנו התגלה שהגורם האחראי לטפול בנושא הנזק שניגרם לרכבך הנו חברת חל"י (החברה הממשלתית להגנת ים המלח בע"מ) בהיותה העבודה שמבצעת את העבודות במקום". נבצר ממני להבין מדוע המועצה האזורית לא פעלה להביא את החברה הממשלתית לדין ומשלא עשתה כן צריכה היא לשאת בתוצאות מחדלה.

...

המועצה האזורית העלתה טענות מטענות שונות כלפי גובה הנזק, אך לא מצאתי לקבל את טענותיה בעניין זה. כך, אין בידי לקבל את טענת המועצה האזורית באומרה, כי לא ברור מדוע בחר התובע לצרף דו"ח שמאות בלבד ולא דו"ח תיקון.

זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענות המועצה האזורית בקשר לחוות דעת השמאי.

התובע פנה למועצה האזורית לדבריו – שאני נתן אמון בהם – יום לאחר התאונה, כך שהיה למועצה האזורית זמן רב להעמיד את הרכב לבדיקת שמאי מטעמם – אך היא חדלה משלא עשתה כן. אף טענת המועצה האזורית באשר לעלות הגרירה נדחית, מקום שהחשבונית שהציג התובע לא נסתרה כלל.

לפני תביעה בסך של 49,871 ₪, שהוגשה בסדר דין מהיר, וזאת בגין ניזקי רכוש- רכב שנגרמו לטענת התובעת לרכבה ביום 10.12.2017, בגין המצאותו של בור ביוב פתוח בכביש.

פתח דבר: הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבעת- חברת הגיחון, שהנה תאגיד המים והביוב של העיר ירושלים, ושאמונה בין היתר על תחזוקת מערכת המים והביוב עבור בעליה- עריית ירושלים ותחזוקת הבורות שבטיפולה, אחראית לפצות את התובעת בגין נזק שניגרם לרכבה במהלך נסיעה, כתוצאה מבור פתוח בכביש.

לטענתו, לאחר היציאה מהמנהרה, בסיבוב, ניתקל בבור ביוב באמצע הכביש שנותר פתוח ללא כסוי (להלן: "המפגע").

מעדותו עולה, כי לאחר יציאתו מהמנהרה, ראה שלושה עד ארבעה רכבים עומדים בצידי הכביש עם אורות מהבהבים ואז, "נפל" הרכב לבור בכביש.

עוד טענה הנתבעת, באמצעות עד מטעמה מר שמואל נחמה (להלן: "עד הנתבעת/ מר נחמה"), כי חברת הגיחון אמונה על משק המים והביוב הציבוריים והמאספים בתחום עריית ירושלים וכן מתחזקת את מערכת הנקוז העירונית עבור בעליה- עריית ירושלים.

לשאלה האם הגיע אישית למקום מייד לאחר התאונה, השיב שלא, שכן יש תחתיו סגנים וכן מפקח שאחראי על מזרח העיר (שורות 16- 20 בעמוד 13 לפרוטוקול).

...

העמימות ובכלל זה חוסר רב בתיעוד בדבר הפעולות שנעשו למניעת נזקים כגון דא, מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבעת התרשלה במקרה דנן.

נזקי התובעת הנזקים המתוארים בתביעתה של התובעת מתבססים על נזק ישיר בהתאם לשמאות בסך של 46,371.7 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של 2,000 ₪ וכן הוצאות ורכב חלופי בסך של 1,500 ש"ח. אשר לנזקים הישירים, הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי, לא הוצגה חוות דעת נגדית ולפיכך זו לא נסתרה ואני מקבל את האמור בה וכן את הוצאות שכר טרחת השמאי בסך של 2,000 ש"ח. בהתייחס להוצאות הנוספות, לא הובאו בפניי ראיות, ובפרט בהתייחס לרכב החלופי, ומשכך לא מצאתי כי יש לקבלן.

סוף דבר בשל כל האמור ובנסיבות שתוארו בהרחבה אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 46,371.7 ₪ בגין נזק ישיר לרכב, 2,000 ₪ שכר טרחת שמאי 1,255 ₪ הוצאות אגרה ו- 4,600 ₪ שכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

אינני רואה להכביר מילים על אחריותה של הנתבעת כרשות מקומית, שבתור שכזו, מופקדת על תקינות ובטיחות השטחים המצויים ברשותה.

השבילים מרוצפים ב"אבנים מישתלבת" ובחיבור בין השביל הרחב לבין השביל הצר, חסרות מספר מרצפות, דבר שיצר מעין בור ומפלס נמוך ביחס למפלס האבנים המשתלבות (ראו ת/2, תשומת הלב כי תמונות 4-1 מתארות את המצב לפני תקונו על ידי הנתבעת; ואילו תמונות 8-5 מתארות את המצב לאחר התיקון).

במסמך הרפואי הראשוני לא העלתה התובעת גרסה כלשהיא שיכולה לסתור את גירסתה לפיה היא נפלה באותו שביל וכתוצאה מהתקלותה באותו מפגע, אלא כל שצוין באותו מיסמך "חבלה בכף רגל שמאל". בכתב ההגנה לא טענה הנתבעת באופן מפורש כי המקום בו נפלה התובעת נמצא ברכוש המשותף של הבניין בו היא מתגוררת, וכי איננו חלק מהרכוש הצבורי שעל תקינותו מופקדת הנתבעת, וטענותיה היתמקדו בעצם ארוע התאונה ובאחריות הנתבעת לנזק שניגרם.

...

הנזק הלא ממוני – בשים לב למהות הפגיעה ממנה סבלה התובעת ולתוצאותיה שכללו בין היתר השמת רגלה בגבס למשך כ-23 ימים; בהינתן לב לגילה של התובעת; בשים לב לכך שלא נקבעה לה נכות צמיתה ולנוכח הטיפולים הרפואיים שהיא עברה, אני סבור כי יש להעמיד את הנזק הלא ממוני על סך 17,000 ₪, נכון להיום.

סבורני כי העזרה לה נזקקה התובעת במהלך התקופה סמוך לאחר התאונה, היא כזו שהינה מעבר לסיוע הדדי רגיל הקיים בתוך משפחה נורמטיבית ועל כן התובעת זכאית לפיצוי בגין עזרת צד ג' (ראו סעיף 7 לתצהיר בעלה של התובעת).

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 11,550 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪, ובצירוף אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעת.

הערייה טוענת כי היא אינה אחראית לניזקי התובע מאחר שנפילה או החלקה, ככל שאירעה, היא תופעה רגילה, ועצם העובדה שהתובע נפל אין בה כדי להצביע על רשלנותה.

ומכאן עובר נטל השיכנוע אליה להביא ראיות להוכחת טענתה שלה ובכך לנסות ולשמוט את הבסיס מתחת לכוחן של הראיות שהובאו לחובתה על ידי התובע, כי רחבת החניה היא אמנם בשטח שיפוטה, אולם זהו שטח פרטי וככזה - היא אינה אחראית על תחזוקתו.

סעיף זה חל על רחובות העוברים במקרקעין שהם צבוריים וגם על רחובות העוברים בתחום הפרט (בנגוד לסעיף 235(2) הנזכר לעיל הקובע במפורש שהעירייה אינה אחראית לתיקון, נקוי, תאורה ונקוז של רחוב שהוא רכוש פרטי, סעיף 235(3) אינו מסייג את תחולתו על רכוש פרטי) (ע"פ 6795/93 אגדי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 705, 708-709 (1994) (להלן: "פרשת אגדי")).

כתוצאה, נגרם לתובע נזק לאחר שרגלו נתקלה באותו בור/שקע בכביש המשובש.

...

שקלול שיקולים אלו מביא למסקנה כי הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע תעמוד על 5%.

סיכום סכום הפיצויים סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסדי שכר (בעבר) 30,000 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות 180,000 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 10,000 ₪ הוצאות, הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 2,000 ₪ נזק לא ממוני 40,000 ₪ סה"כ ביניים 262,000 ₪ בניכוי אשם תורם (30%) (78,600 ₪) בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (48,850 ₪) סה"כ ביניים 134,550 ₪ (במעוגל) שכר טרחת עו"ד (20%) ומע"מ 31,485 ₪ סך הכל 166,000 ₪ (במעוגל) סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, את הסכום של 166,000 ₪ וכן הוצאות (על יסוד קבלות).