אחריות עיריית תל אביב: הצפות בדירות

וטוענת שבאותה תקופה ניסתה לאתר את הירושים של הדירה ופנתה לעריית תל אביב בשל הריח שבקע מהדירה ולא מן הנמנע שריח צחנה זה היה כתוצאה מנזילה בדירת המבוטחת.

כמו כן, הנתבעת טוענת כי חובת ההוכחה על התובעת מכיוון ומדובר על שהוי של כ- 7 שנים ומוסיפה התובעת וטוענת כי התובעת מאשרת כי אין בידה כל ראיה כי הנתבעת אחראית לנזקים הנטענים, וכי הנזקים בדירת המבוטחת הם תוצאה מרשלנותה הבלעדית של המבוטחת שלא שמרה ולא דאגה לתחזוקת הנכס, ומוסיפה הנתבעת כי אם אכן מקור הנזק הוא מדירה שמעל דירת התובעת הרי שמקור הנזק מהדירה שליד דירת הנתבעת היות ושם עובר צנור המים של דיירי הבניין.

משעמד התובע בנטל זה מועבר הנטל אל הנתבע, להראות כי "לא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". בעיניינו, אין חולק כי היסוד הראשון של סעיף 38 לפקודה מיתקיים שכן התרחשה הצפה מתקרת הבית בדירת המבוטחת של התובעת שנבעה מצנרת יחידת הנתבעים שהובילה לניזקי רכוש בדירה המבוטחת כפי שקבעתי לעיל.

...

טענה זו דינה להידחות כי מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת צירפה אישורי תשלומים למבוטחת, צירפה הוראת תשלום שאילו הנתבעת היתה מעיינת בכתב התביעה היתה נמנעת מלעלות טענה זו. כמו כן, הנתבעת טוענת להתיישנות, תאריך קרות אירוע התביעה הוא 09.07.2010 התביעה הוגשה בתאריך 10.03.2017, טרם חלפו 7 שנים על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 לא חלה התיישנות על תובענה זו ועל כן טענת ההתיישנות נטענה בעלמה ודינה להידחות.

לאור מכלול הראיות והעדויות, אני מקבל את טענת התובעת כי מקור המים הוא מנזילת צינור מדירת הנתבעת אשר נמצאת מעל דירת התובעת.

הנתבעת לא הביאה ראיות שמטרתם להוכיח העדר רשלנות מצד הנתבעת ועל כן אני קובע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שלא התרשלה .

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 58,120 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה בצירוף אגרה כפי ששולמה , שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך כולל של8,000 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 66906-07-18 בלאו ואח' נ' שטרנברג ואח' לפני כבוד השופטת שלומית בן יצחק התובע והנתבע כנגד: אביחי בלאו הנתבע והתובע שכנגד: צדדי ג': נרי שטרנברג 1. עריית תל-אביב יפו 2. מי אביבים 2010 בע"מ פסק דין

מטעם משכיר הדירה הוגשו הודעות צד ג' כנגד העיריה וחברת מי אביבים בטענה כי ניזקי ההצפה מקורם בהתרשלותן.

באשר להצפה – נטען כי מדובר בתקלה שבאחריות צדדי ג' והנתבע אף ניסה לסייע לתובע ליצור קשר עמם על מנת שיפוצה מטעמם.

עם זאת, לא השתכנעתי כי אכן, כטענת הנתבע, ציין לפני התובע ושני השוכרים הנוספים כי – כפי שאכן קורה לעיתים בדירות קרקע בתל אביב – היו בעיות ביוב בעבר והנחה אותם כיצד לטפל בכך, כפי שמסר במהלך הדיון, אף כי אציין כי נתתי דעתי לדברי הנתבע בסופו של הדיון לפיהם לא זכר האם אמר הדברים לתובע עצמו.

...

התבעיה שכנגד נדחית, תוך נתתי דעתי לאי הגשת כתב ההגנה מטעמו של התובע, ולאחר ששטח גרסתו במהלך הדיון.

סוף דבר הודעת צד ג' מתקבלת על סך 3,500 ₪.

מעבר לכך, התביעה והתביעה שכנגד –נדחות.

תביעת אשד התובע בתובענה 13175-07-12 (להלן: "אשד") טען בכתב התביעה המתוקן כי הנתבעת (להלן: "ישקו") הנה חברת בנייה קבלנית שבנתה ביניין המצוי ברח' מארק שאגאל 10 בגוש הגדול, בתל אביב (להלן: "הבניין") וכי ביום 23.11.2010 נחתם הסכם מכר בין הצדדים לפיו רכש ממנה דירת חמישה חדרים לה צמודים חניה ומחסן (להלן: "הדירה") תמורת הסך של 3,475,000 ₪.

אשד טען שיש לקרוא סעיף זה יחד עם סעיף 7 לפיו "ממועד חתימת ההסכם הפשרה, החברה תהיה אחראית לכל ליקוי שיתגלה בדירה על פי הסכם המכר וזאת לתקופת האחריות כהגדרתה בחוק המכר דירות לרבות מזג האויר המרכזית" וכן עם תוכן פרוטוקול המסירה בו נכתב כלהלן: "כל הליקויים שהיו בדירה בעת המסירה הראשונה מיום 12.3.11 והליקויים מדו"ח טרמינל ודוח בן עזרא תוקנו". על פניו, התוכן של סעיף 7 סותר את תוכן סעיף 3 ועל ישקו היה ליישב בין תוכן שני הסעיפים.

הוא פנה אליה בעיניין זה ולא נענה ולכן נאלץ להגיש תלונה בעיניין זה למינהל ההנדסה בעריית תל אביב יפו.

האם הפרה ישקו חובתה לנהוג כלפי אשד בתום לב ובדרך מקובלת ? אשד טען כי מינהלי ישקו הציגו בפניו את הדירה כדירה חדשה הראויה לכניסה מידית למגורים וללא כל ליקויים מהותיים בה. עם זאת, לאחר חתימת הסכם המכר ובטרם קבלת החזקה בדירה, התגלה לו באקראי מפי אחד הדיירים שהדירה הוצפה במים בעקבות תקלה במערכת המים ובעקבות כך קיימים נזקים שונים.

...

מכיוון שאין חולק שבעת מתן צו המניעה לא היה היתר בניה (ראה נספח י"ג לראיות אשד), לא הייתה מניעה חוזית לנקיטת הליכים משפטיים מצד אשד ולכן הטענה כי אשד הפר התחייבותו החוזית נדחית.

אולם, במבחן התוצאה התברר מחוו"ד של המומחה מטעם בימ"ש שתלונותיו העיקריות של אשד נמצאו מוצדקות ולכן איני מקבל הטענה של ישקו כי נפלה קורבן כביכול למתלונן סדרתי שטפל עליה תלונות שווא, על אף ניסיונה לרצותו ככל האפשר.

סוף דבר מחייב ישקו כלהלן: לשלם לאשד הסך של 115,333 ₪ צמודים כדין מיום הגשת התביעה בפועל.

המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשתי נקודות מחלוקת עיקריות: האם קיימת אחריות לשאר בעלי היחידות בבניין המשותף, הם הנתבעים 7- 15 (להלן: "שאר בעלי היחידות"), כלפי התובעים בגין קריסת התיקרה בדירה.

עיון בראיות הצדדים מעלה כי אומנם ביום 9.5.2018 אישר מהנדס הבניין שנשכר על ידי הבעלים כי הדירה תקינה למגורים (נספח יח' לתצהיר התובע 1); אולם אישור זה לא הוביל להסרת הבניין מרשימת המבנים המסוכנים באופן מידי (כעולה ממכתבו של אינג' זטולסקי מהנדס מדור מבנים מסוכנים בעריית תל אביב מיום 22.5.2018, נספח יט' לתצהיר התובע).

הנתבעים ביקשו ללמד על שיקול הדעת השפוטי בפסיקת רכיב נזק זה, והפנו למספר פסקי דין: תא"מ 43279-10-14 שטרן נ' אוחיון (2.3.2017), בית המשפט פסק פיצוי בגין נזק לא ממוני, לצד פיצוי בגין נזק ישיר, בגין הצפת דירה במי ביוב אשר חייבה את השוכרים לעזוב את הדירה בסך של 8,000 ₪; ת"ק (ת"א) 31962-04-10 גיאן נ' עצמון ואח' (24.8.2010), במסגרתו פסק בית המשפט פיצוי בגין עוגמת נפש, לצד פיצוי בגין נזק ישיר, בסך של 5,000 ₪ וזאת עקב קריסת תיקרה בדירה שכורה אשר הובילה לביטול הסכם השכירות.

...

בהתאמה, ההודעה לצדדים שלישיים אשר הוגשה מטעם נתבעים אלו כנגד הנתבעים 1- 6 נדחית אף היא.

עוד נקבע: "...ואני סבור כי יש לפטור את השוכר מתשלום דמי השכירות כאשר אין באפשרותו להפיק מן המושכר את התועלת המוסכמת... פרשנות זו תואמת את אופיו של חוזה השכירות כחוזה מתמשך, בגדרו אפשר שתועלת שהתקיימה בשלב הראשון תיפסק בהמשך..." (שם בפסקה 39, ההדגשה אינה במקור- ר"א).

לסיכום סיכומם של דברים, מצאתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 7- 15 נדחית.

לטענת התובעת החל בשנת 2016 נוצרו מספר הצפות בדירת התובעת, כתוצאה מנזילה בדירת הנתבעת.

אקדים ואציין כי הבסיס לחיוב בעל דירה בגין ניזקי רטיבות שנגרמו מדירתו מצוי בדיני הנזיקין, ובפרט עוולת הרשלנות (ראו לדוגמה: ע"א (ת"א) 39413-10-12 שניאורסון נ' טוויג [פורסם בנבו, 23.06.2014], סע' 34 לת"א (ת"א) 33969/08 ג'ייפר ס.א. נ' עריית תל אביב [פורסם בנבו, 05.04.2016] וסע' 10 לת"א (אשד') 37682-06-14 גדיאן נ' שירזיאן [פורסם בנבו, 13.01.2019], להלן: "עניין גדיאן"), ויש לבחון את טענת ההתיישנות לאור זאת.

יחד עם זאת, לאור מסקנתו הברורה של המומחה מטעם התובעת, כמו גם הממצאים העובדתיים של המומחה על קיום רטיבות חריגה באזורים נרחבים בדירת התובעת, במיקום מקביל לדירת הנתבעת, בצרוף תוצאות הבדיקה של חברת הביטוח והעובדה שאין כל חוות דעת נגדית, ערוכה כדין, מטעם הנתבעת, וזאת אף שניתנה לה היזדמנות לעשות זאת (החלטה מיום 27.01.2021), ובנוסף העובדה שהנתבעת, לשיטתה, שלמה לתובעת מעת לעת תשלומים לצורך ביצוע תיקונים, מבלי שהדבר נעשה תוך הסתייגות מאחריות לרטיבויות, וכעולה מן ההתכתבויות שצורפו (תיכתובת מסרונים שצורפה לכתב ההגנה וכן סוף מ' 1 להודעת התובעת מיום 26.01.2021), אני סבור כי התובעת עמדה במידה הנדרשת במשפט אזרחי בנטל שהיה על כתפיה, והוכיחה כי מקור הרטיבות בדירת הנתבעת.

...

סיכום סוף דבר, התביעה מתקבלת חלקית והנתבעת נדרשת לפצות את התובעת בגין נזקי הרטיבות והנזילות שנגרמו מדירת הנתבעת לדירת התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 13,315 ₪.

כן תשלם הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה בסך כולל של 1,704 ₪.