אחריות עירייה על כתמי שמן בכביש

נקבע כי היה על הערייה להביא עדים וראיות בדבר מנגנון מטעמה שמטפל באופן שוטף ויזום באיתור מפגעים כדוגמת כתם שמן בכביש.

הערייה תומכת טענותיה בפסקי דין של בתי משפט שלום ובע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם (23/2/1995) - להלן: "עניין סבג", שם נקבע: "אם נדרוש מרשות ציבורית - כתנאי לפטירתה האחריות בנזיקין - כי עליה לנקוט בכל אמצעי סביר אפשרי כדי למנוע פגיעה על ידי מעשה עבירה של צד שלישי, יהיה מחירו של האמצעי אשר יהיה, הרינו יוצרים מצב בו יעמדו בפני הרשות הציבורית לא אחת משתי החלופות הבאות אשר נוגדות מיניה וביה את האנטרס של הכלל: החלופה האחת תהא סגירתו של המקום כליל, כדי למנוע מן הרשות את הסיכון של תביעת נזיקין. החלופה האחרת תהיה כי יינקטו כל האמצעים האפשריים, יהיה מחירם אשר יהיה, וגם אם תיעשה הוצאה זו על חשבון מטרות אחרות, החשובות יותר בעיני הציבור. היינו, תיעשה הוצאה כספית בנגוד לדיעה המקובלת בציבור בדבר חלוקת המשאבים הכספיים אשר בידיו". נטען, כי אין חובה לקבוע חובת סיור 24/7 בכבישי הרשות הציבורית לצורך איתור כתמי שמן, בייחוד כאשר מדובר במפגע שיכול להווצר בתוך שניות.

...

בית משפט קמא הסתמך בין היתר על מקרה שנדון בתא"מ (עכו) 13993-04-17 ס' חסן נ' ש' נינאי ואח' (22/7/18) ועל פסק דין שניתן בערעור שהוגש על אותו פסק דין, במסגרתו נדחה הערעור.

נטען, כי עניין סבג התייחס למקרה אחר (נזק גוף ממגלשת מים בשטח העיר דימונה) ולא לכתם שמן בכביש, וכי סעיף 235 (3) לפקודת העיריות קובע מפורשות כי העירייה "תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב". לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) הערעור נסוב על קביעות עובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית, על בסיס הראיות שהובאו בפניה, תוך התייחסות לראיות שלא הובאו וניתן היה להביאן.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

אחריות העיריה כעת עולה השאלה, האם יש מקום לחייב את העיריה בשל קיומו של כתם השמן על הכביש.

יצוין, כי אמנם הנתבעת 3 טענה בעדותה כי שכנה שהיתה במקום אמרה לה כי נימסרה הודעה לעיריה על קיומו של כתם השמן, אך מעדות הנתבעת 3 לא ניתן ללמוד מתי נימסרה אכן הודעה לעיריה על קיומו של כתם השמן בכביש, וייתכן שהודעה זו נימסרה דקות ספורות לפני התאונה.

...

משלא הוכחה רשלנות מצד נהגת רכב הנתבעת, הרי שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3.

לנוכח העובדה שעם קבלת ההודעה פעל צוות הבטיחות של העיריה במהירות על מנת להגיע למקום, הגיע תוך זמן סביר וטיפל במפגע, ומשלא הוכח כי נמסרה לעיריה הודעה כלשהי על קיום כתם השמן זמן רב לפני אירוע התאונה, הגעתי למסקנה כי אין לייחס לעיריה רשלנות בטיפול במקרה.

התוצאה היא שאני דוחה את התביעה גם כנגד הנתבעת 2.

חרף היתנגדותו של ב"כ הנתבעים, ומאחר שהשאלה מתי נודע לעירייה על כתם השמן בכביש היא שאלה מרכזית בנוגע לסוגיית האחריות והחבות, ומאחר שגם מנהל המוקד העירוני אמר כי יש בנמצא יומן אירועים (עמ' 16, שורות 26-24 לפרוטוקול), ומאחר שיומן האירועים הוגש לתיק מיד לאחר ישיבת ההוכחות, ומאחר ששיקול ההגעה לחקר האמת גובר על מחדל פרוצידוראלי, החליט בית המשפט לעיין ביומן האירועים.

...

הנימוק כי חלפים מסוימים, כגון כנף, תוקנו ולא הוחלפו כהסבר לכך שגם את יתר החלפים ניתן היה לתקן ולא להחליף (עמ' 15, שורות 7-6 לפרוטוקול) אינה מקובלת עליי.

לכן איני מקבל את טענת הנתבעים כי התובעת הגדילה את נזקיה.

סיכום אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית, כאמור בסעיף 8.25 לעיל, וההודעה לצד ג' נדחית.

יובהר כי ביום 03.09.2021 נעתר בית המשפט לבקשה המוסכמת למתן רשות להגשת הודעת צד ג' כנגד עריית ירושלים, במסגרתה טענו הנתבעים כי אי הסרת המפגע והמכשול בדמות כתם שמן בכביש מקים אחריות על עריית ירושלים שהייתה מופקדת על תיחזוקה תקינה של הכביש.

...

דיון והכרעה על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהפחתת ראש הנזק ימי השבתה, מהנימוקים הבאים וכפי המפורט להלן: 9.1.

לאור זאת, סבורני כי טענתו של נהג רכב הנתבעים בדבר כתם שמן בכביש עליו החליק רכבו ושבעקבות ההחלקה פגע ברכב התובעת, היא בבחינת טענה שלא הוכחה.

משכך, משום שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח את נוכחותו של כתם השמן בכביש ואת זיקתו לתאונה, אני קובע כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את טענתם בדבר גורם זר מתערב.

האם יש להטיל אחריות על הערייה? 24.1 בסכומיה טענה התובעת שיש לחייב את הערייה שכן זו נימנעה מלהראות שעשתה את המוטל עליה בטיפול בשמן שמהוה מפגע בכביש ומהן הפעולות שנקטה בטיפול במפגעים.

בנסיבות הללו, לא די בעדותו של ישראל כדי לעמוד בנטל להוכיח, שלא התקבלו פניות במוקד בגין הימצאות כתם השמן במקרה זה. במקרה שבפניי, הראיה הטובה ביותר היתה תדפיס פניות למוקד, יומן או הבאתו של גורם שאחראי על כך. 24.13 למעלה מהנדרש אציין כי בהחלטתי מיום 2.2.23 בעת קביעת דיון ההוכחות, איפשרתי לצדדים להגיש את כל הראיות ולזמן את העדים הנדרשים לאיתור הודעות על שמן בכביש וזאת כהכנה לדיון ההוכחות: "אני מתיר לנתבעת להגיש ראיות או מסמכים הנוגעים לפעולות העיריה לאיתור הודעות על שמן בכביש והללו יוגשו יחד עם רשימת העדים.

...

בנוסף טוענת התובעת כי נסיבות התאונה אינן ידועות לה ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי העירייה לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים על מנת למנוע קיומו של המפגע ומשכך עובר אל העירייה נטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה.

25.4 משכך על אף שאני קובע שהשמן היה הגורם העיקרי לתאונה, ניכר כי יש נהג התובעת אשם תורם.

בהתאם לשמאות ערך השרידים הינו 1,700 ₪ ומשכך הנזק הינו 15,300 ₪ ובתוספת שכר טרחה שמאי, 16,700 ש"ח. בהעדר חוות דעת נגדית, או בקשה לחקור את השמאים אני מקבל איפוא את חוות הדעת כמשקפות את גובה הנזק שנגרם לרכב הקיה ולרכב הפורד.

הנתבעת תשלם לתובע בתא 750-11-22 סך של 16,700 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכבו ושכר טרחת שמאי בתוספת שכר טרחה בסך של 2,500 ₪ ואגרה בסך של 779 ₪.