אחריות עירייה לנזקי תאונת דרכים עקב אי תמרור

הנאשם זכאי מחמת הספק כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש, בגין אי ציות לתמרור 301 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנות 21(ב)(2) ו- 22(א) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

לדברי העד, הכביש היה מכובס בחול ובפירות של עץ הפיקוס ורק אחרי מספר ימים, הערייה נקתה את המקום.

אין די בקיומו של תמרור 301 בכיוון נסיעת הנאשם, כדי לקבוע באופן חד משמעי כי הוא אחראי לגרם התאונה, שכן, מדובר בחזקה הנתנת לסתירה ולטעמי, אל מול גירסתה של המאשימה לאופן קרות התאונה, הציגה ההגנה גרסה סבירה לא פחות ובכך, הורם הנטל והופרכה החזקה כאמור.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.

מכל האמור לעיל, מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק, מהמיוחס לו בכתב האישום.

להלן כל מה שנטען בכתב ההגנה של הערייה – לבית משפט זה אין סמכות מקומית; התאונה אירעה עקב רשלנות הנהגים; הטענה של העידר שלוט או שלוט מטעה מוכחשת; הטענה של העידר שלוט בכיכר היא טענה שבמומחיות של מהנדס תנועה או מתכנן דרכים וטעון צירוף חוות דעת של מומחה; יש לדחות את התביעה בעדר עילה ו/או אי היתרחשות הארוע ו/או בגלל אשמו המכריע של גורם אחר ו/או בשל אי הוכחת הנזק ו/או בשל אחריות התובעת ואשמה התורם ו/או בשל העידר אחריות מוחלטת על העיריה; טפסי ההודעה על תאונה אינם מצביעים על ליקויים או סימון מטעה בכיכר אלא כל נהג טען כי השני התרשל; לא נכונה הטענה כי רכב הנתבעת לא היה רשאי להמשיך בנסיעה ולצאת ביציאה השנייה; התובעת אשמה בתאונה בכך שהיא נסעה בנתיב השמאלי ולפתע סטתה לימיני כדי לצאת מהכיכר ; לחילופין האשמה בארוע התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת שלא צפתה את אפשרות הפניה מהנתיב השמאלי לנתבי הימני; מוכחש כל ליקוי בטיחותי או תיכנוני בכיכר ו/או בתמרורים בסמוך לכיכר; הסדרי התנועה בכיכר המדוברת קיבלו את אישור הגורמים הרלוואנטיים; לא התקבלה בערייה כל תלונה בנידון למוקד הטלפוני אותו מפעילה הערייה לצורך טפול במפגעים; סימון הנתיבים בכיכר המדוברת ברור וכך גם התמרורים בכניסה אליה; אין כל קשר בין ארוע התאונה והסדרי התנועה בכיכר; העיריה לא יכולה הייתה לעשות שום דבר למניעת התאונה; טענות התובעת נגד העיריה הן טענות כלליות וסתמיות ללא תשתית עובדתית; אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מעשי העיריה, העיריה לא יכולה הייתה לצפות את היתרחשות התאונה ;יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיערו 100%; גירסתה של הנתבעת לפיה התובעת אשמה בארוע התאונה סבירה יותר מגירסת התובעת; התובעת הסתכנה מרצון; הנזק לא הוכח; לא צורפה חשבונית; חוות דעת השמאי נסמכת על עדות שמועה; חוות דעת השמאי מוכחשת; אין להטיל על העיריה אחריות אבסולוטית על כל תאונה שקורית בשטחה; אין מקום להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו"; העיריה לא הפרה חובה חקוקה; התובעת לא הפניתה לחובה ספציפית.

...

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים וסיכומי הצדדים – באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה נגד כל הנתבעים.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

מבוא בפניי תביעת שבוב בסכום של 38,294₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן- "הרכב המבוטח").

תמצית טענת התובעת הנה שהתאונה ארעה לאחר שהרכב המבוטח עלה על אי תנועה שלא היה מסומן כדין בתמרור, בצומת לא מואר, ולפיכך מוטלת האחריות לתאונה על הנתבעת, הרשות המוניציפלית שבתחומה ארעה התאונה (להלן- "הערייה").

גם העד מטעם הנתבעת, וגם העד מטעם צד ג/2, העידו שעל פי התכנית המאושרת של התמרורים לא הייתה כל חובה להציב תמרור במקום, בעוד שלגבי איי תנועה אחרים בצומת נקבעה חובת הצבת תמרור.

...

אשר להודעה נגד משרד השיכון, אף שההודעה מעוררת שאלות מעניינות באשר לחלוקת האחריות בין השתיים, בעיקר על רקע המחלוקת בין הצדדים בדבר מסירת החזקה ומשמעותה לעניין סמכויותיה וחובותיה הסטטוטוריות של העירייה, כיון שהתביעה נדחית, אין מקום לדון בשאלות האמורות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ששילמה לצד ג/1, בסכום כולל של 4,000 ₪.

הנתבעת תשלם לצד ג/1 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת את הוצאות צד ג/2 בסכום של 5,000 ₪.

עד כמה אחראית עירייה לנזקי תאונות דרכים שנגרמו עקב מכשולים/בורות/ליקויים בכביש? מתי נאמר שאין העירייה חייבת דבר ונסתחפה שדהו של התובע? ומתי נאמר שכל האחריות מוטלת על הרשות המקומית ועליה בלבד? 2.

ריבוי תלונות אלו לכשעצמו היה צריך להוות תמרור אזהרה לעיריה והיה עליה לבדוק את הצומת כראוי.

ממילא מדובר כאן בתקלה נוספת על הרגילה ולכן לא צריך היה הנהג לצפותה.

...

אחרי ככלות הכל מדובר בכסף צבורי שמגיע בסופו של דבר מהאזרחים תושבי העיר עצמם.

סוף דבר 15.

התוצאה הסופית היא שהנתבעת תשלם לתובע סך של 3,110 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום לתובע.

מדובר בתביעה לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 11.12.11 עת רכבה עלה על שטח הפרדה בנוי בשטח שיפוטה של הנתבעת וכתוצאה מכך הוכרז "אובדן כללי לפירוק". טענות התובעת בזמנים הרלבאנטיים לתביעה זו, היתה התובעת בעליו של רכב מסוג אופל קורסה מ.ר. 64-759-23 שנת ייצור 2000.

" האחריות לצביעת שולי אי התנועה כך שיבלטו לעין והצבת תמרור בקדמת אי התנועה הנם באחריות הערייה.

לטענת התובעת, עובר לתאונה קיבלה הצעה לרכישת הרכב מידיה ב-25,000 ₪, משמע שוויו הריאלי של הרכב עולה על הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי ולכן הנה עותרת לפצוי מאת הנתבעת בהתאם לשווי הרכב הנטען.

...

אין בידי לקבל טענה זו. הרכב נבדק במוסך אוטו טק על ידי השמאי.

בהתאם לעקרון השבת המצב לקדמותו, הרי משעה שקיבלה התובעת פיצוי כספי מאת חברת הביטוח בגין אובדן הרכב ומשעה שלא הוכחו על ידה כל נסיבות חריגות בגינן הינה נזקקת לתוספת תשלום לצורך רכישת רכב אחר, אזי אין בידי לקבל דרישתה לפיצוי בגין רכיב זה, שהרי הדבר יהווה משום התעשרות שלא כדין שאין לה מקום בנסיבות.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.