אחריות ספק אינטרנט לפרסומי לשון הרע של גולשים

ואלה נימוקי: המחוקק טרם התייחס ספציפית להסדרת הוראות חוק איסור לשון הרע על פירסומים ברשת האינטרנט ועל אחריותו של ספק האנטרנט לאותם פירסומים שלא נעשו על ידו אלא על ידי צדדי ג'.

בסוגיה זו קיימות בפסיקה שתי גישות עקריות האחת גורסת כי בית משפט יתן צו לחשיפת זהותו של גולש שנטען שפרסם לשון הרע רק אם מהפרסום עולה לכאורה שהדברים שנאמרו מהווים עבירה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע ורק לאחר שהמבקש מראה כי ניסה לפנות לגולש האנונימי באותו אתר או פורום והודיע על כוונתו להגיש נגדו תביעה וביקש לחשוף את זהותו.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי מחד דרישתה של הנתבעת לקבל תצהיר, כאשר התובע ביקש או אף דרש שלא לפנות למפרסם עצמו הנה סבירה מידתית.

כבר הובע ספק גדול בעבר ביחס לשאלה האם אתר אינטרנט ניכנס בגדריו של סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, ומכל מקום, תגוביות של גולשים לכתבה אינן חלק מאתר האנטרנט ופירסום התגוביות בידי הגולשים אינו מטיל חבות כלשהיא על נתבעת 1.

לגבי תגוביות הגולשים, אמנם קיימת פסיקה שלפיה תגוביות אינן חלק מאתר האנטרנט שבו הן מופיעות, ואין להטיל על מנהל האתר אחריות לפירסום התגוביות מכוח חוק איסור לשון הרע, אך נקבע כי בנסיבות מסוימות יש להטיל אחריות על מנהל אתר או על מנהל פורום בגין כך שלא פעל להסרת תגוביות פוגעניות.

...

בגין רשלנותה של נתבעת 1 שעודדה פרסום תגוביות פוגעניות על התובע ועל המראה החיצוני שלו ולא הסירה תגוביות אלה מידית, ועל יסוד עדותו של התובע לגבי עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך – אני מחייב את נתבעת 1 לשלם לתובע סך נוסף של 30,000 ₪.

התביעה מתקבלת אפוא בחלקה.

כמו-כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל וסך של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

קבעתי כי: "יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי באנטרנט, אלא במקרים חריגים בהם ראוי כי זכותו של הגולש לביטוי תיסוג מפני האינטרס שעומד מנגד. אינטרס כזה עשוי להיות אינטרס של הגנת הציבור או שלום הציבור. אלו הם אותם מקרים בהם יתכן שמעשיו של גולש האנטרנט עולים כדי מעשה פלילי, אז ייסוג חופש הביטוי וזכותו לפרטיות. במשפט האזרחי, מדובר במקרים חריגים וקיצוניים ביותר. האיזון הראוי, בהקשר של לשון הרע, כדי לא לפגוע יתר על המידה בשימוש ברשת האנטרנט, יאפשר גילוי באותם מקרים שעשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. כלומר, כאשר מקרה הבא בפני בית המשפט עשוי להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע שנעשתה כלפי המבקש, קיים אינטרס ציבורי להגביל את חופש הביטוי באנטרנט, ולתת סעד למבקש." בעקבות החלטה זו ניתנו מספר החלטות על פי אותו מבחן בבתי משפט נוספים.

" כפי שציינתי לעיל, גם במקרה שלפניי ראינו כי מנהל הפורום הסיר את הפרסומים שהיוו לכאורה לשון הרע. המשיבה עשתה זאת, לדברי המבקש, מבלי שהתבקשה לכך כלל. נראה כי השחקנים ברשת האנטרנט מודעים לכך שהסדרה מדינתית עלולה לפגוע יתר על המידה בחיים ברשת, אך ערים לכך שהסדרה כזו תבוא אם תנוצל הרשת לביצוע עבירות ועוולות. לעיתים, דוקא הסרת האחריות בחקיקה מספקי השירות ובעלי האתרים, הביאה להסדרה עצמית יעילה מצידם.

בעיניין Totalise Plc v Motley Fool Ltd (2001) EWCA Civ 1897, חויב ספק שירות לגלות כתובת IPשל גולש כאשר הדברים שפורסמו היו בוטים וחריפים והיוו לשון הרע בצורתה הקיצונית.

...

גם אם, כפי שיש הטוענים, הם עושים זאת ממניע כלכלי של משיכת יותר גולשים המעדיפים לגלוש באיזור "נקי" ומהוגן, התוצאה היא שחשובה.

לסיכום, יינתן צו לחשיפת זהות גולש באינטרנט בטענה שפרסם דברי לשון הרע כאשר מהפרסום עולה לכאורה כי הדברים שנאמרו מהווים עבירה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע.

נראה לי כי אם יש תרומה מרכזית לרשת האינטרנט, זהו אחד המקרים המעידים על כך. כותב בפורום העוסק בקרית אונו, מעלה חשדות חמורים עליהם שמע בנוגע לעו"ד סבו, המעמיד עצמו לבחירה למשרה המוניציפאלית הרמה ביותר – ראש העירייה.

במסגרת הצעת חוק זו (שבאה בעקבות הצעת חוק קודמת של ח"כ חסון בנושא, שנגנזה), הוצע לתקן את סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, ובכלל זה לשנות את הגדרת "אמצעי תיקשורת", כך שזו תכלול גם "אתר אינטרנט שמספר הכניסות החודשי אליו הוא לפחות 50 אלף כניסות בממוצע ליום". נכון למועד כתיבת פסק דין זה דומה כי הצעת החוק האמורה אינה מקודמת, בין השאר נוכח בחינת האפשרות כי אתרי התוכן הגדולים בישראל ינקטו הליך של "הסדרה עצמית" לגבי תוכן גולשים (תוך שאתרי התוכן מתנים את הדבר בכך שהסדרה כזו, לא תחשב לכך שהאתרים ידעו שתוכן מידע או הפצתו מהווים עוולה, וזאת בשים לב להוראת סע' 10 להצעת חוק מסחר אלקטרוני שפורסמה בתחילת 2008, ר' להלן).

נכון למצב החקיקה דהיום, לא נראה שלשונו ואף רוחו של סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע הולמים מפעיל אתר אינטרנט בכל הנוגע לטוקבקים של גולשים אנונימיים (ומבלי להתייחס בשלב זה לסוגיות ב"רזולוציות" גבוהות יותר, כמו האפשרות התאורטית של ספק השירותים, לגרום בעצמו לכתיבת טוקבקים במסגרת האתר, בהם יכלל חומר שלכאורה יכול היה להיות חלק מתוכן של מאמר באתר, בשל נסיון לחמוק מאחריות, והשווה: ידיעה עתונאית הנזכרת באתרו של עו"ד רביה, בענין עתונאי זוכה פרס פוליצר, שהתחזה למגיב בבלוג, כנראה כדי לתקוף עמדת מבקריו: http://www.law.co.il/news/free-speech/2006/04/22/2632/).

...

בפסק הדין בענין סודרי, מגיעה השופטת רונן למסקנה כי אין להטיל על מפעיל האתר אחריות בגין פרסומים ("כאשר אני שוקלת זה מול זה את הנזק שעשוי להגרם למי שמתפרסמת לגביו ידיעה פוגעת כגון הפרסומים דנן, מול הנזק שבהטלת אחריות על הנתבע כבעל האתר, אני סבורה כי המדיניות המשפטית הנכונה צריכה להיות כי לא תוטל אחריות כזאת.", סע' 36 לפסק הדין).

משחלפו למעלה משנתיים ממועד הגשת התביעה שלפני, וטרם הוגשה תביעה עיקרית כנגד אותו גורם שאת פרטיו מבקש התובע לחשוף (בדרך הנזכרת בהחלטה בענין רמי מור, אליה ידע התובע להפנות בטעוניו), אין אלא להגיע למסקנה כי אין זה המקרה הראוי למתן צו עשה מהסוג שהתבקש.

התביעה נדחית.

כמובן שאין בכך כדי למנוע מהנפגע (על פי חוק זכויות יוצרים או חוק איסור לשון הרע) להגיש תביעה נגד הגולש שהציג את התוכן המעוול באתר או בפורום כל שהוא, אם זהותו ידועה".

חוק זה קבע ביחס לספק שירות אינטרנט כי הוא יהיה פטור מאחריות בתנאים המצטברים הבאים: הוא אינו המחבר, הוא נקט בזהירות סבירה בנוגע לפירסום ולא היתה לו סיבה להאמין שמעשיו תרמו לפירסום לשון הרע.

כמו כן ספק האנטרנט אינו נחשב למחבר לשון הרע אם הוא רק מעורב בהפעלה או באספקה של גישה למערכת התיקשורת אשר דרכה שודרה הכתבה, על ידי אדם שלספק אין כל שליטה עליו.

...

לסיכומו של דבר: א) הפסיקה הישראלית אשר צוינה לעיל התייחסה ברובה לאחריות אתרי תוכן באינטרנט ולא לאחריות מנוע חיפוש.

לו היתה מתקבלת התביעה, היה מעוקר מנוע החיפוש מתפקידו וייעודו לספק מידע המפורסם באתרים השונים לגבי גורם זה או אחר ע"י הקשת מילה או צירוף מילים.

אין הצדקה לחסל את השירות שניתן ע"י מנוע חיפוש, ודרישתו של התובע היא דרישה שאין להענות לו. לפיכך: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.