אחריות סוכן ביטוח להתאמת כיסוי ביטוחי מכוח שליחות

עוד מעלה התובע טענות רבות כנגד סוכנות הביטוח, אשר היתנהלה כלפיו, לכאורה, באופן בלתי סביר ובלתי מקצועי העולה כדי רשלנות – רשלנות אשר בגינה טוענות חברת הפניקס וחברת הראל כי אין לתובע כסוי בטוחי מתאים.

זאת, בין היתר, מאחר ומכוח דיני השליחות פעולות סוכנות הביטוח מחייבות ומזכות את הפניקס ובנסיבות אלה ראוי כי בית הדין ידון במחלוקות בכללותן.

לאחרונה יצא תחת ידי בית הדין הארצי פסק דין אשר קבע ברחל בתך הקטנה כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לידון בתביעה נגד סוכנות הביטוח בנסיבות דוגמאת הנסיבות מושא עניינו, הגם שמתקיימים יחסי שליחות בין סוכנות הביטוח לבין חברת הביטוח, ובלשון בית הדין בבר"ע (ארצי) 19168-07-19 קורנית שרובר נגד קורין ארד (חקלאות) בע"מ (9.1.20): "העידר סמכות עניינית לדיון באחריותו של הסוכן מר בני רוזנר: כעולה הן מכתב ההגנה המתוקן והן מהבקשה לצרוף מנורה כנתבעת נוספת, טענותיה של קורין – ארד כנגד חברת מנורה מבוססות על אחריותה למעשיו של סוכן הביטוח של המבקשת, מר בני רוזנר, אשר על פי הנטען היתנהל ברשלנות. אין חולק, כי לבית הדין לעבודה לא מוקנית סמכות עניינית לידון בתביעות כנגד מר רוזנר על הפרת חובותיו כסוכן ביטוח, בין אם התביעה מבוססת על עילת הרשלנות ובין אם התביעה מבוססת על עילה אחרת. כפועל יוצא מכך, גם אם תצורף מנורה כנתבעת בהליך, לא ניתן יהיה לידון בשאלות רבות הכרוכות באחריותה של מנורה, שכן כאמור התביעה נגדה מבוססת על טענתה כי יש לה אחריות שילוחית למעשיו של סוכן הביטוח בני רוזנר. בנסיבות אלה, תכלית הוספת נתבע על פי תקנה 18, שהיא צירוף מי "שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" אינה מתקיימת, שכן לא ניתן יהיה לידון בטענות קורין – ארד המייחסות למר רוזנר מחדלים, רשלנות, הפרת חובת הנאמנות והפרת חובת הזהירות, דהיינו לא ניתן יהיה "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". (ר' עוד בענין זה פסק דין בראשות ראש מותב זה מיום 1.9.19 בסע"ש (ת"א) 36742-02-19 יבגני שרמן נגד סדן סוכנות לביטוח בע"מ, בו סולקה בהיעדר סמכות עניינית תביעה נגד סוכנות הביטוח).

...

לאחר שעיינו בכל הבקשות, התגובות, התשובות לתגובות ויתר המסמכים אשר בתיק להלן החלטתנו: מבוא לטענת התובע המעסיק ערך לו פוליסת ביטוח מנהלים/חיים אצל הנתבעת 1 (להלן – הראל) אשר היתה בתוקף מיום 1.1.16 הכוללת, בין היתר, ביטוח אובדן כושר עבודה.

בהתאם, ולאור הטענות שנטענות על ידי כל בעלי הדין, עשויה התנהלות המעסיק להיות רלבנטית לקביעה ביחס למידת האחריות של בעלי הדין האחרים וכן עשויה התנהלות המעסיק ללמד גם על מידת האחריות שיש לייחס (אם וככל שבכלל ראוי לייחס אחריות, שאלה שאין בידינו לקבוע בה מסמרות בשלב מקדמי זה) למעסיק עצמו.

סבורים אנו כי צירוף המעסיק יסייע להבין את התמונה בכללותה ולהביא לפתרון המחלוקת באופן יעיל ושלם.

מטעמים אלה מצאנו מקום לקבל את הבקשה ולהורות על צירוף המעסיק כנתבע נוסף לכתב התביעה.

לציין כי גם תעודת ביטוח החובה שהפיקה סוכנות הביטוח אצל הנתבעת 2 למשאית כוללת הרחבת כסוי "כולל רכינה". ז'אן, מנהל סוכנות הביטוח ומי שטיפל באופן אישי בעריכת הפוליסה למשאית, אישר בחקירתו כי עפ"י רשיון הרכב מותקן על המשאית מגבה-נוע, אולם לשיטתו רק המשאית בוטחה כיוון שכך התבקש לעשות: "לפי מה שאני רואה ביקשו לבטח רק שאסי" (ע' 17 ש' 20-23), וזאת מתוך עיון בטופס הצעת הביטוח.

משלא עשתה כן, האחריות רובצת לפתחה ויש בכך כדי לחייב גם את חברת הביטוח מכח יחסי השליחות שביניהם בהתאם לאמור בסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (ראו בעיניין זה רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' משה קפלינסקי (12.11.07)).

טענת הנתבעות כי היה על התובעת, לאחר שקבלה את הפוליסה, לוודא שהיקף הכסוי תואם את שביקשה אינה יכולה לסייע להן שכן, כאמור, בפוליסה מופיע כסוי לאביזרים נלווים מסוג רכינה והתובעת, כמבוטח סביר, הסתמכה על האמור בפוליסה.

...

לא הוברר מדוע יש לעשות הבחנה בין כיסוי מקיף לצד ג' בכל הנוגע למתקן הרכינה אולם מכל מקום, שעה שגם לשיטת הנתבעות מתקן הרכינה בוטח הרי שמה לי מקיף ומה לי צד ג' וכיצד הדבר מתיישב עם הטענה כי הנתבעות התבקשו לבטח "רק שסי"? מהמקובץ עולה כי הוכח במאזן ההסתברויות שהתובעת ביקשה מסוכנות הביטוח לבטח את המשאית בהתאם לרשיון הרכב בו נרשם סוג המשאית "משא מגבה-נוע" והיה על הנתבעות להפיק פוליסה בהתאם.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 67,182 ₪ (112,000 ₪ שווי המשאית, בצירוף 55,500 ₪ שווי מתקן ההרמה, בהפחתת 89,444 ₪ תגמולי הביטוח ששולמו, בהפחתת 12,374 ₪ השתתפות עצמית ובצירוף 1,500 ₪ עבור שכ"ט שמאי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 30.12.15 (טענת התובעת בכתב התביעה לפסיקת ריבית מיוחדת עפ"י סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח נזנחה בסיכומי התובעת ולכן לא נדרשתי לה).

משכך, נותרה לבירור השאלה, האם האחריות לכסוי התאונה רובצת על סוכן הביטוח המבוטח באמצעות אילון חברה לביטוח, או שמא האחריות לכסוי התאונה רובצת על הנתבע 1.

מידע אשר נימסר לסוכן הביטוח ופעולות ומחדלים אשר מבוצעים על ידו, מחייבות את חברת הביטוח מכוח יחסי שליחות.

    כן נאמר בהילכת מרעי, כי מהיותו של הסוכן הגורם המקצועי ובעל המידע בתחום, נידרש סוכן הביטוח בעת המו"מ להציג בפני הלקוח את מיגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות לו כל מידע רלבאנטי באשר לצורות ההיתקשרות השונות, ולוודא שהכיסוי הבטוחי ראוי ומספיק לצרכי הלקוח.

סוכן הביטוח יכול וצריך לצפות נזקים מסוג זה.  עולה איפוא, מן האמור לעיל, כי חובותיו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח הן רחבות הקף, סוכן הביטוח הוא מן הצד האחד שלוחו של המבטח, אך מהצד השני הוא איש אמונו של המבוטח ועליו לספק למבוטח פוליסת ביטוח שמתאימה לצרכיו ולהסב תשומת ליבו אל חיסרונות הפוליסה ותנאיה.

...

" בעניין האחריות, סבורני כי הנתבע 1 הוא האחראי לתאונה.

לסיכום: בענייננו רובצת אחריות על הנתבע 1.

אני סבור כי הנתבע 1 ידע או אמור היה לדעת כי עקב גילו המוקדם והיעדר ניסיונו בנהיגה, הביטוח אינו בתוקף.

במסגרת החלטת ביניים שניתנה בתיק, נדחתה הטענה להתיישנות התביעה, הן ביחס לתביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "סוכן הביטוח" ו-"סוכנות הביטוח" בהתאמה), והן ביחס לתביעה בעילת הזכאות לתגמולי ביטוח שהוגשה כנגד הנתבעת 3.

משנדחתה טענת הרשלנות כנגד הנתבעים 1 ו-2, לאור אי קיומה של התרשלות ואי קיומו של הקשר הסיבתי לנזק, ברי כי אף אין הנתבעת 3 חבה במעשים או מחדלים הנטענים כנגד הסוכן מכוח היותו שלוח שלה, על פי הוראת סעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח.

מכאן, הנזק שניגרם עם גניבת הרכבים אינו מכוסה בפוליסה על פי סייג זה. בנוסף, פרק האחריות כלפי צד שלישי ברשימת הפוליסה, מפנה עוד לתנאים כללים בדבר חבות בעלי מוסכים כלפי צד שלישי, מהדורת ינואר 2004, ובה הסייגים זהים לאלו שלעיל ומבהירים, כי היזק לכלי רכב מנועי יכוסה, ככל שמדובר בנזק לרכב שנימצא בחצרי עסוקו של המבוטח ולצורך מתן שירותי תיקון וטפול.

...

התובעת 2 לא התייצבה להעיד ולהחקר בגין תצהירה, ומאידך המוסך הוכיח, באמצעות עדותו של דורון, כי המדובר ברכבים שהינם מלאי של המוסך, ולאלו לא נערך אף ביטוח רכב, דבר המחזק טענה זו. ומכאן המסקנה היא, כי המדובר ברכבים שבבעלות המוסך, ואילו לתובעת 2 אין בעלות בהם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי להורות כי התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 – נדחית.

כמו כן, התביעה כנגד הנתבעת 3 – נדחית אף היא.

נקבע כי גם אם ייחשב סוכן הביטוח כמתווך (ולא שלוח) אין הדבר פוטר אותו מכל חובה כלפי הצדדים, שכן תיווך הוא יחס חוזי שמטיל על הצדדים לו חובות שונות, בהן חובת נאמנות, זהירות, והחובה לנהוג בדרך מקובלת ותום לב; ובמקרה המתאים ניתן יהא כאמור להמחיש מעמדו של הסוכן כשלוח של אחד הצדדים (לרבות של המבטחת משיקולים של הגנה על המבוטח כצרכן, במקרים המתאימים לכך, כאשר ברור מאידך שלא כל מקרה הוא מתאים לכך; היינו שהמקרים בהם דן סימן ו' אינם בהכרח בגדר רשימה סגורה).

אותה חובת נאמנות בה חב הסוכן כלפי מבוטחו , בין מכוח תיווך בין מכוח שליחות, אינה מקימה אחריות מוחלטת אלא חובות מסוימות ולא אחרות.

על כסוי בטוחי מתאים לצרכיו ומחיר הכיסויים וחלופות ביטוחיות יכול הוא ללמוד מיועץ ביטוח בפגישת יעוץ – גם אם בפועל ייעזר הוא בסוכן כאשר יש כזה.

...

אני קובע אפוא כי הסוכן הפר בהתרשלות חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שלו, כאשר לא יידע התובע בזכות לשחרור מפרמיות.

סוף דבר: אני דוחה התביעה כנגד הנתבע ואת ההודעה ששלח הנתבע לצד השלישי: הכל ביחס לאותו חלק בתביעה ובהודעה שעניינם באובדן תגמולי הביטוח בגין נכות צמיתה שהוסבה בתאונה מ 5.9.04.

ביחס ליתרת התביעה וההודעה: אני קובע כי במידה ויוכיח התובע את תקופת אי הכושר שנבעה מן התאונה, ואת זכאותו לפי תנאי הנספח לשחרור מפרמיות יהא הוא זכאי כלפי הסוכן (לאור האשם התורם) להשבת מחצית מדמי הפרמיה ששלם לתקופה זו. ואלו הסוכן יזכה לשפוי מלא של הפניקס ברכיב זה. בשים לב לכך שמדובר בחלקה המזערי של התביעה וליתר הנסיבות, איני עושה צו להוצאות בנוגע לרכיב זה, ביחס לשלב זה של ההליך, וכל צד ישא כאן בהוצאותיו.