אחריות נתבעים לנזקים שנגרמו עקב אי עלייה לטיסה

הנתבעת 2, שהנה המוביל האוירי, טענה בכתב ההגנה כי הנזק נגרם בגין תקלה במערכת של הנתבעת 1, ומכאן שהכבודה טרם הועברה לחזקתה ולא הועלתה על המטוס, ולכן אין היא אחראית לה. במספר פסק דין נקבע העקרון המנחה, לפיו מרגע שהנוסע מסר את הכבודה לנציג המוביל האוירי, המוביל הוא זה אשר אחראי לה, בכל שלבי הטיפול בכבודה, הגם שחלקם מבוצעים על ידי גורמים אחרים, וזאת עד להשבת הכבודה לנוסע.

...

על כן, על דרך האומדנה אני מעריכה את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בגין אי קבלת הכבודה בסך 2,000 ₪, ועל הנתבעת 2 לשאת בנזק זה. סוף דבר, הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לאור הצהרת הנתבעת 2 כי הנתבעת 3 היא שמהּ המסחרי של הנתבעת 2 ואינה מהווה אישות משפטית נפרדת אני מורה על מחיקת התביעה נגד הנתבעת 3.

מחמת העדר יריבות, כפי שהוסבר לעיל, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1.

ראשית, התובע לא הצביע על מחדל של הנתבעת, והחקיקה, המסדירה ביטול טיסה, כולל אי עליה לטיסה, מייחדת את האחריות לפצוי ל"מוביל האוירי".

חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 מתייחס רק לאחריות "מפעיל הטיסה ומארגן". חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 קובע את עיקרון "ייחוד העילה" ואחריות "המוביל": "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". הנתבעת, כ"מארגן" וכמתווכת בין הנוסעים לספקי השירותים השונים, אינה שולטת בהתנהלות חברת התעופה או רשות שדות התעופה, ואין מחדל הרובץ לפתחה.

...

אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה מהתנהלות התובע אין לקבל את טענתו כי לא הוכרז שמו או מספר הטיסה, וכי סביר יותר כי לאור חוסר ערנותו, לא יכול היה לדעת, גם לו היה הדבר נעשה.

בסיכום אני קובעת כי הנזק, שנגרם לתובע, נגרם באשמו, וגם אם היתה מוטלת על הנתבעת חובה כלשהי, שהופרה, התנהגותו של התובע מצדיקה פטור מלא של הנתבעת מפיצוי: סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: ""אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק".

סעיף 65 לפקודה, שכותרתו "התנהגות התובע" קובע: "נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק". אני דוחה את התביעה במלואה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסכום מתון של 400 ₪.

בנסיבותיו של מקרה זה, משקבעתי כי התובע לא התייצב במועד לטיסת ההמשך וכי האחריות להתייצב בשער העלייה למטוס מוטלת על התובע, אני סבור שאין להטיל על הנתבעת אחריות לנזקיו הנטענים של התובע.

באשר לטענות התובע בדבר הנזקים שנגרמו לו בשל אי מסירת הכבודה בשדה התעופה באיסטנבול: טענה זו נדחית משני טעמים עקריים: ראשית – במישור הנזק – לטענת התובע הנזק שניגרם לו בשל כך שלא נימסרו לו מזוודותיו הנו בכך שנידרש לרכוש ביגוד וכלי רחצה.

...

לאור כל האמור דין התביעה להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני קובע, כי התביעה נדחית.

ב נסיבותיו של תיק זה ישלם התובע לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג אייר תשע"ח, 28 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 26596-12-18 פרידמן ואח' נ' כספי טורס בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה ענת דבי תובעים 1.אריה פרידמן 2.אולגה פרידמן 3.טטיאנה קלינצ'יק נתבעים 1.כספי טורס בע"מ 2.אוקראינה אינטרנשיונאל אירליינס בע"מ 3.רשות שדות התעופה 4.קיו.איי.אס. ישראל בע"מ פסק דין

18(4) ההובלה האוירית כמשמעותה בס"ק הקודמים כוללת את תקופת הזמן שבה מצויים הכבודה או הטובין בהשגחתו של המוביל אם בשדה התעופה, אם בתוך כלי טיס ואם- במקרה של נחיתה מחוץ לשדה תעופה- בכל מקום שהוא" בבר"ע 2224/02 (מחוזי ת"א) קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן, [פורסם בנבו] ניתחה כב' השופטת שטופמן בהרחבה את המצב המשפטי ומערכת היחסים בין הנוסע, המוביל ורשות שדות התעופה וקבעה כדלקמן: "האמנה מקימה חזקה של אחריות המוביל כלפי הנוסע. אחריותו של המוביל, לנזק שניגרם לנוסעים או לכבודה, על פי האמנה, היא אחריות מוחלטת, שאינה דורשת כל הוכחה, כל עוד הנזק נגרם "בזמן ההובלה באויר". הובלה באויר מורכבת, על פי ההגדרה בסעיף 18(4) לעיל, "מפרק הזמן שבו מצויים הכבודה או המטען באחריות המוביל". המערערת טוענת, כי מעת שמועברת הכבודה לחזקת המשיבה 4, ועד לאחר שכבודה זו מוטענת על המטוס על ידי המשיבה 4, אין למערערת שליטה או אפשרות לפקח על הכבודה, ולכן אין לקבל את הטענה כי הכבודה הייתה באחריותה של המערערת בפרק זמן זה. סבורה אני כי אין לקבל טענתה זו של המערערת.

הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט תיעשה במסגרת טווח זה. 8.3 בבואי לפסוק את סכום הפצוי לקחתי בחשבון, כי תובעת 3 חזרה בטיסה לארץ מגוריה ועל כן, העובדה כי הכבודה נימסרה לידיה באיחור של 3 ימים לא הכבידה עליה משמעותית ולא חייבה אותה לרכוש מוצרים חליפיים במקום אלו שהיו במזודה (להבדיל ממקרה בו נוסע מגיע לטיול בחו"ל ומוצא עצמו בארץ זרה במשך מספר ימים ללא כבודתו).

...

על כן, אין בידי לקבל את הטענה.

סוף דבר – תביעת תובעים 1-2 נדחית.

תביעת תובעת 3 כנגד נתבעים 1,3,4 נדחית ללא צו להוצאות.

מבוא לפני תביעה כספית על הסך של 22,240 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובעים בגין אי עלייתם לטיסה ליוון.

לאור כל האמור, קובעת אני כי הנתבעת לא השכילה להרים את הנטל הדרוש ממנה בהליך אזרחי בכדי להוכיח כי צד ג הוא שנושא באחריות בגין אי עלייתם של התובעים לטיסה.

...

נוכח האמור לעיל, דין ההודעה לצד ג' להידחות.

סיכום: נוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, סך של 7,319 ₪ הכוללים את השבת עלות החבילה, פיצוי בגין ביטול טיסה וכן הוצאות נסיעה כולל חניה, הוצאות לדוגמא בסך של 2000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך כולל של 1000 ₪.

דין ההודעה לצד ג' להידחות ובשים לב כי המדובר בגרסה מול גרסה ולאור טיב היחסים בין הצדדים, איני עושה צו להוצאות לטובת צד ג'.