אחריות נזיקית לתאונה שנגרמה על ידי משאית

הצדדים חלוקים בשאלות מי הנהג האחראי לקרות התאונה וככל שיקבע כי התאונה נגרמה על ידי נהג המשאית, נותרת השאלה שבמחלוקת האם יש לחייב בנזקי התובעת אך את הנתבעים 1 ו-2, אך את הנתבעת 3, או את הנתבעים כולם.

ידועות שתי גישות בהלכה הפסוקה בהקשר זה ובזו הלשון: "הגישה האחת גורסת כי מדובר בתביעה נזיקית, ולכן בראש ובראשונה יש לייחס אשם לגורם המעוול. הגורם המעוול הנו הנהג אשר נהג בגורר ; הנגרר הנו החלק הפאסיבי, חסר חיות משל עצמו, וגם אם היה מגע בינו לבין הרכב הנפגע, אזי הוא "נגרר" לתאונה על ידי ה"רכב הפוגע", הוא הגורר – ולכן על מבטחת הגורר לשאת במלוא הנזק.

...

סבורני כי פרשנות לשונית של הוראת סעיף זה, מעלה כי האחריות בגין התאונה תוטל על אדם, נהג, להבדיל מנגרר פסיבי.

לאור כל המקובץ, שוכנעתי כי יש לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 במלוא סכום התביעה - 8,935 ₪ כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשתה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשאת בהוצאות התובעת בסכום של 378 ₪ (אגרת בית משפט); בסכום של 500 ₪ בגין שכר בטלת העד מטעמה ובסכום של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך-דין.

בכתב התביעה אף נטען כי כתוצאה מהתאונה שתוארה נגרם לתובעים נזק בסך של 143,630 ₪ וכי הנתבעים 1–2 אחראים על פי אחריותם הנזיקית ואילו הנתבעת 3 אחראית על פי חבותה על פי הפוליסה, על פי חוק החוזים וחוק חוזה ביטוח.

בפרק הסיכום שבפסק דינו ציין בית משפט כי "לפיכך, ולאור חולשת גירסתם של נהג המשאית ויורם עמרם והספקות הרבים שהתעוררו ערב ההתנהלות החריגה של התובעים בהליך זה, אני סבורה כי די בראיות שהובאו על ידי הנתבעות כדי לקעקע ולהפריך את גרסת התובעים וכי עלה בידי הנתבעות לערער את הבסיס הראייתי שהציבו התובעים ולגרום להם להיכשל בהוכחת התאונה, באופן המצדיק דחיית תביעתם" (שם, סעיף 80 סיפה).

...

לא למותר לציין כי בפסיקה נקבע כי ניתן להחיל את הכלל של השתק פלוגתא לא רק על ממצא עובדתי שנקבע בהליך הראשון, אלא גם על מסקנה משפטית (ר' ע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט(1), 372, 376; ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח(1) 17, 27; ע"א 375/82 מרקוביץ נ' מונטיפיורי, פ"ד לט(2) 421, 428; זלצמן, עמ' 163).

סוף דבר ברע"א 1984/05 כוכבי נ' עדני (פורסם בנבו, 26.3.07) נפסק בין היתר באורח ההולם את ענייננו, כי: כלל משפטי עתיק מלמדנו כי תקנת הציבור מחייבת כי סכסוכים משפטיים צריכים להסתיים (Interest reipublicae ut sit finis litium).

המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

בית משפט קמא לאחר ששמע את הנהגות וצפה בסירטון התאונה קבע באשר לאחריות התאונה , בפיסקה 3 לפסק הדין : "אני קובעת כי האחריות המלאה לקרות התאונה מוטלת על הנהגת. התובעת נסעה כחוק בנתיב השמאלי והתכוונה לפנות שמאלה ולא יכולה הייתה לצפות שהרכב מימינה, שאמור היה להמשיך בנסיעה ישר, יפנה שמאלה תוך פגיעה ברכבה. לא מצאתי מקום להשית על התובעת אשם תורם בנסיבות אלו.". המבקשת למעשה לא חולקת על קביעת האחריות הנזיקית של המשיבה מס' 1 בהקף הנזק.

הסוגיה לפיה מי מחברות הביטוח תישא באחריות לתשלום נזק שניגרם מתאונה שבה מעורב רכב המורכב מגורר ונגרר, זכתה להתייחסות הפסיקה במספר הזדמנויות, ואכן קיימת מחלוקת בבתי המשפט השונים בסוגיה זו, ומקריאה כוללת של הפסיקה מתברר כי קיימים 3 גישות בעיניין זה. הגישה הראשונה מטילה את האחריות על הגורר, ובעניין זה נקבע בפסיקה מלוא האחריות לארוע התאונה, מוטל על נהג המשאית, ובשל כך הפצוי הנו מכוח פוליסת הביטוח של הגורר ואין תחולה לפוליסת הביטוח של הנגרר.

הגישה השנייה, שהיא נגזרת מהגישה הראשונה, מצמצמת את תחולתה, במקרים בהם מתברר מבחינה עובדתית שהתאונה נגרמה על ידי הנגרר, האחריות, במקרה זה נופלת על מבטחת הנגרר בלבד, וזאת מן הטעם שהוצאת פוליסת ביטוח לנגרר הכוללת כסוי לנגרר, גם כשהוא גורם נזק לצד שלישי כתוצאה מחיבורו לגורר.

...

בית משפט קמא לאחר ששמע את הנהגות וצפה בסרטון התאונה קבע באשר לאחריות התאונה , בפסקה 3 לפסק הדין : "אני קובעת כי האחריות המלאה לקרות התאונה מוטלת על הנהגת. התובעת נסעה כחוק בנתיב השמאלי והתכוונה לפנות שמאלה ולא יכולה הייתה לצפות שהרכב מימינה, שאמור היה להמשיך בנסיעה ישר, יפנה שמאלה תוך פגיעה ברכבה. לא מצאתי מקום להשית על התובעת אשם תורם בנסיבות אלו.". המבקשת למעשה לא חולקת על קביעת האחריות הנזיקית של המשיבה מס' 1 בהיקף הנזק.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית משפט קמא, אני סבור כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, אף ללא צורך בתגובה.

על כן בקשת רשות הערעור נדחית ומשלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות.

מונחות לפני שתי תובענות ותביעה שכנגד, אשר הדיון בהן אוחד לבקשת הצדדים, ועניינן תאונת שרשרת שאירעה ביום 24.4.18, בשעה 15:30 או במועד סמוך לכך, בצומת נתב"ג לפני פסי הרכבת (להלן: "התאונה"), בין שלושה כלי רכב, בהתאם לסדר הבא: הרכב הראשון בטור הרכבים הוא, רכב בעל מספר רשוי 59-780-37, נהוג בידי מר כרמל חכם, הנמצא בבעלות ש. שלמה רכב בע"מ (להלן: "רכב שלמה"); הרכב השני בטור הרכבים הוא, רכב מסוג טויוטה קורולה, בעל מספר רשוי 11-811-10, אשר בעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, מר מוחמד אלעסוי ונימצא בבעלותו של הנתבע 2, מר מחמוד עלווה (להלן: "רכב הטויוטה"); הרכב השלישי בטור הרכבים, הנו משאית, בעלת מספר רשוי 72-115-70, אשר בעת התאונה הייתה נהוגה בידי הנתבע 3, מר איגור באבין, ובוטחה על-ידי הנתבעת 4, בביטוח אחריות המכסה ניזקי רכוש שנגרמו בתאונה לרכב צד שלישי (להלן: "משאית מגדל").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי לנהג רכב שלמה (הרכב הראשון בטור הרכבים), אין אחריות נזיקית לגרימת התאונה, שכן רכב שלמה נפגע מאחור על ידי רכב הטויוטה שעמד מאחוריו.

...

אני מקבלת בחלקה את תביעת מגדל (תא"מ 62848-06-19) וכן מקבלת בחלקה את התביעה שכנגד שהגיש מר מוחמד אלעסוי, כדלקמן: אני מחייבת את מר מוחמד אלעסוי לשלם למגדל סכום של 4,481 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 27.6.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד מר מחמוד עלווה, ללא צו להוצאות, משום שהוכח כי אין לו קשר לתאונה והתברר בגדרי ההליך כי אינו הבעלים בפועל של רכב הטויוטה.

אני מקבלת בחלקה את התביעה שכנגד (תביעת אלעסוי), כדלקמן: אני מורה על מחיקת התובע שכנגד 1, מר מחמוד עלווה, מכתב התביעה שכנגד, ללא צו להוצאות.

לטענת התובעת, ביום 14.2.21 בסביבות השעה 14:30, כאשר התובע התבקש על ידי נהג משאית להזיז את רכבו מכניסה לאתר ביניין, הגיח רכב הנתבעת, עקף את המשאית ופגע בחלקו הימני קדמי של רכב התובע וגרם לו נזק.

סעיף 3 לפקודת הנזיקין מורה אותנו כדלקמן: "הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה." במקרה דנן מתקיימת ההלכה שניתנה בעיניין ברע (י-ם) 159/95 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ נ' עופר שנהב, על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה: " עיקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא כי בדרך כלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולות הזולת. חריג לכך ניתן למצוא ברעיון האחריות השילוחית בנזיקין של מעביד למעשי עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין) בחבות שולח למעשיו של שלוח המועסק בעשיית מעשה למען השולח (סעיף 14 לפקודה) ובכפוף לתנאים מסויימים, בחבות בעל חוזה למעשי הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15לפקודה) ותו לא. המקרה שלפנינו אינו ניכנס בגדר אף אחד מן החריגים לכלל כי אין אדם אחראי לעוולות הזולת. " כך לדוגמה, בעיניין אלדן קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הפוגע וכיוון שהנהג הפוגע לא נתבע ונתבע רק בעל הרכב, אזי דין התביעה להדחות: "האחריות הישירה לנזקם של המשיבים מוטלת על הנהג הפוגע ואפשר שקיימת גם אחריות על חברת ביטוח המבטחת אותו מפני נזקים צפויים לצד ג'. לנהג הפוגע לא נימסרה הזמנה כדין, והוא לא נכח בדיון, ואילו חברת ביטוח לא צורפה כצד לתביעה. בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהיעדר אחריות מצדן". בתיק דנן, הנהג הפוגע הוא אינו הנתבע, ודי בטעם זה בכדי לדחות את התביעה, אך למעלה מן הצורך אפרט את יתר נימוקיי; כמו כן, לאחר עיון בכתב התביעה, בפרוטוקול הדיון וכן בראיות שצרפו הצדדים, ניכר כי ישנן סתירות מהותיות בעדותו של העד מטעם התובע בשעה שתיאר את אופי התאונה.

...

מנגד, טוענות הנתבעות כי יש לדחות את התביעה, מעצם היותה טורדנית וקנטרנית.

סעיף 3 לפקודת הנזיקין מורה אותנו כדלקמן: "הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה." במקרה דנן מתקיימת ההלכה שניתנה בעניין ברע (י-ם) 159/95 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ נ' עופר שנהב, על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה: " עקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא כי בדרך כלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולות הזולת. חריג לכך ניתן למצוא ברעיון האחריות השילוחית בנזיקין של מעביד למעשי עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין) בחבות שולח למעשיו של שלוח המועסק בעשיית מעשה למען השולח (סעיף 14 לפקודה) ובכפוף לתנאים מסויימים, בחבות בעל חוזה למעשי הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15לפקודה) ותו לא. המקרה שלפנינו אינו נכנס בגדר אף אחד מן החריגים לכלל כי אין אדם אחראי לעוולות הזולת. " כך לדוגמה, בעניין אלדן קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הפוגע וכיוון שהנהג הפוגע לא נתבע ונתבע רק בעל הרכב, אזי דין התביעה להידחות: "האחריות הישירה לנזקם של המשיבים מוטלת על הנהג הפוגע ואפשר שקיימת גם אחריות על חברת ביטוח המבטחת אותו מפני נזקים צפויים לצד ג'. לנהג הפוגע לא נמסרה הזמנה כדין, והוא לא נכח בדיון, ואילו חברת ביטוח לא צורפה כצד לתביעה. בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהעדר אחריות מצידן". בתיק דנן, הנהג הפוגע הוא אינו הנתבע, ודי בטעם זה בכדי לדחות את התביעה, אך למעלה מן הצורך אפרט את יתר נימוקיי; כמו כן, לאחר עיון בכתב התביעה, בפרוטוקול הדיון וכן בראיות שצירפו הצדדים, ניכר כי ישנן סתירות מהותיות בעדותו של העד מטעם התובע בשעה שתיאר את אופי התאונה.

מכל המקובץ, התביעה תידחה.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וזאת תוך 20 יום ממסירת פס"ד זה. ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ד, 11 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.