אחריות נזיקית בגין תאונה במדרכה חסומה

לטענתו, הנתבעת 1 המחזיקה בחניון, חבה כלפיו בנזיקין בגין התרשלותה המתבטאת בכך שהתקינה מחסום לא בטיחותי ומסוכן, שבלט אל תוך המדרכה והותיר להולכי הרגל מעבר צר ולא בטוח; לא תחזקה כיאות את הדרך המיועדת להולכי רגל, ולא הציבה שלוט אזהרה האוסר על הולכי רגל להשתמש בדרך.

מדובר באותם סיכונים אשר אינם בגדר סיכונים רגילים "וטבעיים" להליכה על מדרכה, אשר בגין התממשותם אין להטיל אחריות נזיקית על מי שהיא בחזקתו.

כפי העולה מהראיות, למרות מכתב הדחיה ששלחה אל התובע לפיו המדרכה אינה מיועדת להולכי רגל, לא נקטה הנתבעת 1, עד לאחר קרות התאונה, באמצעים להסרת הסיכון או להקטנתו, בהצבת שלטי אזהרה, חסימה של המדרכה למעבר הולכי רגל, או דרך אחרת, ואיפשרה המשך השמוש בה חרף הסיכון שהיה עליה לצפות, ולכאורה אף צפתה.

...

סבורני כי יש מקום להטלת אשם תורם על התובע, אולם לא בשיעור ניכר כנטען על די הנתבעות.

לאחר שעיינתי במכלול הראיות ובכללן מכתב הדרישה לפיצויים מיום 13.2.18 בו נטען (בסע' 6 במכתב) כי בעקבות התאונה נעדר מעבודתו למשך כחודש ימים, האישורים רפואיים שצרף מזמן אמת, ויתר התיעוד הרפואי סבורני כי נכון יהיה לפסוק פיצויים בגין ראש נזק זה בסך של 12,000 ₪.

סוף דבר; התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2 מתקבלת.

מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטיות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר להוכיח כי גירסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעים, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה.

בעדותה סיפרה כי רכב הנתבעים עמד בחניה, בזוית ימינה, לכיוון המדרכה של 45 מעלות לערך.

סביר להניח שברחוב רחב, גם הכביש רחב ועל כן נראה כי אם נהג רכב התובעים היה מזהה מבעוד מועד כי בליטת רכב הנתבעים חוסמת את נתיבו, באופן שלא מאפשר לו לנסוע בו, הוא היה סוטה מעט שמאלה וכך חולף על פני רכב הנתבעים.

...

מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעים, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה.

אם כן מסקנתי היא כי רכב הנתבעים היה בנסיעה לאחור בזמן פגיעתו ברכב התובעים וכי נהגת רכב הנתבעים לא נהגה בזהירות הנדרשת.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

התובעים הציגו תצלום המכונית שבבעלות התובע 1, כאשר התובעת 2 אישרה כי מדובר בתצלום אשר נערך ללא הזזת מכונית התובע מאז קרות ההיתנגשות; גרסת הנתבעת 3 הייתה כי מכונית התובעים הייתה בחציה על המדרכה ובחצייה חוסמת את נתיב התנועה במעלה רח' כורי (הנתיב הימני ביותר אשר בסופו פנייה ימינה לרח' יבנה), במיקום שלפני מפרצון החניה המצוי באותו רחוב, ואולם תמונת כלי הרכב לאחר התאונה מלמדת על כי גרסה זאת אינה אפשרית, שכן לא ניתן היה לרדת מהמדרכה מבלי להתחיל בנסיעה קדימה; משמע, מיקום מקום החניה הנטען, אינו יכול ולא יכול לעמוד בקנה אחד עם מקום קרות ההיתנגשות כפי שהוא עולה מהתמונה ת/1.

סיכומם של כל אלה, קרי, העדפת גרסת התובעת, יחד עם המסקנה המסתברת כי גם אם נקבל את גרסת הנתבעת 3 לא יהא בכך כדי להוריד ממנה האחריות הנזיקית לקרות התאונה, מדיקה הטלת מלוא האחריות בגין הארוע התאונתי על כתפי הנתבעים.

...

סיכומם של כל אלה, קרי, העדפת גרסת התובעת, יחד עם המסקנה המסתברת כי גם אם נקבל את גרסת הנתבעת 3 לא יהא בכך כדי להוריד ממנה האחריות הנזיקית לקרות התאונה, מדיקה הטלת מלוא האחריות בגין האירוע התאונתי על כתפי הנתבעים.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לאור היעדר התייחסות למצב עבר ביטוחי ותאונות קודמות, או יתר הרכיבים הרלוונטיים, יש להפחית חלק יחסי מתחשיב הפיצוי בגין ירידת ערך, ומצאתי לפסוק ברכיב של ירידת הערך, על דרך האומדן, סך 2,800 ש"ח בלבד.

סוף דבר: הנתבעות ישלמו לתובע 1 סך של 10,554 ₪ בגין עלות התיקון, 2,800 ₪ בגין ירידת ערך, 750 ₪ עלות שכ"ט שמאי ו- 600 ₪ הוצאות ההליך.

מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע בגין התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: אין חולק כי התאונה התרחשה לאחר שהקטנוע ירד בנסיעה ממדרכה לתוך מעבר חצייה להולכי רגל שהפרטית עמדה לפניו.

לטעמי, הקטנוע, בהתנהגותו, חסם שלא כדין את דרכה של הפרטית, הפתיע אותה, ולכן הביא על עצמו ועל הפרטית את התאונה.

...

מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11].

מסקנתי היא כי הנתבע אשם באופן בלעדי לתאונה ולהתנגשות הרכבים בה, למרות שהפרטית היא זו שהתנגשה בקטנוע.

בדברים אלה יש משום אינדיקציה על כך שהנתבע ראה עצמו אשם בתאונה, או למצער אשם באופן חלקי בה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

בכתב התביעה נטען כדלקמן: התובע, יליד 5.3.87, עבד בזמנים הרלוואנטיים בחברת פאור און גנרטורים בע"מ (להלן: "פאור און"), נפגע בתאונת עבודה ביום 1.5.17, עת נתקלה רגלו בברזל שניצב בצורה מסוכנת בנתיב הליכתו, בשטח בפיקוחה ואחריותה של הנתבעת.

קטע הדרך שהוצג ע"י התובע מוכר לאוריון שנים רבות ואין אמת בטענת התובע לפיה בשעות הבוקר הייתה המדרכה חסומה לכל אורכה במחסומים וכי הדרך היחידה שעמדה בפניו הייתה לחצות דרך השטח המגונן.

אחריות הערייה - הלכה היא, כי קיימת חובת זהירות מושגית ביחסים בין הערייה, המפעילה סמכות סטאטוטורית לבין ציבור המשתמשים ברחובות העיר ובמתקניה: "האחריות המוטלת על רשות מקומית לנקוט אמצעי זהירות מפני אפשרות פגיעה של עוברי אורח, קמה הן מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין, והן מכוח סעיפים 235 ו-236 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. על הרשות המקומית לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינות מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום שיפוטה" (ע"א 544/10 פלונית נ' עריית כפר קאסם (12/3/12)).

מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 86,592 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר                                       10,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 120,799 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד -                                          3,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד -                                                 4,000 ₪ כאב וסבל -                                                                   25,000 ₪ _______________ 162,799 ₪ לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 35% -                            105,819 ₪ לאחר ניכוי תגמולי מל"ל בסך 34,757 ₪ 71,062 ש"ח   הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 71,062 ₪ בתוספת שכר-טירחת עו"ד בסך של 16,628 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה.

...

לאור כל האמור, לא מצאתי כי יש מקום לחרוג לקולא או לחומרא מהנחת היסוד כי הנכות הרפואית (במיוחד האורתופדית) זהה לנכות התפקודית.

על כן, אין בידי לקבל את טענת התובע כי העסקתו של עידן קשורה לנכות נשוא התאונה.

מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 86,592 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר                                       10,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 120,799 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד -                                          3,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד -                                                 4,000 ₪ כאב וסבל -                                                                   25,000 ₪ _______________ 162,799 ₪ לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 35% -                            105,819 ₪ לאחר ניכוי תגמולי מל"ל בסך 34,757 ₪ 71,062 ש"ח   הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 71,062 ₪ בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 16,628 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה.