אחריות נהג לפגיעה בכנף שמאל אחורי בעת ניסיון השתלבות בנתיב

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבם, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה 40% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60%, מהנימוקים המובאים להלן: 5.1.

נהג רכב התובעת תיאר כי לפני התאונה הוא עמד עם רכבו לפני הכניסה לצומת, בנתיב השמאלי ביותר המאפשר פנייה שמאלה, וכי רק בחסות אור ירוק ברמזור פנה שמאלה (עמ' 1, שורות 18-17 לפרוטוקול) אלא שאז הגיח רכב הנתבעים מאחוריו, באופן שאין הוא יודע להסביר (עמ' 1, שורות 19-18 לפרוטוקול), ניסה להשתחל בין הצד השמאלי של רכב התובעת לאי התנועה שמשמאל ופגע בצד השמאלי של הפגוש האחורי ובכנף השמאלית האחורית.

גם נהג רכב הנתבעים הכניס את עצמו במודע למצב של סיכון, כאשר המשיך בנסיעתו בעקשנות יתר, הגם שהבחין ברכב התובעת שניסה להישתלב בנתיב השמאלי ולאחר מכן שניסה לעקוף את רכב הנתבעים בזמן חציית הצומת.

...

סבורני, כי נהג רכב התובעת ניסה לעקוף באמצעות רכבו את רכב הנתבעים, אשר לא אפשר לו להשתלב בנתיב השמאלי טרם הכניסה לצומת, תוך כדי פנייה שמאלה בצומת, ובכך הכניס את עצמו והן נהג רכב הנתבעים ואת רכב הנתבעים לסיכון מוגבר.

יוצא, אפוא, כי גם נהג רכב הנתבעים הפר את הוראת תקנה 48(א) לתקנות התעבורה: "נוהג רכב שנעקף, יסיט את רכבו עד כמה שאפשר לשפת הכביש כדי לאפשר לרכב העוקף, לעקוף בבטחה ולא יגדיל את מהירות נסיעתו עד לאחר שהרכב העוקף עבר על פניו." 5.8.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

לשון אחר; על נהג רכב הנתבעים 3 ו-4 לשמור על מרחק סביר מרכבו של נהגת רכב הנתבעים 1 ו-2, כך שגם אם האחרון סטה בפתאומיות מבלי "לאותת" מבעוד מועד על כוונתו לעשות כן (עת אין חולק כי נסעה בנתיב שהופך לנת"צ ולכן צריכה לעבור נתיב), הרי שאם לא שמר על מרחק מתאים וכתוצאה מכך הופתע כאשר סטה רכב הנתבעים 1 ו-2 ולא היה סיפק בידו לעצור, הרי שאין בכך לפטור אותו מאחריות (ראו והשוו: רע"פ 4261/04 יעקב פארן נ' מ"י, דינים-עליון כרך ע' 172).

בעיניין הכשרה חברה לביטוח נ' יוסף (תא"מ 62283-01-15, 28.9.2016) התקבלה תביעת שבוב בגין ניזקי רכב התובעת נגד נהג שסטה עם רכב הנתבעים לעבר רכב התובעת בתגובה על סטיית רכב שלישי לעבר רכב הנתבעים ובניסיון שצלח לחמוק מפגיעת הרכב השלישי ברכב הנתבעים.

לא ברורות הנסיבות בהן איבד נהג רכב הנתבעים 3 ו-4 שליטה עד כדי כך באופן שאילץ אותו לסטות עת נהגת רכב הנתבעים 1 ו-2 הגיעה מנתיב הישתלבות, מסיט את הרכב ימינה כדי לא לפגוע בה כתגובה מתוך בהלה והיתנגש ברכב התובע.

אכן, בצפייה נוספת נוכח הערת ב"כ הנתבעים 3 ו-4, אכן נראה כי קדמת רכב המונית הייתה מוטית לנתיב השני מימין אליו סטה רכב הנתבעים 3 ו-4 ואז ארעה ההיתנגשות ואכן כאמור על ידי ב"כ התובע שומעים שתי מכות אולם בשים לב לכך שהמכה היית באיזור דלת קדמית שמאלית כשהמונית בהטיה ולאחר מכן שומעים בסמוך ממש עוד מכה (משהמונית סטתה לנתיב הימני הראשון חזרה והתיישרה) ויש גם פגיעה בדלת אחורית שמאלית וכנף אחורית שמאלית, לא מן הנמנע כי המכה הנוספת הייתה גם במוקד השמאלי מאחור יותר שגם הוא ניזוק לפי חוות דעת השמאי.

...

אולם בסרטון נראה כי היא סטתה בפתאומיות יחסית לנתיב האמצעי וגרמה לנתבע 3 לסטות לנתיב המונית אולם עדיין אני סבורה כי הגם שהחלוקה השוויונית עשויה להיות המתאימה ביותר, עדיין האחריות היא יותר של רכב נתבעים 3 ו-4.

העולה מהמקובץ, שגם אם סביר להניח שאחד מהשניים התרשל יותר, ניתוח הראיות לא מוביל לקביעת ממצאים ברורים לגבי סיבת התרחשות התאונה אולם עדיין אני סבורה כי הנהג הפוגע בפועל הוא אחראי יותר ובשים לב לפסיקות הקובעות חלוקה שוויונית של האחריות בין שני הנהגים בנסיבות דומות – דוגמת עניין זיזה נ' אורטל ועניין הכשרה חברה לביטוח נ' יוסף עת רכב פגע ברכב אחר עקב גורם זר מתערב, כאשר לכך יש להוסיף את סעיף 11 לפקודת הנזיקין לפיה מדובר במעוולים יחד על אותו מעשה ושני המזיקים אחראים יחד ולחוד לכל הנזק כלפי הניזוק הן כאשר מדובר במזיקים במשותף (יחד) והן כאשר מדובר במזיקים שביצעו מעשי עוולה נפרדים ובלבד שהאחרונים "גרמו במעשי עוולה נפרדים לנזק אחד או לנזקים שונים המשולבים יחד עד שאין אפשרות סבירה להפרידם למרכיביהם" (ראו ע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן, פ"ד ל (1) 701 – מצאתי לנכון להשית אחריות באופן שנהג רכב הנתבעים 3 ו-4 יישא באחריות של 60% ונהגת רכב הנתבעים 1 ו-2 תישא באחריות בשיעור של 40%.

אני סבורה כי יש גם הבדל בין קיר מנהרה כפי שתיאר לפני שידע על הסרטון לבין מעקה בטיחות שהוא טוען שפגע בו והדבר לא נראה בסרטון, ואל מול זאת רואים שסטה לנתיב שני מימין הגם ששלל זאת בעדותו.

לטענתה רכב הנתבע ביקש להישתלב מכיוון המחלף לכביש 5 עליו הוסע רכבה ובעת ניסיון ההישתלבות ניכנס לנתיב נסיעתה כך שרכבה לא הספיק לעצור ופגע בחלקו הקידמי הימני בחלקו האחורי השמאלי של רכב הנתבע כשהרכבים מצויים במנח זוויתי.

על אתר יש להעיר כי התובעת כשלה בהוכחת תביעתה וזאת לאור הנזקים עליהם הצביעה חוות דעת השמאי מטעמה המייחסת פגיעה לכנף קדמית שמאלית של הרכב בעוד ע"פ גירסת נהגת התובעת עצמה, החלק ברכב התובעת שניפגע בתאונה היה בצדו הקידמי ימני של הרכב.

לעניין האחריות לתאונה- אין חולק כי אכן נהגת התובעת פגעה ברכב הנתבע מאחור; עם זאת אין בכך כדי להטיל על נהגת התובעת את מלוא האחריות בגין הנזק.

...

כאמור, אני סבורה כי תיאורה של נהגת התובעת הוא המתאר נכונה את אירוע התאונה ומשכך לנתבע אשם תורם משמעותי ביחס לנזקים שנגרמו לרכבו.

דיון לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים אשר פירטו כל אחד לגירסתו , את אופן היתרחשות התאונה, עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה חוות דעת שמאים, הודעות הנהגים , תמונה ממקום התאונה, ותמונות נזק של כלי הרכב המעורבים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן הבא: רכב השברולט אינו נושא באחריות לקרות התאונה.

מעדותו עלה שהתאונה התרחשה בנתיב הימני מבין שני נתיבי הפנייה שמאלה כאשר רכב היונדאי ניסה להישתלב בנתיב נסיעתו.

נהג המזדה הרכב הרביעי בשיירה, מר עודד דיין, העיד שהוא נסע בנתיב "הכי קרוב לשמאלי" (עמ' 14 לפרוט') כאשר רכב הפורד לפניו וגבוה ממנו ולכן הסתיר לו, כאשר רכב שלפני הפורד קיבל מכה מרכב שלפניו "ועף עליי אחורה". הפגיעה ברכבו התמצתה בפינה הקדמית ימנית מאחר והוא ניסה לסטות שמאלה כדי להמנע מהפגיעה והכל ארע שניות ספורות לאחר שהרמזור התחלף לירוק.

הנזק ברכב השני, רכב יונדאי, הנו בכנף קדמית ימנית (בסכום של 8,676 ₪) וכנף שמאלית אחורית (סכום של 16,083 ₪) , כפי שעולה מחוו"ד שמאי ותמונות הנזק (נ/2).

רכב הפורד פגע ברכב היונדאי עם הדופן הימני הקדמית בעת שרכב היונדאי סטה אל נתיבו, ובכך הזיק לפינתו השמאלית האחורית והדף אותו על עבר רכב השברולט.

...

בסופו של דבר אני סבורה שהתאונה התחילה בשל סטיות כלי רכב מנתיבי נסיעתם , דבר שתואם בהחלט את מוקדי הנזק הפינתיים ברכבים ולמעשה אירעה כך שרכב השברולט נסע בנתיב הימני ביותר מבין אלה שנוסעים ישר וסטה שמאלה אל נתיב נסיעת היונדאי שנסע בנתיב השמאלי מבין נתיבי הנסיעה ישר.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני פוסקת כדלקמן: בתא"מ 200-07-12 תשלם הנתבעת 1 לתובעת סכום של 10,018 ₪ ואילו הנתבעת 2 תשלם לתובעת סכום של 11,905 ₪ (30% ממוקד נזק קדמי).

בתא"מ 11186-05-12 ישלמו הנתבעים לתובעת סכום של 8,486 ₪ ( סכום התביעה בניכוי ימי ההשבתה) בהתאם לחלוקת האחריות בין הנתבעים שפורטה לעיל, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח. בתא"מ 38591-0412 ישלמו הנתבעים לתובעת סכום של 20,358 ₪ (חלק יחסי 70%) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

לפתע רכב הנתבעת אשר נסע מאחוריה ניסה לעקוף אותה ותוך כדי פגע בכנף אחורית שמאלית של רכב התובעת.

בדווח בכתב שנימסר על ידי נהגת הנתבעת תועד, כי פנתה לכביש לכיוון פרדס חנה ובנתיב ההישתלבות עמד רכב, היא הסתכלה במראה משמאל וראתה שפנוי, רצתה לנסוע ואולם גם נהגת התובעת החלה לנסוע ומשכך פגעה בה מאחור בצד השמאלי.

יחד עם זאת, לרכב התובעת אשם תורם בשיעור 20%, המדובר באשם יוצר אחריות, שעה שהרושם הוא שאף היא הייתה במהלך נסיעה איטית בתוך נסיון להישתלב בנתיב הנסיעה ויכול שאם הייתה פועלת בזהירות רבה יותר ועירנות לתנאי הדרך, הייתה מבחינה ברכב הנתבעת ומאפשרת לו להישתלב לפניה, הייתה נמנעת התאונה.

...

תמיכה למסקנה זו יש גם בכתב התביעה שגם בו לא נטען שהתאונה ארעה עת היה רכב התובעת בעצירה מלאה אלא דובר על נסיעה איטית ויש להניח כי נעשה בירור עם נהגת התובעת טרם נכתבו הדברים.

במקרה דנן, בחינת שתי הגרסאות על רקע הנזק שנגרם בשני כלי הרכב מביאה לידי מסקנה שנהגת הנתבעת נסעה במהירות גבוהה יחסית, תוך נסיון בלתי זהיר לעקוף את רכב התובעת ולהשתלב בנתיב הנסיעה, מהלך שלא צלח.

משכך, המסקנה המתבקשת היא שעיקר האחריות לתאונה מוטל על רכב הנתבעת.