אחריות נהג אופנוע המעורב בתאונה

מצאתי שיש לחלק את האחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה בין שני הנהגים המעורבים, כך שנהג האופנוע אחראי בשיעור % 25 לקרות התאונה ולכל נזקיה ואילו נהג הפרטית אחראי בשיעור % 75.

...

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: · שוכנעתי כי עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג הפרטית: ממכלול הראיות עולה, כי נהג הפרטית נסע בפועל תוך חסימת נתיב האופנוע בתוך הצומת, מבלי להתחשב באופנוע ומבלי לתת לו זכות קדימה, למרות שידע היטב שעליו לתת זכות קדימה לכל המגיעים מהכביש בו נסע האופנוע (נהג הפרטית העיד כי המתין מס' דקות עד אשר קיבל רשות להתחיל לנסוע בצומת מיושבי רכבים בכביש ממנו הגיע האופנוע).

· שוכנעתי כי גם לנהג האופנוע אחריות בנסיבות, אם כי בשיעור קטן בהרבה מזה של נהג הפרטית: נהג האופנוע מעיד כי ראה ממרחק יחסית (30 מטרים לדבריו) את הפרטית מתחילה לנסוע בצומת במגמה של חציית נתיב נסיעתו ואף ראה ממרחק זה שנהג ברכב אחר מאפשר לפרטית לנסוע כך. בנסיבות אלה, חייב היה נהג האופנוע להיזהר יותר, למרות שזכות הקדימה נתונה לו, ולא להניח שהפרטית תעצור בוודאות בטרם תמשיך בנסיעתה קדימה תוך חסימת נתיב האופנוע.

במרחק זה שבו היה האופנוע ובנסיבות ובמהירות נסיעתו המדווחת, סבורני שבאפשרות האופנוע היה למנוע התאונה, אם ע"י עצירה מוחלטת בטרם הגעה לנקודת המפגש בין הרכבים ואם ע"י האטה משמעותית המאפשרת לנהג האופנוע מקדם ביטחון למקרה שנהג הפרטית לא יכבד בסופו של דבר את זכות הקדימה של האופנוע, כפי שאירע בפועל, למרבה הצער.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהג האופנוע).

עוד הוסיף ב"כ המבקשת כי מעיון בכתב האישום אשר צורף לתגובת המשיבה ואשר הוגש כנגד נהג האופנוע עולה, כי האחריות לתאונה רובצת עליו ולא על המבקשת וכי מדובר בעבירות מסוג בררת משפט בלבד, כשלא הוגש כתב אישום כנגד המעורבת בתאונה, הגב' שרה עשור, והומצאה לה הודעת תשלום קנס בלבד, ועל כן אין כל נימוק עינייני או בסיס חוקי להגשת כתב אישום כנגד המבקשת וההחלטה על הגשת כתב אישום כנגד המבקשת הנה החלטה שרירותית ולוקה באכיפה בררנית ובחוסר סמכות.

...

באשר ליתר טענות בא כוח המבקשת המועלות בבקשה השיבה המשיבה באופן לקוני, כי מקומן להתברר במהלך ההוכחות, וציינה כי יש לדחות את הבקשה.

משהגעתי למסקנה, כי בנסיבות תיק זה אי לבישת אפוד זוהר על ידי המבקשת לא היוותה סיבה לתאונה, אשר אירעה כתוצאה מסטייתו של נהג האופנוע כמפורט בכתב האישום שהגוש על ידי המאשימה, אין בפגיעתה החמורה של המבקשת להוות נסיבה מחמירה בנסיבות תיק זה. בענייננו לא הייתה כל הצדקה להבחנה בין הגשת כתב האישום כנגד המבקשת לבין שליחת הודעת תשלום קנס ביחס לאחותה, הגב' עשור שרה, אשר לפי הודעת המשיבה עצרה את רכבה בתחום תחנת האוטובוס בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

אני מקבלת את הבקשה ואת הטענה המקדמית שהעלה ב"כ המבקשת, לפיה במקרה זה לא הייתה כל הנמקה עניינית להגשת כתב אישום במקום הודעת קנס.

הנני מורה על ביטול כתב האישום נגד המבקשת בתיק זה. מועד ההקראה הקבוע ליום 20.04.16 מבוטל.

התובעות טענו כי גבאי היה הנהג ו/או המחזיק ו/או הבעלים של אופנוע שמספרו 4690670, שהיה מעורב בתאונה עם רכב התובעות ביום 22.3.16 ברעננה.

כפי שעולה מקריאת פרוטוקול הדיון מיום 13.2.19 (שצורף כנספח להודעת צד ג' שהגיש הנתבע 1 בתיק כאן), לאחר שגבאי העלה טענות שונות הנוגעות לעצם קרות התאונה, וב"כ התובעות הציגה לבית המשפט מיסמך המפריך טענות אלו, העיר בית המשפט (ע' 2, ש' 1 ואילך): "היה דיון. עלה ספק שהעלתה ב"כ התובעת האם אתם דוברים אמת. הציגו מיילים ששלחתם. ככל שיימצא שמישהו לא דובר אמת יש עונשים בחוק. זו פעם ראשונה שאאלץ להשתמש בהם בבית המשפט. זו אזהרה לכולם. אני מצפה מכולם להעיד רק אמת שאני לא אצטרך להזמין מישטרה ושלא אצטרך להטיל עונשים וקנסות על אף אחד בגין עדות שקר כי יש כאן ספק גדול. אני לא מצפה מעו"ד שיסנגרו עליכם. האחריות היא עליכם כצדדים. עורכי הדין שלכם לא צריכים להגן על שקרים ככל שיאמרו בבית משפט". במהלך הדיון התברר כי רוכב האופנוע שהיה מעורב בתאונה היה מר בועז הראל (הנתבע 1 בתיק שלפניי), שעבד ב"חברת השליחויות" השייכת למר אור גבאי.

...

משדחיתי את הטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין בעניינו של מר גבאי, בקשתו לסילוק הודעת צד ג' נדחית.

סיכומו של דבר פסק הדין נגד הנתבעת 2 מיום 19.1.20 מבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות התובעות.

הבקשה לסילוק על הסף של הודעת צד ג' - נדחית.

בשתי התאונות היה התובע נהג האופנוע המעורב בתאונה, אשר היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת.

בהמשך הסביר את השלכות הפגיעה שאינן מוגבלות רק לבהונות הרגל הפגועה אלא: " הגידים האלה גם סביב הקרסול, הם אחראים גם לחלק מהתפקוד של הקרסול. הגידים יוצאים מהשוק הם לא יוצאים מכף הרגל... הם גם אחראים על הכוח ועל חלק מהתפקוד בכיפוף כפי של כף הרגל ובכיפוף גבי של כף הרגל. יש משמעות של הקרסול, לפעילות תפקודית של הקרסול ושל כף הרגל.

...

לאור המקובץ לעיל, אינני מקבלת טענת הנתבעת בסעיף 4(א) לסיכומיה, שם גורסת כי התובע הכשיל את המומחה עת לא סיפר לו על כך שעבד כטבח וסייר וכי הינו עוסק בספורט של קייט סרפינג.

בעניין זה מצאתי לציין כי אין בידי לקבל טענת התובע באשר לשכר הממוצע במשק הרלוונטי לפי הנתון העדכני שפורסם נכון למועד הגשת סיכומיו (לטענתו בסך 12,146 ₪ ברוטו).

פגיעה בכושר השתכרות לעתיד כולל פנסיה: לאור כל המקובץ דלעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס שכר של 9,800 ₪ ו- 40% נכות תפקודית עד הגיעו לגיל 67 (גיל תוחלת חיי עבודה) כדלקמן: 9,800 ₪ X 40% X 277.52 (מ.ה. ל-39.5) X 1.125 = 1,224,000 ₪ (במעוגל).

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,555,000 ₪ ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

אכן, המערערת אינה אחראית בנזיקין כלפי השוטר על פי חוק אחריות המדינה, ועל כן אם היה מדובר באופנוע משטרתי – שהמדינה פטורה מאחריות לגביו לפי הוראת סעיף 22(ב) לפלת"ד – לא הייתה לשוטר עילת תביעה נגד המערערת מכוח הפלת"ד. יחד עם זאת מאחר שהמערערת הייתה הבעלים של הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, בכובעה כ"מבטחת", היא מחויבת כדין כל אדם מכוח סעיף 22(א) לפלת"ד, ובכלל זה חלה עליה החובה בקשר לחלוקת הנטל מכוח הוראות הצוו.

סעיף 3 לפלת"ד מסדיר את חלוקת האחריות בין הנהגים במקרה של תאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב, בקבעו כי על כל נהג תחול האחריות לניזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו (סעיף קטן (א)); וכי במקרים שבהם נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב, יהיו הנהגים חייבים כלפיו ביחד ולחוד, כאשר בינם לבין עצמם הם יישאו בנטל החיוב בחלקים שוים (סעיף קטן (ב)).

...

ברם, לא זו בלבד שלעמדה זו אין עיגון בלשונו של סעיף 22(ב) לפלת"ד, מההיסטוריה החקיקתית של סעיף זה מתבקשת מסקנה הפוכה.

כאמור בתשובתו לערעור העלה המשיב דוגמאות שונות המצביעות לגישתו על חוסר ההיגיון הטמון במסקנה האמורה.

סיכומו של דבר, אציע לחברותיי כי נקבל את ערעור המדינה ונחייב את המשיב לשאת בהוצאותיה בסך של 25,000 ש"ח. השופטת ע' ברון: אני מסכימה.