הנתבעות 2 ו-3 אחראיות, לטענת התובע, בין היתר, על המוסדות החינוכיים בשטחן לאחזקה תקינה של מיתקני בית הספר ולשמירה על בטיחות התלמידים (הנתבע-2, להלן גם: "הקבוץ"; הנתבעת-3, להלן גם: "המועצה").
האופן בו התרחשה התאונה – העדויות והמסמכים שהובאו
בכתב התביעה תאר התובע את היתרחשות התאונה, כדלקמן:
"תוך כדי משחק רץ התובע אחר הכדור שסטה לכיוון קיר עליו הוקם על ידי הנתבע-1 און מי מטעמו שלט אשר הוצב במרחק של כ- 10 ס"מ מהקיר, התובע התקרב לקיר בניסיון לעצור את הכדור, אלא שאז נלכדה רגלו הימנית במרווח שבין הקיר לבין השלט והוא נפל ארצה".
התובע טען עוד בכתב התביעה להעברת הנטל לנתבעים, טענה עליה לא חזר בסיכומים וטוב שכך, שכן התובע יודע את נסיבות היתרחשות התאונה ואין כל עילה להעברת הנטל במקרה זה.
התובע הוסיף עוד בסעיף 15 לכתב התביעה, כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנות או מחדל הנתבעים אשר בן היתר – "הינחו את התובע לשחק כדורגל באולם בו היה מפגע המסכן את המשחקים במקום...לא הזהיר את התובע מפני המפגע...לא נהג כפי שבית ספר סביר ואחראי היה נוהג בנסיבות העניין...סיכן את התלמידים... לא התריע בפני סכנה... לא עשה דבר כדי למנוע את התאונה... בנה שלט באופן רשלני שגרם לפציעת התובע".
בחינת מסמכים שגובשו לאחר התאונה, מעלה כדלקמן:
במסמכים הרפואיים הראשוניים, אין פירוט של נסיבות התאונה מלבד חבלה סיבובית לקרסול.
שאלה זו יש לבחון לגבי כל אחד מן הגורמים בנפרד – משרד החינוך והמורה, בית הספר, הקבוץ והמועצה ולהתייחס לחלוקת האחריות בין הנתבעים ככל שתימצא אחריות כזו.
...
בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.
כך במיוחד, כאשר באתי לידי מסקנה שהסכום הכולל שנפסק הוא סכום ראוי, המתיישב עם נזקיו של התובע ואינו מקפח אותו באופן כלשהו.
סך הכל סכום של 297,000 ₪
סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 297,000 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל, זאת בהתאם לחלוקה שנקבעה: הנתבעים 1 ו-2 30% מהסכום; הנתבעת 3 – 10% מהסכום; הנתבע 4 – 60% מהסכום.
